הדור האפל-פרק 8

'נערה שמכבדת את עצמה תכבד את אמנת הרכוש הקובעת כי לכל אחד יש את הרכוש שלו ואין לקחת ללא רשות או להעביר ללא רישום רכוש של אחר, לא תגנוב ולא תגזול.' (כללי הכבוד, משפט 7, סעיף ד'.)
כלל זה תמיד נראה לי מוזר, ואני לא יכולה למנות את מספר הפעמים שהפרתי אותו עד סוף השנים הכתומות, השנים האדומות קרה משהוא שגרם לי להפסיק, אבל אני לא זוכרת מה. לפעמים אני מנסה להיזכר, אבל אף פעם אני לא מצליחה.

וויל התבונן ואני התבוננתי בו, אבל שנייה לפני שהוא זז אמרתי "אני מסכימה עם וויל, אין טעם לירות בה אם היא עוד תביא תועלת." אבל זה לא עזר, נימנה הושיטה את אצבעה להדק ווויל זז במהירות להגן עליי. נימנה הסתובבה 45 מעלות ואני עצמתי את העניים. לא שמעתי את הירייה אבל אחרי חצי דקה וויל אמר לי לפקוח את העניים ואני ראיתי את היועצת עם העניים הכחולות שוכבת על הרצפה מתה.
"היא ריגלה לטובתנו באיגוד," אמר לי וויל כשהלכנו מהמחסן על שביל אפר צר. נימנה נשארה במחסן לטפל בגופה של היועצת, אנחנו הלכנו לאיפה שהוא ששם אנחנו אמורים להעביר את שאר היום והלילה עד שנימנה וכל השאר ידונו בגורלי, וויל אמור לשעשע אותי בזמן שאני ממתינה לתשובה. "אז למה הרגתם אותה?" שאלתי, היה חוסר היגיון במה שהוא אמר. "וגם ריגלה לטובת האיגוד אצלנו," הוסיף ואני התבלבלתי עוד יותר. "תסביר," ביקשתי. "היועצת הראשונה שלך ריגלה לטובתנו, ואז מיד החליפו אותה לזאת שעכשיו, אבל לא הביאו בחשבון שהיועצת הראשונה היא בעלת עניים חומות. את לא מכירה את הטכנולוגיה הזאת, אבל מדובר בניתוח פשוט של הדבקת מסכה לפנים, הבעיה היא שכתוצאה מהניתוח, אי אפשר להשתמש בעדשות מגע, אני לא יודע למה אבל ככה זה," הסביר ואני עוד יותר לא הבנתי. הוא ראה את ההבעה שעל פני וצחק, "אסביר לך שנגיע למקלט, שם יהיה לי דף ועט ויהיה לי יותר קל להסביר לך."
אחרי 10 דק' של הליכה בשביל הצר הגענו ל"מקלט", מערכת של אולמות וחדרים מתחת לאדמה שהכניסה שלהם הייתה ממחסן קטן של ציוד חקלאי. נכנסנו למחסן החשוך ווויל תפס את היד שלי, הוא לא הדליק את האור אלא הוביל אותי דרך מבוך של ציוד כבד ופחות כבד, פעם אחת נתקעתי במשהוא ווויל עצר, המתין כמה שניות ואז התקרב אלי תפס את היד השנייה שלי ולחש לי באוזן "תיזהרי, אסור לנו לעשות שום רעש, שלא יצאו עלינו כל הכוננות, אנחנו נכנסים לאזור שיש בו קצת בלגן, את תצטרכי לעלות לי על הגב כדי שלא תפילי כלום." לעלות לו על הגב?! הוא משוגע?! "אין מצב שאני עושה את זה!" לחשתי לו חזרה והוא גיחך "אין לך ברירה, אלא אם כן את רוצה חקירה נוספת ונזיפה, דבר שאת לא רוצה עוד לפני שאת יודעת מה את הולכת לעשות." נאנחתי , הוא הסתובב והתכופף, כרכתי את זרועותיי סביב הצוואר שלו והוא קם, לקח את הרגליים שלי והידק אותם סביב המותניים שלו, הידיים שלו היו חמימות ועדינות. הוא המשיך ללכת בזהירות ועקף לא מעט מכשולים שלא הייתי שמה לב אליהם, ואז הוא עצר והתכופף, ירדתי ממנו במהירות וניסיתי להתרחק ממנו, אבל הוא תפס לי את היד