הפרח הכחול

בערוגת הפרחים גדלו פרחים אדומים. מרחוק ומקרוב היה אפשר לראות את הפרחים האדומים, עוקבים בתנועה מחזורית מהשקיעה ועד הזריחה אחרי השמש. ובלילה היו מלחששים על איך תראה השמש מחר. כמין הרמוניה קוסמית, היה במחזה של לחשוש הפרחים משהו מאוד נוגע לב. כל מי שהיה מסתכל מבחוץ היה מתמלא שמחה ואושר. בפינת הגן במקום שהעין לא הייתה רואה את חוסר אחידות. היה פרח כחול כחול בצבע השמים ולעומת הפרחים האחרים הוא לא ידע מתי השמש זורחת או מתי היא שוקעת. הפרחים האדומים לא אהבו את הזר ובלילה הם היו מרננים על הכחול אחד היה אומר: מה לכחול בנינו? השני היה אומר: מחזה לא יחזה כחול בין אדומים? השלישי היה אומר: לך מכאן אתה מפריע ליופי שלנו. כמספר הפרחים כן מספר הדעות על הפרח הכחול. תחילה עוד כשהפרח הכחול היה קטן הוא ניסה בכל כוחו ללמוד איך עוקבים אחרי השמש באמת שהוא ניסה וניסה וניסה. הוא שאל את שאר הפרחים האדומים איך הם עושים את זה? ותחילה היו כאלה שניסו לעזור לפרח המסכן אך לא ידעו איך להסביר לו כולם בערך חזרו על אותם הנחיות \"איפה שאתה מרגיש חום לשם תפנה את הראש\" אבל ברור שאם הכחלחל היה מרגיש את החום לא היה לו בעיה. מתי שהפרחים התחילו להתנכל לכחלחל תחילה הוא היה מתעלם מהם אך הזמן עבר והפרח הכחול הרגיש מנודה ובודד ומה שהיה גורע יותר מכל בשביל הפרח הכחול שלא היה לו עם מי לדבר.

יום אחד החליט הפרח הכחול שהעובדה שהוא לא רואה את השמש לא אומר שהוא לא יכול לדבר על השמש. בשעות הלילה פנה הפרח הכחול לפרחים האדומים שלידו ואמר \"מעניין איזה שמש תהיה מחר\" התגובה הייתה במקלה \"אה\" מופתע, עם הרמת גבות. הפרח הכחול ניסה שוב בקול הכי חביב שהוא היה יכול \"איזה שמש יפה הייתה אתמול\" אותה תגובה מופתעת. \"איזה שמש יפה הייתה שלשום\". גל של צחוק עבר בארוגה כולם התגלגלו מצחוק עד דמעות. אפשר רק לנחש מה עבר בלבו של הפרח הכחול באותו לילה.

עם הזמן התחילו להופיע במחשבותיו של הפרח הכחול כל מני מחשבות. תחילה הוא ריחם על עצמו על מר גורלו אך ביום אחד הוא החליט שלא אכפת לו בכלל ועדיף לו למצוא עיסוק אחר במקום לנסות להיות כמו כולם ומכאן הוא התחיל לחשוב אולי יש משהו אחר בחיים חוץ מלעקוב אחרי השמש היה ברור לפרח שכן הוא הדבר אך לא עלה במחשבות שום עיסוק אחר. וכמה שהפרח חשב על זה יותר כך הוא היה פחות בטוח בתזה שלו