הדור האפל-פרק 2

'נערה שמכבדת את עצמה תדבר בשפה נקייה ומכובדת, לא תקלל ולא תנבל את פיה.' (כללי הכבוד, משפט 5, סעיף ד')
כשעליתי לבית הספר של השנים הכתומות והתחלנו ללמוד לפי הפלגים, פגשתי ילדה מאחד הכפרים המרוחקים באזור. הילדה דיברה בקול תוקפני ותמיד אמרה "לעזאזל." יום אחד שאלתי אותה מה המילה הזאת אומרת, היא העיפה אלי מבט חטוף ובחנה את בגדי, חיוך קל עלה על שפתיה והיא אמרה לי "למה שלא תשאלי את אמא שלך?" שאלה. באותו היום שאלתי את אמא שלי מה זה אומר. אמא שלי כל כך התרגזה, מאז היא אסרה עלי לדבר עם בנות שמדברות ככה.
ביום של הטקס התעוררתי בשעה 7:00. אחרי שהתארגנתי ולבשתי את הבגדים של הטקס הלכתי למטבח לאכול ארוחת בוקר עם המשפחה שלי. כבר עשרה חודשים שלא אכלתי ארוחת בוקר עם המשפחה ביום רביעי. אחר כך הלכנו כולנו לתחנת האוטובוס. כל הבנות עמדו ביחד בצד ודיברו בהתרגשות. "הי אמילי, מתרגשת?" שאלה קים. "מאוד, ואת קים?" שאלתי בחזרה. "ברור! את יודעת ממה אני הכי מתרגשת?" שאלה קים. הנדתי בראשי והיא קיפצה בהתרגשות "אין יותר הפרדה בין בנים לבנות!" אמרה בשקט כדי שההורים לא ישמעו. "זה מה שחשוב לך?" שאלה מישהי בגיחוך. "כן! כבר הרבה זמן שאני מסתכלת על אחד החתיכים מהפלג, קוראים לו טומי נראה לי," אמרה קים בחיוך. "איזה פלג את בכלל?" שאלה משהיא אחרת מפלג האדיב. "המשקיף," ענתה מישהי נוספת שהגיעה.
שני אוטובוסים התקדמו לתוך התחנה. רוב המשפחות עלו על הראשון ושאר המשפחות ואנחנו עלינו לשני. "את יודעת שבשנים הוורודות כל אחד מוצב במחוז אחר באזור אחר, בהתאם לתפקיד שלך? הסיכוי שאת וטומי תוצבו ביחד הוא ממש נמוך," אמרתי לקים כשהתיישבנו במושב האחד לפני האחרון. "אני יודעת, אז מה, אסור לי לפנטז?" שאלה קים. "'נערה שמכבדת את עצמה תשלוט במחשבותיה ורצונותיה על מנת שיהלמו את מעמדה.' את יודעת מה זה אומר?" שאלתי בהרמת גבה. "ברור! את לא צריכה להשוויץ בזיכרון השערורייתי," ענתה. "הזיכרון שלי לא שערורייתי, תרדי מזה כבר." "הוא ועוד איך, את בערך היחידה במחוז שיודעת את כל כללי הכבוד לבנות, מכל הגילאים. וגם חצי משל הבנים! וחוץ מזה, אני בטוחה שתקבלי תעודת הצטיינות," אמרה קים כאילו בכעס. "ברור שאמילי תקבל תעודת הצטיינות, היא הכי טובה בלימודים, בכל המקצועות," אמרה אחת הבנות שישבו לפנינו. "אמרתי לך!" אמרה קים בחיוך מנצח. "טוב, זה לא משנה כי את עוקפת אותי בספורט ומשאירה אותי לאכול אבק," אמרתי בתקווה שתרד ממני אבל זה רק הדליק אותה עוד יותר. "זה בהחלט טוב, בפלג הלוחם! מה יש לי לעשות עם זה בפלג המשקיף? אני יודעת שבכל פלג צריך ציון עובר בספורט, אבל את לא צריכה ספורט, תיראי אותך את גפרור!" אמרה קים והצביעה עלי בקמיצה שלה כמו שהיא תמיד עושה. ובאמת הייתי גפרור, אני עדיין כזאת. הייתי נמוכה ורזה עם תלתלים ג'ינג'ים בוהקים. "אני לא מסכימה איתך, את צריכה את היכולת שלך לרוץ מהר, כדי לרדוף אחרי בנים…" אמרתי ודחפתי אותה קצת עם המרפק. "ולי יש מחשבות מלוכלכות…" צחקה קים. "את התחלת בכל מקרה," השבתי.
