המדריך לנבל המתחיל חוק מספר 3

לפני שאני יסביר על חוק מספר 3 אני אספר הקדמה קצרה,
סיפור אפשר לקרוא לזה בו אני אספר לכם איפה הגיבורים טעו.
כמובן שיש כל כך הרבה דברים שאני יכול לספר לכם על איפה הגיבורים טעו.
אבל כל סיפור בזמנו. אז אני אספר היום סיפור אמיתי וסיפור מומצא. אתם תראו כבר את המסר.
אני מתחיל:
אתם בטח מכירים את הסרט מלך האריות נכון?
שאלה מטומטמת, כולם מכירים את מלך האריות.
מלך האריות היא דוגמא מושלמת על מה שאני רוצה לדבר היום. ואני ידבר על מלך האריות 1.
אתם יודעים איפה התחילו הסיבוכים? איפה הייתה הטעות הראשונה?
הטעות הראשונה היא שסימ- אהההההההה! סליחה, סימבה בטח בסקאר. הוא בטח בסקאר שאמר לו שהוא עושה לו הפתעה והוא "ימות עליה."
טוב, טכנית הוא לא שיקר הוא פשוט התכוון למילים שלו בדרך אחרת ממה שסימבה התכוון.
סקאר התכוון לזה ש: "הפתעה! אני הולך להרוג אותך ואת אבא שלך כדי להיות המלך! אתה תמות מימנה."

אבל בכול מקרה, אם סימבה לא היה בוטח בסקאר כל כך אז מופסה לא היה מת, וסימבה לא היה בורח מהבית שלו.
סקאר לא היה עולה למלכות והכל היה בסדר. עם כי כנראה שסקאר היה מתכנן משהו חדש אבל זה לא קשור.

המסר בסיפור הוא לא לבטוח באף אחד.
אפילו להפך. תגרום לכולם לחשוב שאתה בוטח בהם אבל אתה לגמרי לא. זה יכול לעזור לכם לפעמים.

ועכשיו לסיפור מספר שתיים, המשתתפים בסיפור היו גולום (ופרשיס היקרה שלו), וולדרמוט ( וזנב תולע ותשעת אוכלי המוות החביבים אליו), בז שנות אור (מצעצוע של סיפור) וגם וודי( בז ווודי חייבים להיות ביחד).
אני אעשה גרסא משלי ל'שר הטבעות'.
וולדרמוט היה סאורון, זנב תולע היה סרומן, תשעת אוכלי המוות היו כמובן הפרשים השחורים. בז היה פרודו ווודי היה סא- אההההההההה. עוד פעם,מצטער. סאם.
וגולום ישאר גולום.
ואני יתחיל קצת לפני שבז ווודי פוגשים את גולום ואני אדלג על כמה קטעים באמצע כי אני לא יכול באמת לשחזר את טולקין. וגם אני רוצה רק לספר כמה קטעים.
אז הנה אנחנו מתחילים.

בז וודי עברו כבר את הסלע הזה, הם הולכים בסיבובים כבר שעות. אם הם לא ימצאו דרך החוצה הם ימשיכו להסתובב כך עד סוף ימיהם. שזה גם לא כל כך רחוק. חשב לעצמו וודי בדיכאון. דווקא בז נראה שמח כרגיל.
"בז." פנה אליו וודי.
"כן?" שאל בז.
"תגיד, למה אתה כל כך רגוע ושמח? אתה לא דואג? אתה לא פוחד שסך הכל אנחנו שני צעצועים קטנים שצריכים להשמיד את הורקרוקס הכוח לבדם?"
"פוחד? אני לא פוחד. אני בז שנות אור!"
קרא בז שהזדקף ושם את ידיו על מותניו.
"כן, אבל אנחנו סך הכל שני צעצועים קטנים, איך נצליח להשמיד את הורקרוקס הכוח?"
"צעצועים?" התפלא בז. "איזה צעצועים? אני בז שנות אור! אני לא שום צעצוע! אני מגן הגלקסיה והארץ התיכונה!"
"בז, עברנו על זה כבר, אנחנו צעצועים אנחנו לא באמת אמיתיים. אנו נוצרנו על ידי בני האדם לשם שעשוע." הסביר וודי בסבלנות.
"וודי ידידי. אתה אומנם אולי פוחד, אתה אולי גם דואג. אך אל תדאג ידידי הצעצוע. אני פה איתך ואני ישמור עליך כי אני בז שנות אור!" קרא בז בקול.
וודי גלגל עיניים למעלה. 'כל פעם אותה שיחה, כל פעם אותו מבוי סתום…'
"אז בז, אם אתה כל כך אמיץ וטוב. אז אולי אתה יודע לאן אנחנו צריכים ללכת?" שאל וודי.
"אכן ידיד, אני יודע. אנחנו צריכים ללכת לשם!" עמר בז והצביע ישר.
"לא, שם כבר היינו. אנחנו הולכים בסיבובים כבר הרבה זמן." אמר וודי.
"סיבובים אתה אומר? אם כך אני רואה רק אפשרות אחת."
"והיא…."
"אנחנו צריכים לנוח. אנחנו הולכים באותו מקום כבר שעות זה מאוד מעייף. ובגלל שאתה שמת לב שאנחנו הולכים בסיבובים אז זה אומר שאתה יותר ערני. תיקח אתה את המשמרת הראשונה." אמר בז ונשכב על הארץ. אחרי כחמש דקות נשמעו היטב הנחירות של בז. ווודי נשאר לשמור.

