העולם האחר | הנפש והשאר (חמש ואחרון)
הימים חלפו והגיע היום האחרון של האמוות להיות מוות, בכל המיתות שהוא עשה עצמצוצה היה די במרכז למורת רוחו של האמוות (אם הייתה לו רוח) "-מעניין איפה מוות עכשיו-" שאל האמוות את עצמצוצה "האו האו האו" ענה עצמצוצה "-כן, אתה צודק. הוא כבר ימצא אותנו-" האמוות הסתכל בשעון החול האחרון שנותר לו "-שטיב רואייל, מלך צירר-" קרא, עלה על עצמצוצה והם נעלמו מעבר לפינה. בצירר בינתיים הרוצח היה משועמם, הוא היה צריך לחכות עד לרגע שבו לא יהיו בחדר של שטיב אנשים ואז לרצוח אותו ולומר שזאת התאבדות. הוא חיכה מאחורי תמונה (שם הוחבאה הכספת של המלך) במשך כל היום המלך לא עזב את משרתיו וזה היה מטריף! בבוקר הוא טרטר את משרתיו להביא לו ארוחה ולקח שעה וחצי עד שהארוחה התאימה לו, וכל שאר היום (חוץ מארוחת הצהריים) שיחק דשחמבשקה עם המשרתים וניצח כמובן, אם לא הדמיון היצירתי סדיסטי הפריח לשחקים כמו חרדל בעל כנפיים (האגדה שעומדת מאחורים חג המים חרדל המסורתי מאזור צירר עד לקצת לפני קלג'ו-רק) הרוצח כבר חשב שעדיף לו להתגלות ולעבור עינויים מאשר את העינוי הזה, שיעמום. לקראת ארוחת הערב יצא המשרת האחרון שלו שלא היה עסוק בלהכין אוכל, הרוצח זז ונדמה היה לו שהוא רואה קצה של מעיל גשם צהוב ליד החלון, הרוצח עשה את עבודתו והאמוות הלך אליו "מה?! מי אתה?! שומרים!!" "-די די, זה לא יעזור, אתה כבר מת-" אמר האמוות "אררר, זה בטח אחי החורג חורג שעשה לי את זה!" צעק בעוד הרוצח כותב את מכתב ה'התאבדות' של שטיב "-נכון, עכשיו הגיע זמנך-" אמר האמוות וחיכה שיאמר "אפשר רק ללטף את הכלב?". כשלא קיבל שאלה כזאת שאל אותו "-אתה לא רוצה ללטף את עצמצוצה?-" "את שק הפשפשים הזה? לא! טוב קדימה, אין לי את כל הנצח" רטן, האמוות הכה.
בינתיים ביוארגי החיים השתפרו, מוות וכיורטוב גילו לכולם את הסוד וקומה אחת ביוארגי נראתה כמו קומה של מלון חסר תקציב ששם זאת הייתה הקומה שהולכים אליה בשעת גשם ופגעי מזג אוויר. וכל שאר הקומות השתפרו גם הן, אבל מוות הרגיש שמשהו חסר לו… חצי שעה לפני ההחלפה חזרה ארז מוות את מיטלטליו ויצא "היי אדון מ', מה קרה?" אל אותו כיורטוב "אני לא -יודע-" אמר מוות.
