הטוב שלי-סיפור.

סיפור לא אמיתי

מישהו דיבר איתי פעם על טוב. זה היה כל כך כיף לדבר עליו פעם. אני זוכרת שבאמת הרגשתי אותו, שהוא היה קרוב, האמת-עוד לא נעלם לו הטעם.

כל הרע שבעולם הגיע אלי. כל הזבל שקיים הכנסתי אלי. הדמעות, הן המים שלי. מלוחות כמו החיים שלי.

אבל עדיין, לפעמים, כשאני נזכרת בטוב, אני ממשיכה ללכת.

וכשאני שוכחת אותו?
כשאני שוכחת אותו אני מהר נזכרת. כי בלעדיו אני לא מסוגלת.

מישהו דיבר איתי פעם עליו. מישהו דיבר איתי. ואני הרגשתי אותו גם, לפני שהכל חרב, ועד היום זה הולך איתי. עד היום זה הולך איתי.

הטעם המענג הזה של האושר, התחושה הכייפית של הבוקר, הזמנים שהטוב מחזיר ביוקר, כשיש לי את הקלף של הג'וקר…
וואי! זה כזה כיף!

אז אני כאן. שוכבת במיטה ומנסה להיזכר בו.

זה כל כך עושה לי טוב להיזכר בו…

וככה, ככה בסוף הוא גם יחזור. אני בטוחה בזה. בעזרת השם הוא יחזור. ישטוף את העולם שלי באור. יכניס ללב שלי מזור. לרע הוא ישים מעצור.

ועד אז?
עד אז אני הולכת. בבוקר ובלילה. בחום ובקור. כשרע לי, וכשרע לי יותר. אני הולכת.

כי…
כי אני מאמינה, שכאן, מעבר לפינה— כאן נמצא הטוב שלי.

ולא, אני לא מוותרת עליו.

אז אני צועדת, ועוד אגיע עד אליו.