הקללה (סיפור שנכתב משעמום)
החושך ירד וגופה נרעד עומדת ביער נפחדת שמה נלחש על יד אוזנה ופחד מציף את גופה הוא כבר אינה יכולה לראות מבעד לדמעות הפחד.
האם היא תחזור? זאת לעולם לא תדע.
מאחורי השיח הוא עומד ומתבונן היא תחליף את מקומו והוא ישתחרר.
קורא הוא בשמה היא באה רועדת מביטה בעיניו.
רואה הדמעות, ואלי כבר לא? אבל היא נבחרה הוא חייב.
עכשיו רק נותר לבחור לתת לה ללכת או לא?
גבו מקשיח אין בררה הוא לא נשאר כך לעד.
נושך הוא אותה וגופה מתעוות.
מה הוא עשה?
מתחיל לבות אבל הכל כבר קרה
כולו התרגשות
מביט בנערה המסכנה אבל מיד מסב מבטו והולך הוא חזרה אל ביתו
אבל עברו השנים ומשפחתו כבר הלכה.
מתיישב הוא על אבן ומביט לשמיים
עיניו מוצפות בדמעות בוכה הוא על הכל
על משפחתו
על עצמו
ועל אותה נערה, אותה נערה שעכשיו מקוללת על אותה נערה כשתחזור לביתה תמצאו ריק מאדם…
תגובות (0)