הקפיץ והדוב
"אני מקפצת" אמרה דנה בקול מלא חיים וחיוניות בעודה רוכבת על קפיץ גדול בפינת הרחובות רוטשילד-אלנבי ,מדי פעם מרחה את הקפיץ בגריז סגול שבן דודה הביא לה מגווטמאלה. השעה הייתה קרובה לעמוד השחר ,דנה נעצרה ליד טלפון ציבורי גדול מימדים ,צבעו היה כתום זוהר ,והחלה לחייג בצורה אקראית "הלו" לחשה דמות צרודה ,דנה שתקה וחיכתה ששפתיה יזוזו בעיוות ואז זה קרה ,"הלו ?" לחשה דנה בחזרה ,וכך השיחה התנהלה במשך 176 שניות ,עד שדנה שמעה את קולה העמום של ציפי אומרת "אמא , עם מי את מפטפטת בתדרים נמוכים כאלו?" דנה צרחה "ציפי זו אני טניה מיזרחי" למרות ששמה לא היה טניה מזרחי .בשלב זה ציפי חטפה לאמה את האפרכסת וקראה ליעל שהתיישבה על ברכיה להצטרף לשיחה ,השניים צופפו אוזניים והצמידו לחיים לשפורפרת הורודה. "רק רציתי לשאול אתכן אם אני נראית חכמה יותר ?" אמרה דנה "אך זה לא דחוף במיוחד" הוסיפה ,ציפי ויעל חשבו שזה דווקא כן דחוף ואמרו במקהלה "בטח שאת נראית חכמה יותר ,אבל לא יותר מדי ", השיחה חצתה את גבולות השפה עברה ליפנית ונמשכה יומיים שהתכווצו לשעתיים ושמונה עשרה דקות.“אני קופצת לסיגי אדבר אתכן מאוחר יותר" אמרה דנה באותה שיחת ועידה דימיונית שקיימה עם ציפי ויעל ,במשך רוב הזמן הן דיברו על המסיבה של אייל. כשהתקרבה לבניין-המגורים שדנה גרה בו ,ציפתה לה דנה בחלון "אל תחסמי לי את החניה עם קפיצי" צרחה סיגי מקומה 32, דנה שמעה כל מילה, כל הברה וכל עיצור . “תכניסי אותו לחדר המדרגות ותשאירי אותו במעלית" לחשה דנה אל המגפון הענק שבידה השבורה. לא היה חשש שיגנבו לה את הקפיץ ,סיגי גרה לבדה בבניין-מגורים בן 45 קומות. דנה עלתה ברגל את כל 2375 המדרגות ולאחר שעה נעמדה מול הדלת בשקט והמתינה שסיגי תפתח ,סיג האזינה עם סטטוסקופ לדלת וכאשר שמעה את התנשפויותיה של דנה פתחה את הדלת וחייכה , דנה נכנסה לביתה של סיגי על קצות האצבעות בכדי לא להעיר את הדוב שישן במטבח ,הן התיישבו בסלון הירוק ושיחה חצי קולחת החלה למלא את החלל שהקיף את שניהן "את באה למסיבה של אייל" שאלה דנה את סיגי "לא" ענתה סיגי באסרטיביות ושתקה לרגע ,מנסה לאמוד את המשפט הבא שיפרוץ מגרונה "אני צריכה ללמוד כל הלילה , נודע לי עכשיו על מבחן חשוב שהחיים רוצים לבחון אותי בעזרתו" הוסיפה סיגי ,אך דנה שמעה את כל המילים במהופך. “אתמול ביקרתי את שוריקי ,ישבנו ביחד על הצוק שמשקיף לעבר כל מקום ודיברנו על המיתוס של סיזיפוס " אמרה דנה , סיגי הבינה שדנה משקרת לה אך זה לא שינה לה במאומה. חברות טובות יכולות להכיל גם את השקרים אשר נטווים בקורי הידידות שנרקמת מחדש יום ביומו ,”אני אוהבת את אלבר קאמי ,האבסורד שהוא מדבר עליו מתאר את חיי ,אותו הריחוק בין אני לעצמי" הוסיפה סיגל לתבשיל השיחה שמתיימרת להתעמק בשלולית המילים שרבצה ביניהן. סיגל קמה מהספה והלכה אל השידה הירוקה שבחדר השינה שלה, חדר השינה היה צבוע כולו בשחור , מהשידה הוציאה סיגי תמונה ישנה. היא שבה לסלון ובידה התמונה , נעמדה לפני דנה והראתה לה את גב התמונה. “תנחשי מי בתמונה"שאלה סיגי את דנה ,”סבא של אייל" אמרה דנה ,סיגי הייתה המומה "איך ידעת" שאלה מבולבלת ופיה פעור ,”חלמתי שגנבת את התמונה מהמגירה של אייל" אמרה דנה ,"את לא ראית אותי בחלום אבל אני שכבתי מתחת לשמיכה של אייל והצצתי מתוך החושך" הוסיפה. “טוב, אני מניחה שזה אפשרי אם לא חושבים על זה יותר מדי" אמרה סיגי ,והשניים בכו והתחבקו ,רק אהבה הייתה ביניהן ולא שום דבר אחר ,”את יודעת שהוא נולד ומת לפני 480 שנה" שאלה סיגי . “כן ,בוודאי , אייל מדבר עליו כל הזמן.” השיבה דנה והוסיפה "את חייבת לבוא למסיבה שלו ,אפילו במחיר של כישלון במבחן של החיים" ,דנה הרהרה ופסקה "את צודקת ב420% ,נראה לי שהמבחן הוא אם ללכת למסיבה או לא ,וזה מסוג המבחנים שהבחירה שלי תהא אשר תהא ,היא היא התשובה הנכונה". השתיים התקלחו התלבשו התאפרו התגנדרו התקשטו וישבו לראות סרט , לאחר 5 שעות קמו ורכבו ביחד על הקפיץ כ-25 קילומטר ,עד למסיבה של אייל. בפתח ישבה סלקטורית סיגריה בשפתיה ושנאה בעיניה , סיגי ודנה היו המוזמנות היחידות שהגיעו אך הסלקטורית סירבה להכניס אותם בטענה ש"המקום מפוצץ" , למחרת הם קראו בעיתון שאייל התאבד , בפתק שהשאיר אחריו כתב "אין טעם לחיים אם אף אחד לא בא למסיבה שאתה מתכנן שנתיים" וחתם את המכתב בשמו האמיתי טוני בוזגלו פפרשמיט . סיגי נשארה בביתה מתנחמת בכפות הדוב ,דנה הגיעה לבדה להלוויה ולאחר שאמרה קדיש התיישבה ליד הקבר הצעיר וערכה פיקניק , הפיקניק הוקדש לאייל (שם בדוי) וכל אותו הזמן חשבה לעצמה "הלוואי והייתי מכירה את אייל , הוא היה בחור יפה". הקפיץ שכב לידה ללא ניע , סגול מגורז וממתין לטיול הבא.
תגובות (0)