במהירות וצחקק, "את לא באמת חושבת שאת יכולה להתרחק ממני," אמר ומשך אותי אליו. "מעכשיו, לכל מקום שתלכי תצטרכי אותי, אני כרטיס הכניסה שלך לכל מקום, לפי הנוהל אסור לאף אחד לדבר איתך אלא אם כן אני שומע את השיחה, אני הבאתי אותך, אני אחרי עלייך." יכולתי לשמוע בחושך את החיוך שלו. ירדנו בגרם מדרגות תלול, וויל ירד מאחורי, ידו על כתפי מגריעה אותי, בסוף המדרגות הייתה דלת מתכת, וויל עקף אותי, הרים את ידו והקיש שלוש הקשות רצופות, חיכה שנייה והקיש עוד שתיים ואחר כך עוד ארבע. זה לקח חצי דקה עד שהדלת נפתחה לחריץ קטן ונשמע קול של אישה שואל "מה קוד המשלחת?" וויל העיף אליי מבט ואז ענה "כתר כתום." הדלת זזה ואור חזק האיר את המדרגות שבהן ירדנו, וויל משך אותי במהירות פנימה והדלת נסגרה אחרינו. ליד הדלת עמדה אישה בת 25 בערך, היא הייתה דומה מאוד לוויל, אפילו הדרך שבה חייכה אליו, מיד הבנתי שהם אחים. "אמילי תכירי זאת קסנדרה אחותי, קייסי, זאת אמיליה בקר," אמר וויל בחיוך רחב. "אז את אמילי? מאז שהוא ניתקל בך הוא לא מפסיק לדבר עלייך," אמרה קסנדרה-קייסי בחיוך זהה, הדמיון בניהם שיגע אותי. "אני צריכה לערוך עליכם חיפוש אז אם יורשה לי…" אמרה קסנדרה ווויל הנהן. היא התקרבה אליו והתחילה לבדוק אותו עם גלאי מתכות, סריקה יסודית על כל הגוף. פעם אחת המכשיר צפצף ווויל הוציא מתוך כיס ניסתר אקדח קטן כמו של נימנה, קסנדרה שאלה אותו אם יש לו אישור והוא הוציא מכיס נוסף כרטיס. הבדיקה הסתיימה וקסנדרה התחילה לבדוק אותי, הבדיקה שלי עברה חלק לגמרי.
"את רעבה?" שאל וויל אחרי שיצאנו מהחדר הקטן שבו קסנדרה הייתה, הלכנו בפרוזדור צר עם המון דלתות, מידיי פעם עבר לידנו איש או אישה ופעם אחת גם נער ונערה לבושים בבגדים זהים לשל וויל, חולצה כחולה ומכנסיים אפורים עם הרבה כיסים. הנער חיבק את וויל ולחץ את ידי, הנערה גם חיבקה את וויל, אבל לא חיבוק חברי אלא יותר אינטימי, אליי היא הנהנה בפרצוף חמוץ ומלמלה משהוא לא ברור, אחרי שהם המשיכו הלאה שמעתי את הנער אומר לה בשקט שהיא לא הייתה צריכה להיות כל כך לא נחמדה, הרי אני בסך הכל פרומה. "מה זה פרומה?" שאלתי את וויל אחרי דקה כשהמשכנו ללכת בפרוזדור. "שמעת אותם?" שאל וויל ואני הנהנתי. "וכן, את חייבת להבין שמי שנימצא הרבה זמן בתנועה מסגל לעצמו דיבור קצת לא מנומס," אמר וויל בקול מתפתל. "ומה זה פרומה?" התעקשתי. "פרומהזהשםשלמישלושיבצואותה" אמר במהירות. "לא הבנתי כלום, דבר לאט יותר," אמרתי. "פרומה זה ביטוי לא מנומס ולא נעים למישהי שעוד לא שיבצו אותה ואין לה תפקיד," אמר בקול מעוצבן ואני הסתכלתי עליו בהפתעה. "מה לא מנומס בזה?" שאלתי. "על הפרומים מטילים את כל המטלות השחורות, הם אלא שעובדים הכי קשה ולא מרחמים עליהם, למזלך את בחסותי אז רק לי מותר לתת לך מה לעשות, אפשר עכשיו להפסיק לדבר על הנושא הזה?" הקול שלו היה ממש מעוצבן. הנהנתי ובדיוק אז הוא פתח דלת שהייתה מימין, מיתוך החדר בקעו קולות רבים של מהומה, וויל נראה מודאג, נכנסנו פנימה.