העולם האחר | הנפש והשאר (ארבע)
האמוות ועצמצוצה נעלמו מעבר לפינה ויצאו בצדה השני לצלע הר גבוהה מאוד בטו-רא'רא ושם ראו איש אחד יושב בישיבה מזרחית ממש ליד הצוק. האמוות בדק בשעון החול, הגרגרים ממש עוד דקה יעלמו. הוא פנה לאיש ואמר "-שלום לך, מה אתה עושה?-" "ששששש, מדיטצצצציה" לחש "מחכה לאנשי שבט הריירק שאצטרררררך להנהיג" "-אדוני?-" עצמצוצה השעין את ראשו על הברך של האיש והיא לא נשארה יבשה "באתי לכאן ללא יותתתתתר מיום יומיים אבל אז התגלה אלי חיזזזזזזיון" לחש "להישאר פה ולחכות לאנשי שבט הריירק ששששששיבואו" "-לא נראה לי, אתה הזית מרעב ועכשיו זאת שעת למות-" "לא!" צעק בלחישה "אני הוא הנצחי, לא אוכככככל למות!" הגרגרים אזלו מהשעון, כלום לא קרה "רווווואה" לחש "אני הוא הנצחחחחי" "-לא בדיוק-" אמר האמוות ודחף את גופו, הוא התמוטט ונפל מהצוק. "טוב, כנראה שלא אצטרך ללחוש יותר" אמר האיש, מרחף ליד האמוות "-כן, זה יהיה מטופש-" "אבל, החיזיון, מה קרה?" שאל את חלל האויר ואת היקום בפרט "-הזיות רעב-" אמר האמוות ועצמצוצה נבח לחיזוק (למעשה, היו אנשי שבט הריירק שהגיעו לצוק שבועיים מאוחר יותר, אך היו להם הרבה אמונות תפלות והם האמינו שאם הם יקפצו מהר {מכיוון שבאו ממישור} יקבלו כנפיים. כל דמיון מצער בין אנשים מתים, חיים ואולי הוא מקרי לגמרי) האמוות העלים את האיש לעולם הבא והלך עם עצמצוצה.
בינתיים מוות היה במקום שנקרא יוארגי (לאנשי העיר העשירים זה אמר 'גוש חורבות מסריח שלא נועד שיאמרו את שמו'. בפי האזרחים הבינוניים-+ זה אמר 'המקום של האנשים הפחות בעלי מזל' ובפי הקבצנים והמסכנים זה נקרא 'גן עדן') הוא השתכן בשליש וחצי הקבצנים יחד עם האיש הזקן שנקרא כיורטוב, ההשטח של יוארגי היה כשל מלון גדול ומורכב מתשע וקצת קומות, זה היה מטרופולין שוקק [לא שאני ממש יודע מה זה, פשוט רציתי להשתמש במילה הזאת] של כל מי שלא גר בבית והוא היה מקום נחמד לגור בו (בלי להתחשב בקור, בחום ובפגעי הטבע) היה שם שוק חופשי ואחווה הדדית בין כולם, היתה קופה משותפת ו30% מכל הממצאים של היום (גם אם זה חיתול מסריח וקרפדה) היו צריכים להגיע לקופה המשותפת שנועדה לשפר את יוארגי.
"טוב" אמר כיורטוב "קבצנות זה ממש מדע מדויק, את צריך לדעת לקלוע -אהו אהו אהו- לתוך -אהו- ליבות האנשים" "דברים כמו חיצים ומקלות? כי אני לא ממש אתלטי" אמר מוות, "אממ, לא חשבתי על זה… -אהו אהו אהו- כדאי שלא. כדי לעורר רחמים וצורך לתת כסף אתה צריך לשבת בתנוחה המושלמת, יש לנו אגדה ביוארגי על הקבצן העשיר מקימן שישב -אהו אהו אהו אהו- בתנוחת הקבצנות האולטימטיבית וגייס בקבצנותו מספיק -אהו- כסף לבית בעל שתי קומות וגדול -אהו אהו- אבל הוא העדיף לתרום הכול להקמת יוארגי, כשמצא את התנוחה -אהו אהו- הוא לא זז משם (מגעיל) ועוזרו מגילדת הקבצנים -אהו- הביא לו אוכל" מוות ידע מהי התנוחה, משהו בתת מודע של ה-מוות- שלו זז וקפץ מעל מימי התת מודע שלו כראשן משוגע, כי אחרי הכל הוא זה שלקח את מקימן. עד לבסוף התנוחה פרצה לתוך המודע שלו. ביום ההוא הרוויחו הוא וכיורטוב שלושים ושתיים טא ועשרים פרוטות.
בינתיים בבית שבמרתפו היו את פגישות ה'אלרמל!' הכינו את המחבט טניס ללכידת מוות, הוא הסריח מדגים ומבושם פץך (הבושם החמוץ ביותר שתוכל לראות, ריחו נע בהתאם לפונקצייה)
תגובות (1)
היי, פילי. הסיפורים שלך ממש נחמדים ומצחיקים! אני מציע לך (אם זה מתאים לך) לכתוב סיפור קצת יותר רציני. אני חושב שזה יכול לשפר את הכתיבה שלך:) אבל תעשה מה שבראש שלך