החשכה
"למה?" שאלתי בשקט.
החשכה לא ענתה.
"לאן?"
החשכה שוב לא ענתה.
היא נשארת דוממת
אפלה ושותקת.
"למה את לא עונה?" צווחתי.
וכמו תמיד, החשכה נשארת בשלה.
הצרחות לא מטרידות אותה,
הלחישות לא מצמררות את גופה.
"למה?" שאלתי שוב בקול שבור.
החשכה הביטה בי וחשבה.
בסוף היא חיבקה אותי בסערה,
עטפה אותי באלפי סודות,
שנשמעו באוזניי בשלל צורות.
הרגשתי טוב להיות בצללים.
צללים שליוו אותי בימים האפלים.
"לאן?" הייתי שואלת אותה שוב בשקט.
היא עדיין שתקה, אך הפעם היא הצביעה בשקיקה.
עקבתי אחריה בלי לשאול שאלות,
החשכה כיוונה אותי לסוף.
החשכה שחדרה לנפשי הסוערת,
שהרגיעה ותמכה,
עדיין עטפה אותי באפלה.
"למה?" שאלתי שוב, כמו תמיד.
גם הפעם היא לא ענתה,
היא תמיד רק חיבקה.
נתנה לדמעות לצאת מגופי,
פרקה את עול האשמה מלבי.
היא שוב עמדה ושתקה.
אוספת את החלקים שנשברו מנפשי.
לפעמים היא אומרת כמה מילים בלחש,
כאלה שכמעט ולא שומעים.
היא גילתה לי שתפקידה לאסוף את השברים,
להעלים את הכאב שפועם בגופי.
גם עכשיו, היא רק עומדת ושותקת.
שואבת אותי למנגינת ליבה,
מנגינה כה רכה,
מנגינת האפלה.
כך הפכתי ברגע לחשכה.
אם תשאלו "למה?"
"איך?"
"לאן?"
אני לא עונה.
תגובות (10)
אוקיי אז ככה
קשה לי עם ההתחלה. אתה לא מבין מה הולך שם ולוקח זמן עד שאתה נכנס לזה. הייתי מוסיפה משפט רקע קדימון כזה למעלה לפני.
'שוב לא ענתה'… אני מרגישה כאילו מה שיהפוך את הקטע להרבה יותר מושלם זה שפה גבוהה ברמות. הרי התהיה בסוף נגמרת יחד עם הילדותיות. מי שמספר את זה כבר לא ילד יותר התמימות הלכה. שפה גבוהה תיתן בנו את הרושם הנכון של המיסתורין .
למה 'אך בקול בשובר'? 'אך'?
כל הקטע אחרי מהמם. באמת. סוחף. עשה בי משהו.
הלחישות לא מצמררות….. נראלי את זה אפשר לכתוב יותר יפה שיעשה לנו צמרמורת.
אגב לא נראה לי זה שיר נראה לי זה סיפור. זה… המילים עושות פה משהו כמו המערבולת שאת מדברת עליה. חבל לצמצם במילים כל כך שואבות. תערבלי אותנו בבקשה.
כיוונה לסוף… יש פה משהו דרמטי שכשקוראים לא בא לידי היטוי. אולי לרדת שורה או פיסוק שונה?
ההמשיך מהמם. 'כמעט כבר לא שומעים' הייתי רושמת 'שלא שומעים' סתם כי זה מתאים יותר לדמות של החושך אני חושבת. לבחירתך כמובן.
בקטע של מה שהיא גילתה… זה מרגיש חלק אחר והזוי לגמרי מהקטע. הייתי יורדת שורה. זה אחר לגמרי זה סוג של.תחילה של סוף.
הקטע עם המנגינה יפה אבל אז עם האפלה… הייתי כותבת אחרת את האפלה. בצורה יותר אפלה פחות מתפעלת.
הפכת ברגע לחשיכה? משהו בזמנים לא זורם לי. אולי כך הופכים בין רגע? תנסי להבין למה התכוונתי. זה כאילו… קטוע מהשאר אז זה אחרת.
הסוף ממש יפה. אבל זה לא מתחבר לי. המשמעול נעלמת ממני. לאסוף שברים נשמע חיובי. פתאום החשיכה הפכה חשלילי.
יש לי הרגשה שהיית בסערת רגשות מאוד גדולה כשכתבת את זה ולכן זה גם יצא ככה סוער. אני כשאני כותבת אני עובדת על זה ואז נותנת למוח לנוח ורק אז חוזרת והכל נראה שונה מלמעלה כזה וקל לראות ולתקן בקלות מה שזקוק להסתכלות שניה מעהר לרגש. אני מזהה כאן עוצמה אדירה. תלטשי את זה.
