הנציג שלנו טס לתחרות בישולים – סאטירה עכשווית וצעירה (סליחה סליחה סליחה)

היה אוטו והאוטו סחב שק. תפוחי אדמה, שמנים שמנים כמו גולות, התגלגלו – הם היו הבטן של השק. ואת השק סחב אוטו, שהיה. בלי להוריד עין מהשק, האנשים הפגינו את חכמתם. האנשים היו חכמים מאוד. הייתה זו חכמה מהסוג שמכוניות חוננו בה. למרות, שלדבר על חכמה של מכוניות בלי לדבר על זו של משאיות הרי זה חטא לפי דתם של האינדיאנים בקמצ'טקה.
איילון דרום היה עמוס בחכמה לאין שיעור, איזה מזל שהם נסעו צפונה. האנשים דיברו על אנשים אחרים, אבל עשו זאת בסודיות. השק הביט בבניינים, ואז בעננים, ואז גירש את העננים. האוטו סחב. העיניים של ג'סיקה היו אדומות כמו ערימת פלפלים בשוק הרחק במזרח, אולי בטוקיו. השק עצם אוזניים. השמש התחילה לשקוע במערב, כשסגריר גדול סגר על כל הגשרים.
פנטזיה היא מילה גסה, אפילו בארץ של מומינים, כך חשב לעצמו השק. תפוחי האדמה שלו הצטופפו כמו חיילים מלאים ומרוצים. השק נזכר במה שאמר הרמטכ"ל בזמן שהוא נסע צפונה, וחשב לעצמו: כמה חבל שהמומינים שלנו הם לא כמו המומינים של מרטין: אלה של מרטין יודעים לשחק בחול, אבל כמו גדולים: הם יודעים להניף חרב, לדבר חלקות כמו נחש, לגרום לך לנוע רק בכוח הדיפלומטיה: הם יודעים לעשות כשפים: אפילו יורקים אש: כשאצלנו בשביל לירוק אש צריך לפספס יום עבודה ולעמוד בתור שעתיים:
האנשים במושבים חרשו מזימה. השק ידע שהמזימה היא בשבילו. הוא אהב מזימות. אבל הוא שנא מזימות הפתעה. הוא שנא אותן במיוחד כשמצלמים אוטו. אותו. האוטו סחב. המזימות של האנשים נשמעו כמו זמזום חרישי, הדיפו ניחוח של חכמה. תן לי שלושה ליטרים של חכמה, ואניף את העולם, כך היה אומר סבא שלו, נזכר השק. כמה חבל שסבא שלו נדרס. השק חשב שהוא חייב למכור את כל הפוליטיקאים שלו לפני שתתפוצץ הבועה. ג'סיקה נשפה חזק מאוד לתוך בועית הסבון.
האנשים במושבים לחצו ידיים, השיקו כוסות. השק תהה למה שמו אוטו מאחורה – לא יכול להיות שזה בגלל התפודים? "בגידה" אמר הנהג. "סלח לי?" אמר השק. "בגידה – היא כוח ביליטרלי." אמר הנהג. השק הנהן, הסנטרים שלו היו כפולים. הוא לא הקדיש לכך מחשבה.
"גם אתה היית שר?" שאל הנהג.
"עדיין." השק אמר, מוטרד שטורדים אותו מהרהוריו, גאווה בטון שלו למרות הכול.
הנהג שרק בהתפעלות. ואמר: "אני הייתי שר החכמה".
"תחבורה, כך קוראים לזה היום." תיקן השק.
"ומה אתה?".
" אני שק התפודים. אני עדיין שק, עם כל הכבוד." השק הביט סביבו בחוסר נוחות, תהה למה הוא כאן מאחורה, ולא בין האנשים שמדברים מזימות. הוא שמע את הקולות שלהם, הם ישבו קרוב.
"רואים." אמר הנהג.
"סלח לי?" אמר השק.
"אמרתי שרואים. לא התכוונתי לרע, אדוני. אני יכול להפסיק לדבר, אם ימצא חן בעיני אדוני הדבר. יש לי משתיק קול." האוטו סחב.
השק התנער ממושבו, הביט בנהג המום. "למה אתה כאן איתי? למה אתה לא נוהג?".
הנהג משך בכתפיו.
"למה לא תלך לקרוא להם, שיסחבו אותי קדימה, אני רוצה לשבת איתם." אמר השק.
"לשבת עם מי?" שאל הנהג.
"עם האנשים!".
"הו, כמובן." אמר הנהג. הוא קם ונע קדימה, (קדימה? כאילו יש בכלל הבדל בין מזרח למערב) יצא מתחום הראייה. השק התנועע בעצבנות, נישא להזדקף ולראות מה קורה שם, איפה הם כולם.
בעצם, הוא בכלל לא היה שק כל כך עצוב, חשב לעצמו במפתיע. זה נכון שהוא אהב מטוסים, אבל מי לא אהב לאכול סילון מפעם לפעם? פעם, לפני שהורידו את הצוקים מהחוף, הוא היה לוקח את אישתו ואת הילדים לשם, קונה לכולם סילונים. הילדים אכלו וטפטף להם על הסנטרים. מעניין, שאף פעם לא הקדיש לכך מחשבה. השק הזה.
"אי אפשר לשמור מהגרים בתוך הדיסק אונקי!" אמר איש אחד.
"למה לא?" אמר איש אחר.
"כי שמרנו שם כבר משפחות צעירות. (ותאמין לי, הן שוקלות 64 ג'יגה)."
"64 ג'יגה! למה כמה מכוניות יש להם, חשבתי שמערכת החינוך אמורה להוציא אותם טיפשים?!"
"תצטרך לדבר על זה עם השרה."
הו, סופסוף באו לקחת אותי, חשב השק. האנשים הרימו אותו באוויר, ולמרות ששקל לכמה רגעים להגיד משהו שנון, נאלץ בסופו של דבר להודות בפני עצמו שהתזמון הנכון חלף לו, ושתיקה עדיפה. רק חבל שהנהג לקח את המשתיק קול, איך הוא יצליח לשתוק בכבוד ככה? סחבו אוטו לקדמת הלימוזינה, זה היה מדהים – שתי שורות של פרצופים פרושות משני צידיו – וכולם כל כך אנושיים. הוא זיהה אחדים. בעצם – הוא זיהה אפילו יותר מהרבה. אחד מהם היה חייב לו מספריים שהשאיל לו כדי שיוכל לקצוץ ציפורניים ברגל ימין (הן היו אדומות), ובדיוק לפני שהשק פצה את פיו כדי להגיד לאיש שלום (בזחיחות יודעת דבר) שפכו אותו לסיר רותח, תפודיו רוטטים במים רותחים. התקשורת הייתה שם, היו שצעקו: "מזימת הפתעה!", אבל הרוב היו עסוקים בלחיצות ידיים. מלצר עבר ומילא את הכוסות בשמפנייה. לפני שאיבד את הכרתו וקילפו ממנו את קליפותיו, השק הבחין (והוא היה מוכן להישבע בכך) שראה יחסית קדימה, ליד הכוסות הארוכות, סמוך לג'סיקה שפוצצה חצ'קונים מול הסמרטפון שלה, אחד ולא אחר… את דונאלד טראמפ.