כשהאוטובוס עצר ירדנו אחרי כולם, המשפחות הלכו ישר לאולם הטקסים ואנחנו הלכנו למשרדים כדי לקבל הנחיות אחרונות מהמדריכים. קרן עמדה בקצה הרחוק של המשרד המרכזי ונופפה לקים ולי כשנכנסנו. "יופי, אתן האחרונות, בואו נלך לאולם," אמרה בהתרגשות. "אני כל כך מתרגשת שאתן מסיימות היום את השנים האדומות, זאת אומרת אני מתרגשת שאתן כבר כל כך גדולות, אני עצובה שאתן עוזבות, זאת אומרת, הבנתן אותי, נכון?"
"ועכשיו נקרא לתלמידים המצטיינים לעלות לבמה לקבל את התעודות." אמרה מנהלת הטקס ורחש של התרגשות עבר בפלג. במהלך כל השנה התנהל קרב ציונים, כי ידוע שהתלמידים המצטיינים מוצבים במקומות הכי טובים. "מפלג האדיב, בנות: טְרִיסַה דֵצֶר, ליאוֹנוֹרַה פיטֵרסוֹן. בנים: הנרי ג'פְרֶסון, ניקולס קֶיית. ומצטיין המנהלת הוא אדוארד וִוילסון." אמרה מנהלת הטקס בקול יבש. התלמידים הנרגשים עלו לבמה בקריאות עידוד רמות ומחיאות כפיים, הם קיבלו את התעודה ותעודת ההצטיינות וחזרו למקומותיהם. "מפלג הלוחם, בנות: אידה שפיצֵר, מרגרט גורְן. בנים: דונלד פיצגֶ'רנַן, אריק אֵדימְטוֹר. ומצטיינת המנהלת היא אֶביגייְל דינְסון." המשיכה מנהלת הטקס באותו קול יבש. התלמידים המגודלים מפלג הלוחם עלו לבמה לקול תשואות רמות שהפכו מכובדות פחות ופחות עד שסגן המנהלת נאלץ להשתיק אותם בלחישה כועסת. "פלג המשקיף," אמרה מנהלת הטקס. "שמעתי שקודי שטראוּס עומד לקבל את מצטיין המנהלת," לחשה לי הנערה שישבה לידי. קים אחזה לי את היד בכוח וכמעט עשתה לי נמק. "בנות: קֵיילַה מִילְדוֹטֶר, אמה בל. בנים: ג'ורדֶן דַלתֵר, דניאל אַמָזוֹן." התלמידים המאושרים נעמדו לקול מחיאות הכפיים של חבריהם וצעדו לבמה, קים האדימה בכעס ולחשה לי "אמה וקיי קיבלו הרבה פחות מימך במבחנים המסכמים, זה ממש לא פייר." מי שישבה לידה השתיקה אותה. "ומצטיינת המנהלת היא אמיליה בקר." לא האמנתי למה ששמעתי עד שקים הקימה אותי ודחפה אותי לכיוון הבמה. "אני בשוק." "זה היה צפוי." "כל הכבוד." "לא נורא דֶבי." "חשבתי שזה יהיה קודי." ועוד כל מיני לחישות כאלה נשמעו מכל הכיוונים. עליתי לבמה ולחצתי את היד למנהלת, לסגן המנהלת ולראש בתי הספר האזוריים. הסתובבתי לקהל וחיפשתי בעניים את המשפחה שלי. הושיבו אותם במקום נוח באמצע, ראיתי שאחים שלי מוחאים כפיים ומתלחשים בהתרגשות, אמא שלי ניסתה להשתיק אותם כמה שיכלה אבל הפנים שלה קרנו מגאווה, חיפשתי את אבא שלי אבל ליד אמא שלי היה כיסא ריק. אמא שלי תפסה את מבטי וראתה את השאלה על פני, היא סימנה לי ביד סימן של טלפון והפנים שלה הביעו עצב.