ומקווה לקצת יותר אופטימיות 3>
אוקיי אז ככה
קשה לי עם ההתחלה. אתה לא מבין מה הולך שם ולוקח זמן עד שאתה נכנס לזה. הייתי מוסיפה משפט רקע קדימון כזה למעלה לפני.
'שוב לא ענתה'… אני מרגישה כאילו מה שיהפוך את הקטע להרבה יותר מושלם זה שפה גבוהה ברמות. הרי התהיה בסוף נגמרת יחד עם הילדותיות. מי שמספר את זה כבר לא ילד יותר התמימות הלכה. שפה גבוהה תיתן בנו את הרושם הנכון של המיסתורין .
למה 'אך בקול בשובר'? 'אך'?
כל הקטע אחרי מהמם. באמת. סוחף. עשה בי משהו.
הלחישות לא מצמררות….. נראלי את זה אפשר לכתוב יותר יפה שיעשה לנו צמרמורת.
אגב לא נראה לי זה שיר נראה לי זה סיפור. זה… המילים עושות פה משהו כמו המערבולת שאת מדברת עליה. חבל לצמצם במילים כל כך שואבות. תערבלי אותנו בבקשה.
כיוונה לסוף… יש פה משהו דרמטי שכשקוראים לא בא לידי היטוי. אולי לרדת שורה או פיסוק שונה?
ההמשיך מהמם. 'כמעט כבר לא שומעים' הייתי רושמת 'שלא שומעים' סתם כי זה מתאים יותר לדמות של החושך אני חושבת. לבחירתך כמובן.
בקטע של מה שהיא גילתה… זה מרגיש חלק אחר והזוי לגמרי מהקטע. הייתי יורדת שורה. זה אחר לגמרי זה סוג של.תחילה של סוף.
הקטע עם המנגינה יפה אבל אז עם האפלה… הייתי כותבת אחרת את האפלה. בצורה יותר אפלה פחות מתפעלת.
הפכת ברגע לחשיכה? משהו בזמנים לא זורם לי. אולי כך הופכים בין רגע? תנסי להבין למה התכוונתי. זה כאילו… קטוע מהשאר אז זה אחרת.
הסוף ממש יפה. אבל זה לא מתחבר לי. המשמעול נעלמת ממני. לאסוף שברים נשמע חיובי. פתאום החשיכה הפכה חשלילי.
יש לי הרגשה שהיית בסערת רגשות מאוד גדולה כשכתבת את זה ולכן זה גם יצא ככה סוער. אני כשאני כותבת אני עובדת על זה ואז נותנת למוח לנוח ורק אז חוזרת והכל נראה שונה מלמעלה כזה וקל לראות ולתקן בקלות מה שזקוק להסתכלות שניה מעהר לרגש. אני מזהה כאן עוצמה אדירה. תלטשי את זה.
ומקווה לקצת יותר אופטימיות בחיים שלך… לכולם יש רגעים. מקווה שהסתדר!
אופס נכתב פעמיים סורי
היי אוליב, שמחה שאהבת (או שלא אהבת), בכל מקרה, תודה רבה על התגובה המפורטת, מעריכה זאת מאוד! שיניתי את החלק של ה"אך" כי באמת הוא מיותר. בנוגע לשאר הדברים, אני מניחה שאני צריכה קצת זמן בשביל ללטש אותם. אני עדיין לא במצב של "לתקן".
אכן בטקסט הכנסתי המון "רגש" (טוב, משם המילים הגיעו). תודה לך שאת תמיד שמה לב לפרטים מעבר.
חייבת לציין שהחיים שלי מאוד אופטימיים(!), אבל הטקסטים שאני כותבת קצת פחות.
בכל אופן, שוב תודה. ♥ :)
היי (:
קחי בחשבון שאני תמיד נהנית ממך חחח זה כמעט לא שאלה תצטרכי להתאמץ לגרום לקסם שלך להתפוגג
בכל אופן זה פשוט מקסים כתמיד פשוט לא מלוטש.
בשבילך ברור שאשים לב לפרטים, אני יכולה לשמור את התגובות שלי לעצמי אבל תמיד חשוב לי לשחרר אותן כי אני יודעת כמה זה חשוב לפעמים לקבל פידבאק.