לפתע שמע וודי קול לוחש מעליו. " כן, כן, הם לקחו את אוצרי. צעצועים מטונפים!
גנבים. אנחנו נחזיר את אוצרי בחזרה. הו, כל אוצרי. נחזיר אותו."
וודי העיר בשקט את בז וסיפר לו על הקול הלוחש מעליהם. הם תיכננו בשקט תוכנית. ואחרי כמה שעות כשהיצור הלוחש מעליהם החליט שהם נרדמו והתחיל לפעול לקחת את 'אוצרי' שלו בחזרה הם תפסו אותו.

"מי אתה? ומה אתה רוצה? דבר לעניין ואת האמת. אחרת אני יהרוג אותך. בז שנות אור מלפניך!" קרא בז בדרמטיות.
היצור התפתל ובכה בגלל החבל שקשרו לו מסביב לצוואר.
"חכה רגע בז, אני חושב שאני יודע מי הוא." אמר לפתע וודי. "אתה גולום נכון?" הוא פנה ליצור.
"כן, כן, אוצרי, אני גולום צעצועים נחמדים צעצועים טובים לא יפגעו בגולום המסכן נכון?" התחנן גולום.
"אף אחד לא אמר שלא נפגע בך." אמר וודי.
"אתה. גולום." קרא לפתע בז. "היודע אתה את הדרך למורדור ולהר הגזירה?"
גולום עצר שנייה את הכי וההתפתלות.
"כן, אוצרי."
"התוכל לקחת אותנו לשם?" שאל בז.
"כככן." ליחשש גולום.
"בז מה אתה עושה?" שאל וודי.
"הירגע וחשוש נא אל. יודע אנוכי מה עלינו לעשות." הרגיע אותו בז.
"קחנו לשם, ולא נהרוג אותך." פנה בז לגולום.
"צעצועים נחמדים, אוצרי, גולום יקח את הצעצועים הנחמדים למורדור." הסכים גולום.
"אז העניין הוחלט. להר הגזירה ולמורדור! קרא בז בקול. והתחיל לצעוד אחרי גולום. ווודי נגרר מאחוריהם באי הסכמה מוחלטת למה שקורה ללא הסכמתו.

אחרי כמה זמן בהר הגזירה…..

"קדימה,קדימה וולדרמוט לא ראה אותנו ותשעת אוכלי המוות. עסוקים! שמעתי גם שזנב תולע מת. זה הזמן שלנו קדימה בז תשליח את ההורקרוקס!

"אבל למה? ההורקרוקס כל כך יפה, כל כך מושלם. למה לי להשליח אותו? אני יכול ביחד איתו להציל את כל הגלקסיה!" הכריז בז.
"בז אין לנו זמן!" קרא וודי. "תשליח את ההורקרוקס! וחוץ מזה איך תציל את כל הגלקסיה אם אתה רק צעצוע???"
"אני לא צעצוע! אני בז שנות אור!" קרא בז.
וודי פנה על בז החזיק בכתפיו וניער אותו. "אתה צ-ע-צוע! ב-רור?"
לפתע משום מקום קפץ לעבר היד האוחזת בהורקרוקס של בז גולום.
הוא נאבק אם בז על ההורקרוקס ולבסוף כשלא הצליח לקחת את ההורקרוקס הוא פשוט קרע את היד של בז מהמקום, ומעוצמת החוזק הוא עף ונפל ישר לתוך הלבה הרותחת כשהוא מחזיק באושר את ההורקרוקס.
"היד שלי!" זעק בז.
"תירגע." הרגיע אותו וודי. "מרכיב לך אחת חדשה. הרי אנחנו צעצועים."
"אה, נכון," נרגע בז. וקח הם הלכו בשלווה בחזרה לבית של אנדי בעוד שמגדל הוולדרמוט מתפרק ונעלם מאחוריהם….

אוקי. אז לפי דעתי זה היה סיפור מוצלח.
כמו שאתם רואים המסר פה דומה למסר של הסיפור הקודם. רק שפה היה אפשר היה ליישם אותו בצורה קצת שונה…

*אל תבטח באף אחד.
* תגרום לכולם לחשוב שאפשר לבטוח בך. וברגע האחרון תתעתע אותם.
טוב, זה היה שיעור מעניין. נתראה בשיעור הבא!