בינתיים בבית ה'אלרמל!" התכנסו כולם לישיבה האחרונה שלהם, כי אחרי שאין מוות לא צריך את '(א)נחנו (ל)א (ר)וצים (מ)וות (ל)עולם (!)' "כל מי שלא כאן שיגיד" אמר אל-טיבי "מצויין, היום הגדול, אממ לא. היום הנורמלי הגיע! היום נלכוד את מוות!" כןןן! צעקו כולם "שקט!, הכינו את הטקס" הם הסתובבו סביב המחבט טניס הלוכד שבע פעמים, סיבוב וחצי לצד שמאל וקינחו את האף למי שמימיניהם, מסביב למחבט התעבה ערפל שחור וברקים 'ווייווואו וווויאוו' כולם הסתובבו לאחור "מה?" אמר טימון חבר המסדר "חשבתי שזה יהיה דרמתי יותר ככה" "שקט! אתה יכול להמשיך" הערפל התערבל ועשה צורות "היי הנה ארנב" "והנה שם סרטן" "שקט! הנה אני" אמר אל-טיבי ואז הערפל נשאב לתוך המחבט והם ראו… קבצן אם מקל שקשורה עליו מטפחת (לרוב הנוודים יש את זה ואף אחד לא יודע למה) "-אממ, סליחה, מה אני עושה פה?-" שאל מוות "שקט! מה עשינו לא נכון? היינו צריכים לקנח את האף למי שמשמאלינו?" שאל את עצמו אל-טיבי. בינתיים באו עצמצוצה לעיר שבה התכנסו ה'אלרמל!' והאמוות הסתכל על שעון החול, זה נראה כאילו הגרגרים לא רצו לרדת ועשו זאת כאילו כוח מושך אותם "אוי לא, משהו קרה למוות" הוא עצר, הקול החלול שלו נעלם "סליחה אדוני במעיל הצהוב, כלב שלך מרחרח לי את הפטוניות הנוסמליות שלי" אמר איש אחד "אתה רואה אותי?" שאל האמוות "כן" אמר האיש, האמוות לקח את עצמצוצה איתו והם נעצרו מול הבית. "כן, אני יכול ללכת עכשיו?" שמע האמוות קול מהבית "זה מוות, מה לעשות? -אהה, מצאתי-" חמש דקות להתחלפות בחזרה, מוות שיחק עם טימור קווק ווק דלד מומה "-אני יכול ללכת כבר?-" שאל מוות"לא! אני עוד אבין מה קורה פה" אמר אל-טיבי ואז העששיות נכבו, "מה קורה פה?" שאלו כולם. טווווווווווווווווווווווויייייייייינק טווווווווווווווווווווויייייייייייייינק נשמעו החריקות (האמוות חרק על שעון החול של מוות עם אבן) ואז הם ראו אותו, יצור כלבי דמוי אדם בוער, אם עיניים אדומות (עצמצוצה עם משקפי שמש אדומות, לבוש בגלימה של מוות כשעששית בוערת על מקל קשורה לו לגב והולך על שניים) "זה רופוס כלב הגיהנום!!!!" צרחו כולם וברחו "זוהי שעתכם למות היום ראאאאאה" שאג רופוס (דימיון ופחד הם דברים שמשתלבים טוב ביחד) ורק אל-טיבי אמר "שקט! אם זה רופוס אז איפה סקווישי?" הוא שפך שמן מהעששיות על המדרגות למרתף "נראה אותו מגיע" אמר והסתתר מאחורי ארון בזמן שעצמצוצה המשיך לרדוף אחרי כולם. "-אני יכול לצאת כבר?-" שאל מוות "-אה, לא משנה, די עם נימוסים-" אמר ושלף סכין מגלימתו שהופיעה פתאום עליו. הוא חתך את חוטי המחבט ויצא ממנו, הוא פתאום הרגיש עוצמתי ועתיק בהרבה ממה שהיה "עצמצוצה? שאל האמוות כשירד במדרגות אחרי שראה (כמעט) את כולם בורחים מהדלת האחורית והוא החליק על השמן, שעון החול התעופף מידו "כן" אמר אל-טיבי. הגרגרים זלגו לכוסית השנייה של שעון החול, חמש.ארבע.שלוש.שתיים.אחד. השעון חול התנפץ.
האאמת ומוות טילו בין העולם הבא לעולם האחר "-מצאה חן בעינך העבודה הזאת?-" שאל מוות. "כן" אמר\ה האאמת "-כן, זה באמת הזמן שלי לצאת לפנסייה, מעניין כמה כסך אני אמור לקבל על ביטוח חיים שעשיתי לפני 324 שנים-" אמר מוות, הושיט להאאמת את החרמש שלו ומעיל הגשם הצהוב של האאמת הופיע עליו "-להתראות-" אמר האמוות "לא, עוד ניפגש לפחות פעם אחת" אמת מוות.
תגובות (0)