רייבן | Raven

אני הולכת מסביב לאגם. האגם יפה, צלול כחול. קרני האור מתנפצות בו למיליוני רסיסים קטנטנים שגורמים לאגם לנצנץ ולהראות כמו אשליה.
מולי, על גדות האגם, צומח עץ עתיק ועבה. ענפיו הרבים מסתעפים לכל עבר ומצלים על הדשא מתחתיו.
אני מתקרבת לעץ, מהופנטת מיופיו, ואז אני קולטת אותה, במקום שבו הגזע מתחיל להתפצל.
היא לובשת בגד גוף שחור שבחלקו העליון מחוברות רצועות שחורות ובצידיו דוגמא מסובכת בזהב. עיניה הכחולות-שקופות מסתכלות בי במבט חודר מבעד לוילון שערותיה הבלונדיני.
רגליי ממשיכות ללכת בעוד שעיניי מרותקות לדמותה.
אני עוקפת את העץ, עכשיו הוא מאחוריי, אבל אני פשוט לא יכולה להוריד את מבטי, אני ממשיכה ללכת קדימה כשראשי פונה לאחור ועיניי עוקבות אחריה.
חיוך ממזרי מתפשט לפתע על פניה וללא אזהרה מוקדמת היא קופצת מהעץ היישר אל תוך האגם, ידייה לצידי גופה.
היא כל כך חיננית ואני מרגישה את נשימתי נעצרת, אך לפתע משהו בה משתנה.
ידיה מתכסות אט אט בנוצות והופכות לכנפיים שחורות וגדולות, עורה הלבן מתמזג עם בגד הגוף השחור בזמן שגופה, גם הוא, משנה צורתו ומתכסה נוצות שחורות.
תוך שניות דמותה עוצרת הנשימה הופכת לציפור שחורה וגדולה שממשיכה לצלול לעבר האגם הצלול כשהיא צוברת תאוצה. ברגע שהיא נוגעת בפני המים היא משנה כיוון במהירות מפחידה.
עכשיו היא נוסקת כלפי מעלה, בזווית, כמו חץ שנורה מתוך המים.
לפתע היא מפנה את ראשה לכיווני. עיניים שחורות ועגולות נועצות בי מבט ריק, אך עם זאת גם חודר. היא פותחת את מקורה וכאילו יורקת ממנו משהו.
המשהו הזה מתקרב אליי במהירות עצומה ורק כשהוא במרחק מטרים ספורים ממני אני קולטת שזה חד, כמו נוצה קשה ושטוחה שקצה החד מכוון אליי.
אני זזה, מנסה להתחמק ממסלולו, אבל אני איטית מידי וזזה מאוחר מידי.
הדבר הזה חותך אותי בחלק העליון של זרועי, ממש קרוב לכתף. כאב חד עובר בי ונראה לי שאני רואה דם.