הצילו! יש לי חבר ערפד!
החבר הכי טוב שלי, עמית (שם בדוי) עמד לידי וחשף ניבים מתוך הפה שלו.
"אההההההההההההההההההההההההה!!!" צעקתי "החבר הכי טוב שלי הוא ערפד!".
כולם הסתכלו וצרחו מפחד.
"זהו זה" הוא אמר "כל השנה ניסיתי לקחת את זה ממך!, הריח הזה פיתה אותי!".
"ריח של מה?" שאלתי.
"ממך!" הוא קרא. הוא קירב את שיניו לצוואר שלי ורחרח. הוא חייך חיוך מטריד במקצת.
"הצילו! יש לי חבר ערפד!" צעקתי.
"למי זה יעזור?" שאל עמית "אני מסוגל להפנט אנשים, הנה אני גורם לך להפוך לסלין דיון".
"סלין דיון?" שאלתי "מי זאת?".
"מיד נברר" הוא אמר "אתה סלין דיון".
"אני סלין דיון!" אמרתי "רגע, מה אני אמור לעשות?".
"תיתן לי למצוץ ממך את המשקה" אמר עמית.
"דם?" שאלתי.
הוא חייך חיוך רחב "נוזל החיים!".
"לא!!!!!" צרחתי וניסיתי להתנגד.
"אל תתנגד!" הוא אמר לי בקול מהפנט.
"אתה לא יכול להפנט" אמרתי לו "זה בלתי אפשרי".
"אתה מאמין בהפנוט" הוא אמר לי.
"פתאום אני דווקא כן מאמין בהפנוט" אמרתי "רגע מה?! זה לא פרדוקסלי?".
"לא, זה לא, זאת אמונה, לא עובדה" אמר עמית.
"אה, אז זה הגיוני" אמרתי.
"מאוד הגיוני, ועכשיו תן לי לשתות! אני צמא".
"אתה צמא לדם שלי!" צעקתי.
"תביא לי מיד!" הוא צעק.
"לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא" צרחתי.
"זה לא יכאב יותר מידי!" הוא אמר ואז הוא שלח את ידו אל עבר התיק שלי, אל בקבוק הקולה ושלף אותו והתחיל לשתות.
"מה?!" שאלתי "לא רצית את הדם שלי?".
"אני מצטער" הוא אמר "אבל אני ערפד דפוק, נולדתי כערפד אבל אמא הפילה אותי על הרצפה ומאז אני שותה קולה, אני ערפד של קולה".
"אוי לי" אמרתי "מזל".
הוא סיים את כל הקולה והתחיל לרוץ לעבר הקפיטריה. ככל הנראה בשביל עוד.
תגובות (9)
יוואוו איזה חזק!!!!
לגמרי חזק!!
אני מחפשת מה אפשר להגיד-
ואני לא מוצאת!
ווווואי XD אני פשוט צחקתי XD לא ציפיתי לזה XD
חחחחח D:
מצחיק לגמרי!
ממש אהבתי.
תמשיך :)
חחחחחחחחחחחח מסכימה עם כוללםם!! ערפד קולה!!!! איזה רעיון חזזקק! חחח אני עדיין לא מבינה מאיפה כל הרעיונות האלה!?
חחחח זה מרגיש לי כמו טימטום של אנשים.. מתטערת אבל דברים מצחיקים הם יותר מטומטמים ממה שהם מצחיקים.. בטח לא הבנת אבל תתרגל לזה שאני אומר זאת.. אז בקיצור: טימטום.. [ממש מצטערת אני אומרת את זה בקול רדוד ונאנח אם בא לך לדעת איך זה נשמע ולמה אני חושבת שתתעצבן..]
שלום מילקי,
בגלל התגובה הזו, מאוד התפטתי לרוץ ולתת תגובות דומות על הסיפורים שאת כותבת, אבל קצת ריחמתי עלייך, כי אני הייתי מרגישה רע אם מישהו מרושע היה ניגש ורושם לי תגובות כל כך מפגרות על הסיפורים.
אז בואי, במקום להתעצבן עלייך, אני אעזור לך. אני אתן לך טיפ שלא תשכחי, ואם כן, אז כנראה שלא מגיע לך לקבל אותו: קחי את התגובה הזאת שרשמת פה, ותשימי אותה בסיפורים שלך. כן. על כל הסיפורים. עכשיו את מרגישה לא נעים? יופי. כי ככה היוצר הרגיש כשהוא קרא את התגובה המטומטמת הזאת.
גם אני נאנחת רק מלחשוב שעזרתי לך עכשיו, כי המטרה שלי היא להכניס קצת שכל לאן שצריך.
אולי באמת מישהו צריך לגשת לסיפורים שלך ולהגיב עליהם קצת… בא לך שאני או Estonian נתנדב לעבודה?
תודה רבה על התגובות המחמיאות והמחממות לב שלך, ליסה (ובוודאי גם היוצר רוצה להגיד לך תודה).
ממני: ליסה.
ליסה,
אני מצטערת,
אבל לא התכוונתי שהסיפור שלו מטומטם.
אני הצטערתי גם בתוך התגובה עצמה, אבל אלו הם חיי, ואני רגילה לקבל כך כל דבר.
וכמו שאת אומרת: 'זה ביני לבין היוצר', כך גם זה פה.
ביקשת שלא אתערב בדברים ביניך לבין היוצר? גם אני מבקשת זאת.
וכעת בדקתי והתנצלתי על זאת פעמיים.
חוץ מזה, אמרתי שהסיפור מצחיק, עד שהוא גורם לי להרגיש כך. אני רגילה לדברים האלה, ולכן כל דבר שמצחיק אותי גם גורם לי לחשוב שהוא מטומטם.
ושאלת מרגישה לא נעים? ענית בעצמך, אז למה לשאול?
ושוב,
את אומרת ביני לבין היוצר, כך גם פה.
הממממ… קצת לא נעים לי להתערב כאן אבל בכל זאת. אני לא בטוח שהבנתי את התגובה הראשונה שלך [מילקי], וליסה, אני שמתי לב שהיא מתנצלת. אני מרגיש לא בנוח לכתוב כי אני לא רוצה לפסוק לאף צד. אני לא רוצה שיכעסו עלי בגלל זה.
אבל, אם לא אכפת לך, הייתי מעדיף שלא יגיבו לי על סיפורים דברים לא מובנים, אם אפשר. אז תודה.