הכובען המטורף- חלק רביעי

הרגשתי את תנועת הקרון נעצרת לפתע. פקחתי את עיניי והתעוררתי משנתי. ראיתי איך הכובען, כך קראתי לו, עובר מבעד לדלת ויורד מהקרון.
" היי, חכה רגע!" קראתי לעברו ורצתי אחריו החוצה.
והנה, הדבר שהכי לא ציפיתי לו הופיע מולי- קיר גבוה עשוי שיחים ניצב מולי, והכובען עמד ודיבר עם אדם שמנמן בלבוש באופן מצחיק. נראה היה שקנה ממנו משהו.
" שיהיה לכם כל טוב!" אמר האיש השמנמן אל הכובען, והוא התכופף מעט כאות תודה.
ניגשתי אליו והבטתי במה שהוא מחזיק בידו. הופתעתי מאוד לגלות שאלו כרטיסים.
" ומה זה?" שאלתי.
" איך את עם חידות?" שאל אותי בחזרה.
" אני מניחה שסבבה." עניתי.
" ואיך את עם מבוכים?" הוא שאל אותי שאלה נוספת. ואז נפל לי האסימון. קיר השיח הענק הזה הוא בעצם קיר של מבוך. למזלי אני טובה במבוכים.
" תמיד מגיעה ראשונה." אמרתי בגאווה.
" נהדר!" קרא ותפס את ידי. " בואי נזוז!"
הוא חטף אותי אל הכניסה של המבוך והתחלנו ללכת. וללכת. וללכת. וללכת. וללכת.
הבעיה המרכזית במבוכים, וגם המטרה שלהם, היא שכל דרך שתבחר תראה בדיוק כמו הדרך הקודמת לה. יש שאומרים שבשביל לצאת ממבוך צריך ללכת כל הזמן שמאלה. ניסיתי את זה, אבל זה לא הצליח, הסתובבנו במעגלים.
" מה אנחנו בכלל עושים כאן?" שאלתי את הכובען בייאוש.
" את תראי. כשתגיעי תדעי." השיב לי. הוא שם את ידיו על כתפיי ודרבן אותי להמשיך ללכת.
" ואל תדאגי בגלל המינוטאור." הוסיף להדאיג אותי בשלוותו.
" מה מינוטאור?" נבהלתי.
" המינוטאור של המבוך. לא משהו רציני." הוא ניסה להרגיע אותי. זה לא הצליח לו. " לא יקרה לנו כלום כל עוד לא נפגוש אותו."
" מה אתה אומר." עניתי בציניות.
" אמרתי שלא יקרה לנו כלום כל עוד לא נפגוש אותו." חזר על דבריו.
" לא, התכוונתי- לא חשוב." סגרתי את השיחה המוזרה הזאת והמשכתי ללכת, בליבי עדיין חוששת לגבי אותו מינוטאור שהוא הזכיר לפני רגע.
המשכנו ללכת. אני מובילה והוא מאחורי.