כשירדתי מהבמה והלכתי למקומי התחלתי להרגיש סחרחורת. בזמן הזה התחילו לחלק את התעודות לשאר התלמידים. צנחתי למקומי וניסיתי להראות הכי בסדר שיכולתי אבל קים קלטה את זה מיד, שנייה לפני שאיבדתי את ההכרה ראיתי אותה מנופפת לחובשת שעמדה ליד הקיר.
הייתי מעולפת אולי שתי דקות, ולמזלי לא היו צריכים להוציא אותי מהאולם ולהפריע לטקס אבל החובשת אמרה לי לגשת אליה בסוף הטקס, אז אחרי שנפרדנו מהמשפחות שלנו, הלכנו קים ואני למרפאה. בדרך ראינו את שאר הנערים עוזרים להחזיר ציוד ומתארגנים לארוחת הצהריים החגיגית שהייתה לנו מיד אחרי הטקס. גם קים וגם אני היינו עם ספרים בידיים שנתנו לנו המדריכים להביא לבניין המרכזי. "אני עדיין מעכלת את זה שקיבלת מצטיינת המנהלת," אמרה לי קים. "אבל אני לא מבינה למה כל כך התרגשת." בדיוק כשהכוונתי לענות לה שגם אני לא בדיוק יודעת, הופיע מולנו בריצה נער עם שיער שטני בהיר. ניסיתי לזוז הצידה כדי שיעבור, אבל הוא כנראה חשב על אותו רעיון וזז לכיוון שאליו אני זזתי, התוצאה הייתה ששנינו נפלנו על הרצפה וכל הספרים התפזרו בנינו, קים התפוצצה מצחוק ולא חשבה לעזור לי לקום. הנער קם ואסף את הספרים ואז הושיט לי את היד כדי לעזור לי לקום. "אני וויל, את בוודאי אמיליה בקר," אמר אחרי שהושיט לי את הספרים. "מרחוק את נראת פחות נמוכה." הוא בחן אותי. "מרחוק כולם רואים את השיער שלי," עניתי ברוגז. "לא חשבתי אחרת," ענה וויל בחיוך. "וויל זה קיצור של וויליאם?" שאלה קים פתאום ווויל הסמיק "לא, של ווילפרד," ענה בשקט. "טוב, אנחנו חייבות ללכת, ביי," אמרתי ומשכתי את קים איתי לכיוון המשרדים. "מה זה היה?" שאלתי אותה בכעס אחרי שיצאנו מטווח שמיעה. "מה, זה שמישהו חמוד בטירוף בלי יותר מידי טקט נתקע בך ואז ירד עלייך? אין לי מושג," שאלה קים בקול הכי רציני שהצליחה לגייס. "מי שמדברת על חוסר טקט, למה שאלת אותו אם וויל זה קיצור של וויליאם, ראית איך זה הביך אותו," עניתי. "זאת לא אשמתי שההורים שלו תקעו אותו עם שם של כלב," אמרה קים בקול תמים. "לא משנה," אמרתי והנדתי בראשי. נכנסנו למשרד הראשי, קים הלכה להחזיר את הספרים ואני הלכתי למרפאה.
