הרודף

היא רצה יותר ויותר מהר, מהצל.
היא רצה יותר ויותר מהפחד שרודף.
היא עלתה במדרגות של בית הספר והוא אחריה.
היא נכנסה לאחת הכיתות וסגרה אחריה את הדלת.
ברגע שסגרה את הדלת התרחקה הנערה לקצה השני של הכיתה מתקפלת לה על הריצפה.
הוא פתח אחריה חסר רחמים ומתקרב אלייה יותר.
"אני מתחננת, תעזוב אותי!" נדחקה לפינה.
הוא לא ענה, הבחור עם החליפה. חליפה שחורה. והגלימה עם הכובע שכיסה את פניו.
"מי אתה?! מי אתה???"
"הפחד" לחש באכזריות, "פחד שלא עוזב"
הוא הושיט לה את ידו עם הכפפה השחורה וחיכה שטושית את ידה.
"לא" קמה ממקומה, "לעולם לא!!!" התקרבה לפניו, "אתה בסך הכל עוד רוח שחולפת עם הסערה, אתה לא מפריע לי בכלל"
"באמת?" שאל צוחק.
"כן, כן אני לא מפחדת" קראה רועדת.
"עם כך לא אכפת לך שאעשה את זה" אמר הבחור הרודף והוציא ממעילו סכין חדה. הוא החזיק בה בחרדה ווקירב אותו לגרונה, "המוות שלך, יהיה האוצר שלי" לחש לאוזנה.
"אתה לא אמיתי, אתה אשליה" עודדה את מצפונה.
"עם כך את חושבת, אלך להפסקה קצרה ואחזור בפעם הבאה. אמר הרודף והתרחק יותר. לפתע ערפל שחור כיסה את כולו. כשהערפל נפסק הרודף נעלם. וגם הפחד. עד לפעם הבאה.
הנערה הלכה מהכיתה באיטיות, שכנעה את עצמה כי זה חלום, חלום שעומד להתפוגג.
אחרי כמה צעדים חלשים שהלכה נהייתה חיוורת והתעלפה וחיכתה שתקום בביתה החם.