התשובה הייתה: כן.

התחלתי לכתוב כבר כשהייתי קטנה. אם אגיד שהייתי תינוקת זה יהיה שקר, ואפילו לא ילדה, שכן למדתי לכתוב רק בכיתה ז' וגם אז הייתם צריכים לקרוא שוב ושוב רק כדי להבין כמה מילים מרוב שגיאות. וגם את זה רק המוכשרים ביותר היו מבינים.
אך סיפורי זה אינו מתחיל בתקופה זו… וגם לא הרבה שנים אחריה. אפילו לא כשהייתי מבוגרת עם ילדים משלי, אלא רק שנים רבות אחרי שליבי דמם. כשנשמתי כבר הייתי בשלווה בתוך מגירה:

מלאך אחד עבר על המגירות לראות שכל נשמה נמצאת בשלוותה. כן, כן שמעתם נכון מגירות.
לכל נשמה מגירה.
ובכל מגירה נמצאת הנשמה בשלווה.
אך אין שלווה אחת דומה למשנה, לכל נשמה שלווה משלה.
הו, החרוזים. חרוזים תמיד מעלים חיוך על שפתיי. אך בשירים איני ניחנתי בכישרון גדול לכן אשאיר זאת למלאכת אחרים ואמשיך בסיפורי.
בעוברו, המלאך בדק מגירה אחר מגירה ושאל לשלום הנשמות. לא היו שיחות או מילים אך תמיד ידע המלאך שהכול כשורה. למרות היותי במגירתי שנים רבות איני נתקלתי אף לא פעם אחת בנשמה שהתלוננה.
אך הפעם היה הדבר שונה. הייתה מגירה אחת שהייתה שונה מכולן. לעומת כל המגירות האחרות שהיו בצבע לבן טהור מיגרה זאת הייתה ללא צבע. זה לא שהייתה שקופה או שחורה, אלא ללא צבע בכלל. מעט קשה לתאר צבע זה בעיני בני אדם לכן תצטרכו להסתפק בתיאור זה. ואין זה משנה כלל לסיפורינו לכן איני מתעכבת על כך.
המלאך נעצר מול המגירה המדוברת ופתח אותה.
כמובן ששכחתי לציין פרט חשוב מאוד, טיפשונת שכמותי (אולי גילי המופלג, אפילו אחרי מותי, גורם לשכחה שכזאת) שהמגירה המדוברת מכילה את נשימתי שלי.
המלאך שאל מדוע שלוותי הופרעה. ואני עניתי שישנו יצור אחד שגורלו, שהוחלט לו מבעוד מועד, אינו מקובל.
והאם יש לי הזכות להחליט גורלות? התשובה פשוטה וברורה לכול: בהחלט לא!
אבל למרות זאת נשימתי לא יכלה להיות שוב בשלווה עד שמשהו לא ייעשה בנידון.
בן ניני רק עכשיו יצא לאוויר העולם וכבר מלאך המוות שורר מעל ראשו.
את אביו, ניני, לא הכרתי.
את אביו של ניני, נכדי, הכרתי בילדותו.
הוא היה הנכד הקטן והשובב מכל, אך חוכמתו עלתה על כולם. ואומנם אסור לשום סבתא להגיד זאת, אך איני יכולה להתאפק. הוא היה נכדי האהוב.
וכך צפיתי בו גדל ומתחתן ומגדיל את משפחתו. וכעבור שנים נולד האב שגדל גם הוא להיות בחור כארז.
אך איך אתן, אפילו שזהו מעשה הטבע, לתת לבן ניני הקטן למות? איני יכולה!
שיחה זאת נעשתה ללא מילים וכך גם השאלה הבאה, אך כל הנשמות הבינו ונשימתם, שנעצרה לפני שנים רבות נעצרה שוב. דבר שכזה לא קרה מעולם. והינה הוא קורה לי.
השאלתה הייתה: האם את רוצה להחליף את נשמת התינוק?
התשובה הייתה: כן.