אחרי שסיימה את כל הבדיקות השגרתיות החובשת הושיבה אותי על כיסא מולה ופתחה גיליון נייר. "בגלל שהבדיקות שלך מצוינות, אין שום דבר שיכול היה לגרום לך להתעלף, אני צריכה לשאול אותך כמה שאלות לגבי איך שהרגשת במהלך הטקס," הסבירה החובשת. אחרי כמה שאלות על הציפיות שלי מעצמי היא שאלה "ומה עם המשפחה שלך, איך הם הגיבו כשקיבלת את תעודת ההצטיינות?" "אמא שלי מאוד התרגשה, וגם אחים שלי," עניתי. "ומה אם אבא שלך?" היא שאלה. "אני לא יודעת כל כך, כשקיבלתי את התעודה הוא היה בחוץ ודיבר בטלפון, ואז כשנפגשנו אחרי הטקס הוא גם דיבר הרבה בטלפון, הוא חיבק אותי קצת ואמר כל הכבוד," עניתי וניסיתי להישמע הכי בסדר שיכולתי אבל אני כנראה ממש גרועה בלהסתיר את התחושות כי החובשת פנתה למחשב שלה והדפיסה דף כל שהוא. "זאת הפנייה ליועצת משפחתית, הייתי רוצה שתלכי אליה במהלך החופש שלך, ואם תצטרכי עוד, תקבלי הפנייה ליועצת במקום שבוא תוצבי." היא הושיטה לי את הדף ונעמדה כדי ללוות אותי לדלת. "ומה אם אמא או אבא שלי לא יתנו לי ללכת?" שאלתי לפני שיצאתי. "אם ההורים שלך לא יתנו לך ללכת לטיפול, סימן שבאמת יש בעיה בבית, ואז יוציאו אותך ואת אחים שלך מהבית עד שהבעיה תיפתר." יצאתי מהמרפאה ורציתי לבכות, קים חיכתה לי בחוץ. "נו, מה החובשת אמרה?" שאלה קים כשראתה אותי. "אני בריאה לגמרי, עניתי. "אז למה התעלפת?" שאלה. יצאנו מהמשרד הראשי לכיוון חדר האוכל. "כנראה התרגשתי יותר מידי," עניתי. "ומה זה הדף הזה?" היא המשיכה. "הפנייה ליועצת משפחתית, לא משהוא רציני," אמרתי, לא רציתי לשקר אבל אמרתי את זה בקול הכי ניטראלי שלי. "אל תעבדי עלי, אני יודעת שיש משהוא," אמרה לי קים ועצרה אותי. זה מה ששבר אותי, לא יכולתי יותר לשמור על הדמעות שלי בפנים. "אני לא יודעת מה אמרתי שגרם לה לתת לי את ההפנייה הזאת," אמרתי בבכי. "אבל אם ההורים שלי לא יתנו לי ללכת, אז יוציאו אותי ואת אחים שלי מהבית. לי זה לא משנה, בכל מקרה יציבו אותי במחוז אחר, אבל אחים שלי יצטרכו לעבור למוסד הציבורי לילדים ללא בית." קים חיבקה אותי ואמרה "את בטוחה שאת לא יודעת למה היא נתנה לך את זה?" שאלה קים. "היא נתנה לי את זה אחרי שסיפרתי לה שאבא שלי בקושי שם לב שקיבלתי מצטיינת המנהלת," אמרתי. "אז אני מבינה שמאוד נפגעת מאבא שלך," אמרה קים. הנהנתי. "והיא הבינה את זה גם כנראה," הוסיפה. הנהנתי עוד פעם. "ואת יודעת שבימינו בת שנפגעת מההורים שלה זה דבר שמדליק נורה אדומה אצל החובשים והיועצים. וחוץ מזה, זה לטובתך," הסבירה. "אני יודעת," מלמלתי. "אבל קשה לי לחשוב שאחים שלי יצאו מהבית." "אבל זה יקרה רק אם ההורים שלך לא יתנו לך ללכת," אמרה קים. הנהנתי עוד פעם. "ועכשיו תתעודדי, אנחנו צריכות ללכת לאכול, ומצטיינת המנהלת אמורה לחייך עכשיו, וויל הכלב מחכה לך," הוסיפה וניגבה לי את הפנים בטישיו שהיא הוציאה מאיפה שהוא. "אין לי בעיה לחייך, אבל אני לא מסכימה שתקראי לוויל כלב, זאת לא אשמתו, ולמה את אומרת שהוא מחכה לי?" אמרתי ונתתי לה מכה בכתף. "לא שמעת שהוא אמר 'נתראה בארוחת צהריים.'