המדעניות-פרק אחד- מכונת השלג.

"נראה לך שאם נוסיף את זה אז יהיה פיצוץ?"
"לא"
"אוקי!"

"למה אמרת שלא יהיה פיצוץ?! כל המעבדה הלכה לנו עכשיו?! דיבילית!!"
"סליחה! שכחתי את ה.."
"כן כן, שכחת את ספר הכימייה והסודות שלנו?!"
"כ..כ..כן!"
"יופי לואיז! תראי מה עשית!"
"ס..ס..סליחה אורי!"
"מה אמרת?! איך קראת לי?!"
"סליחה ריקי!"
"סלחתי. אז, גברת לואיז, תביאי לי את הספר!"
"איי איי, קפטן! בנדיקוט פאוור!"
"רק אני אומרת את זה! וואו, לאיזה בוסית הפכתי!"
"אההה סליחה! אני לא רוצה למות!!"
"את משוגעת."
"אני אלך להביא את הספר, ותודה"

זו הייתה עוד שיחה רגילה בין המדעניות ריקי בנדיקוט ולואיז אורין.
"הבאתי אותו!"
"יופי!"
"בואי נבנה משהו"
"בואי נבנה משהו שעונה על הצרכים שלנו. מה אנחנו רוצות?"
"שלג!"
"אז בואי נבנה מכונת שלג!"
"יאי!"
לואיז וריקי התחילו לחפש דברים, שיקויים, כימיקלים, פלנקטונים, חיות, חתולים, ובניי אדם שיכולים לייצר שלג.
"מצאתי!"
"מצאתי!"
"מצאנו!
"ווהו!!"
"ווהו!"
"אז תחברי את זה הנה…"
"ואת זה לפה…"
"ואם נשים את זה כאן…"
"סיימנו!"
הן לחצו על הכפתור ושלג התחיל לצאת מכל הכיוונים, לבסוף המעבדה התמלאה בשלג.
"טעינו!"
"רגע, למה טעינו? זה לא אמור לעשות את מה שהוא עושה?"
"לא, דיבילית, תראי כמה חורים יש במכונה? בואי נברח לפניי שהמעבדה תפוצץ בשלג!!"
"למה לברוח? מתקנים תוך שנייה! רואה? תיקנתי!"
"אה. אוקי!"
"עכשיו כל מה שנשאר, זה לקנות גלידות וללבוש בגד ים!!"
הן לבשו בגד ים וקנו גלידה.
המדעניות רצו בשלג עד שתיים עשרה בלילה.
הסוף! ~