וחיים אופטימים זה יופי. 99% מהאתר שקוע בדיכאון חח. מה שאני אוהבת בך זה שתמיד יש לך משהו לומר. לא נעים לי להגיד אבל אם מישהו שאני לא מכירה מתבכיין על הרגשות שלו לא ממש אכפת לי. הרי 80% מהדברים פה ככה והכל נראה אותו הדבר. אלה אם זה מקורי או כתוב בצורה מקורית או נכתב על ידי מישהו שאני אוהבת……. כלומר האתר פה זה לא יומן. זה לא פייסבוק. זה לא טוויטר או בלוג או טמבלר… אנשים פשוט לא קולטים את זה חח
קראתי מה רשום בספר על עצמי. גם אני פעם הרגשתי קצת ככה. אבל אני חייבת להודות שכל הבעיות שלנו נובעות מחשיבת ייתר. זה לא סיסמא. זה אמיתי. חיות לא נכנסות לדיכאון כי הן לא מוצאות אוהבה (לא שאת כן). למה? כי הן לא חושבות. מי שלוקח את המחשבות שלו בספקנות ובצורה מוגבלת יבחין יותר טוב בין עצב אמיתי שעובר אחרי שאוכלים גלידה או צוחקים מבדיחה לבין העצב שאנחנו ממציאים כי נדמה לנו שאנחנו לא שלמים לא מספיק טובים במחשבות שלנו. הקונספטים האלה לא קיימים ואילו המחשבות שלנו היו מעט יותר מוגבלות כמו חיות זה לא היה חלר מהמציאות שלנו יותר. היינו מושלמים עם החיים שלנו כמו שאנחנו. צריך להשתחרר מהמוח לפעמים כדי לקלוט שאנחנו לא שולטים בו, הוא אקראי, לא אמין ופולט דברים בלי קשר. מי שמאמין למחשבות נהיה קורבן שלהן ונאכל על ידן. זה כמו שכואב לי משהו. אם אחשוב על זה זה יהיה חזק יותר. אם אחשוב על פוני זה לא יהיה במודעות שלי כל כך חזק באותו הרגע. נכון לגבי כל סוג של כאב. ואז כשמפסיק לכאוב הוא כבר לא מקובע וממשיכים הלאה.
יש לי חברה למשל שסיפרה לי שכל הזמן בשיעור עלו לה מחשבות שהיא עצובה ומשהו לא טוב ושלם. ברגע שהיא הפסיקה להאמין ולהקשיב לזה לפתע היא יכלה להקשיב בשיעור בלי בעיות. היא כמעט עזבה את הקורס בגלל דיכאון ועצב שמנעו ממנה להתרכז.
אין לכל זה שום קשר אלייך. אולי יש אני באמת לא מכירה אותך. בכל אופן סליחה על החפירה אני פשוט אוהבת לחשוב שאני עוזרת למישהו. אגב בת כמה את? מתוך סקרנות. אהה והעליתי שיר, הוא האחרון שהעליתי אז רל למצוא, בשם יוקר המים. נראה לי תאהבי כי גם אני אהבתי
שוב תודה שאת מגיבה, אני לא רואה בזה כדבר מובן מאליו.
בקשר למה שכתבתי ב"על עצמי" – כתבתי את זה מזמן, אני לא זוכרת אם זה נכתב עלי אפילו, אבל ראיתי בזה משהו מאוד מקסים (לדעתי לפחות), אז הוספתי את זה ב"על עצמי". אולי כדאי שאני אשנה את זה ואוסיף טקסט אחר.
בהחלט שמתי לב שכל האתר שקוע בדיכאון, או בסיפורי ערסים (עדיין לא הבנתי מה זה, אני גם לא רוצה להבין).אני מניחה שכבר אמרתי לך את גילי, אבל אני אחזור על כך שוב. אני בת 16 (!!!), לפעמים מתנהגת כמו בת 25. :)
אכנס לראות, אני בטוחה שאוהב.
שוב שוב שוב תודה. :)
חחחחח אוקיי תודה שאת מזכירה לי פשוט 16 לא נחרט… את רק תמשיכי להתפתח ולהדהים.
סיפורי ערסים זה פנטזיות של בנות שאוהבות ערסים. אין תיאורים כמעט בכלל וזה פשוט משפטי 'יו איזה אגו יש לי עכשיו תאהבי אותי בבקשה יו איך שאני מתחיל איתך ' ואיך שהןנכזה 'יו תעזוב אותי כבר מה אתה לא מבין' אבל הם בעצם מתאהבים איכשהו אהבה בדרך כלל רדודה שמתבטא בנשיקות ומשפטי 'חתיך שלי' חחח לעיתים נדירות דווקא לא מקיאים ונחמד
טוב התגובה שלי לא תיהייה ארוכה כמו של אוליב כי לדעתי אין מה לתקן פה,מה שבעיקר סחף אותי זו הכתיבה שלך ,חסר משהו בכתיבה שלך ודווקא מה שחסר עושה את החשק לקרוא עוד,השיר מאוד סוחף ושוב אין מה לתקן פה. זו אחת מהעבודות הכי טובות שלך לדעתי. 3:
"חסר משהו בכתיבה שלך" – האם את יכולה לפרט מה חסר?
תודה רבה! את מקסימה.
היו חלקים שממש התעניינתי, אך היו חלקים שהרגשתי טיפה שהכל חוזר על עצמו ומעט השתעממתי.. אבל הסוף היה שווה את הכל… גרם להכל להתחבר והשאיר אותי ללא מילים. מדהים!