העולם האחר | הנפש והשאר (אחד)

"-אתה לא בוחר איך תיוולד-" אמר המוות של העולם האחר, לכל עולם יש מוות משלו והאופן בו אנשים ימותו משתנה על פי חוש ההומור שלו (לדוגמא היו מוות שלא נתנו לאנשים למות אלא עם היו רוקדים על גגות וצורחים 'הבורא הוא מוזר' רק לצפרדעים היה מוותר המוות המסויים ההוא כי צפרדעים הוא אהב{וכך גם כל המוות כי עם צפרדעים יכלו לדבר גם אם הן לא מתות}) "לשם מה אנחנו חיים?" שאל\ה האאמת "-לא היית צריך לבחור בגלגול נשמות, עדיין יש לך את האופצייה להתחרט-" אמר מוות ותופף על החנית שלו (למעשה זה היה כלי נשק דמוי חנית המורכב מנשמת הסוף של המוות, כל מוות בוחר לעצמו את נשקו והיה אפילו מוות שהעדיף להעביר את נשמות המתים לעולם אחר על ידי רוגטקה ידנית) "איך אתה יכול להמשיך ככה?" שאל\ה האאמת "אתה לא מדוכא לפעמים?" "-לפעמים, הלוואי לפעמים. זה קורה יותר פעמים מאשר שזה הרק לכל אחד אי פעם-" "אז, אתה תקוע כך לנצח?" "-לא, אני יכול למצוא מחליף ולפרוש, אבל כבר הרבה זמן לא מצאתי מישהו ראוי, הרבה הרבה זמן…-" האאמת ומוות המשיכו לשוטט בקו הדק שמפריד בין הצל לאור, כל כך קטן ואם זאת אינסופי, כמו המרחק בין אלפית המילימטר האחת לשניה "זה באמת לא בסדר, רוצה אולי שאחליף אותך לזמן מה?" שאל\ה האאמת את מוות "-הממ, הרבה זמן לא לקחתי חופשה… את\ה בטוח\ה שתוכל\י להתמודד עם זה?-" שאל מוות "כן" "-אם כך האמוות" אמר מוות והושיט לו\ה את החנית שלו ושעות חול אחד "-זאת הנשמה שלי, אם משהו יקרה לה את\ה תצטרכ\י להיות מוות עד למחליף המתאים-" בסדר, אני אעמוד בזה" אמר\ה האאמת מוות נתן לו\ה את החנית, היה פיצוץ זוהר ואז… האמוות החזיק בידו חרב וגלימה עם ברדס "יש לך שבוע" אמר מוות והלך
האמוות בדק בגלימתו שעוני חול, אחד קרוב למותו. האמוות הלך ברחובות (למעשה, מקרה המוות לא היה באותה עיר שבה האאמת מת\ה. למוות אין תחושה מרחבית) והגיע לפונדק, פתח את הדלת והתיישב ליד איש זקן ומוזנח אחד ששתה בקבוק בירה ענקי (בעיר טרראוק לכולם יש קיבת פלדה תרתי משמע, הסיפור הכי מפורסם הוא על הטייל האגדי אייגנסוס ששתה חומר חזק להמסת פלדה ושרד) "אהה, סוף סוף הגעת. חיכיתי וחיכיתי לך, חשבתי שתראה יותר שלדי…" אמר להאמוות. באנחה התחיל לצנוח על השולחן ולפתע הזדקף, ואז דיבר בקול צעיר הרבה יותר "אז מה קורה עכשיו?" שאל הזקן כשהתחיל לרחף מעל גופו המזוקן והשבור מבירה. "-אני לא יודע, תצטרך לגלות זאת בעצמך, אני רק אמור להעביר אותך לשם-" אמר האמוות קצת מופתע מהקול החלול שלו "אז תעשה את זה כבר" אמר הזקן "-אני לא ממש יודע איך, אבל נראה לי ש…-" האמוות הכה את שעון החול בחרבו והוא התנפץ, לא נראה שזה משנה משהו "אממ, ככה זה היה אמור לקרות?" שאל הזקן, "-לא, טוב-" אמר האמוות והכה את הזקן בחרבו והזקן התפוגג "תו…ד…ה…" נשמעה לחישתו של הזקן (והוא להספיק לומר "…על המוות המוצלח שלי שהגיע סוף סוף, הוא היה מצחיק למדי, למרות שאיני יכול להיות בטוח. לא מתתי פעמים, או שאולי כן, אני בטח לא זוכר)