?" שאלה קים והמשיכה ללכת, הלכתי אחריה. "את ממציאה את זה," אמרתי וניגבתי את הפנים שלי פעם נוספת. "לא אני לא, ואם את לא מאמינה לי, כדי שתזדרזי כדי לגלות שאני לא משקרת," אמרה קים והסתובבה אלי. הגענו לחדר האוכל המלא וחיפשנו מקום לשבת. "אמיליה, אמיליה בקר בואי יש פה מקום," צעק מישהו מהחלק האחורי של חדר האוכל. "מדהים, מצאת לך מחזר אבל לא טרחת לעדכן אותו איך קוראים לך בימינו," לחשה לי קים באוזן בזמן שדחפה אותי לכיוון השולחן שממנו הגיע הקול. "יש פה מקום גם לחברה שלך, איך קוראים לה, מִים?" אמר וויל שישב ליד שולחן קטן עם עוד משהיא. "וגם לא איך קוראים לחברה הכי טובה שלך," הוסיפה קים לפני שהתיישבה לידי. "זאת נֵלי," הציג את הנערה שישבה לידו. "נלי, אלה אמיליה בקר ו…" הוא הסתכל עלי במבט נבוך. "קים, קים לַסלוֹ, נעים להכיר ווילפרד'" אמרה קים בקול ציני. "נעים להכיר נלי, בקשה תקראו לי אמילי," אמרתי במהירות. "קים זה קיצור של קימְבוֹ?" שאל וויל בחיוך קטן. אין לי מושג איך הוא ידע שקים ממש רגישה בנוגע לשם שלה אבל קים עמדה בזה בגבורה. "לא, של קימְבֶרלִי, לא מתה על השם הזה אבל זה לפחות לא שם של כלב." וכך התחילה מלחמת עולם בין קים לוויל, והיא נמשכת עד עכשיו, למרות שבשלב מסוים היא נהייתה פחות עוקצנית ויותר אוהדת.
"את יודעת שאת מוצבת בבית הנץ?" אמר וויל אחרי כמה זמן כשנלי וקים הלכו להביא אוכל מהמזנון. "לא, מאיפה אתה יודע את זה?" שאלתי בהפתעה. "גם אני מוצב שם," הוא אמר. "זה לא עונה לשאלה שלי, אתה לא יכול לדעת איפה אני מוצבת כי עוד לא עברתי מיונים," אמרתי ביובש. "אבל את מצטיינת המנהלת," אמר וויל בחיוך שמסתיר משהוא. "לא הבנתי," אמרתי מבולבלת. "לפני שבועיים הלכתי למשרדים כדי לטפל במשהוא ושמעתי את הסגן מדבר עם מישהו שלבש חליפה כהה ושמעתי אותם מסכמים בניהם שמצטיין המנהלת ילך אוטומטית לבית הנץ, הם צריכים את הטופ שבטופ בשביל הטופ שבטופ," הסביר לי בחיוך. "אני לא בטוחה אם אני יכולה להאמין לך?" אמרתי. "למה?" הוא שאל. "להאמין למה?" שאלה קים שהניחה שני מגשים מלאים על השולחן. "הוא טוען שהציבו אותי אוטומטית בבית הנץ כשקיבלתי מצטיינת המנהלת," אמרתי לקים. "ולמה הוא טוען ככה?" היא שאלה. "הוא טוען שהוא שמע את הסגן מסכם עם מישהו שמצטיין המנהלת יוצב אוטומטית בבית הנץ," הסברתי לקים. "את צודקת, אל תאמיני לו, תיראי את הפרצוף שלו, ברור שהוא ממציא," אמרה קים ואז פנתה לנלי "את חברה שלו?" היא שאלה אותה. "הוא היה מת, אנחנו בני דודים." אמרה נלי בחיוך. "את כבר מוצאת חן בעניי." היא אמרה לנלי והעיפה מבט מתריס כלפי וויל.
"את אמיליה בקר?" שאלה נערה גבוהה ורזה מפלג האדיב. "המנהלת ביקשה שתבואי למשרד שלה עכשיו, היא צריכה לדבר איתך," אמרה הנערה. אנחנו בדיוק סיימנו לאכול וקים לקחה את נלי להחזיר את המגשים. "אמרתי לך," אמר וויל. "תהיה בשקט, ותמסור לקים שתפגוש אותי בתחנה," אמרתי לו וקמתי ללכת. "איך? את סותרת את עצמך," הוא צעק אלי, התעלמתי.
"תיכנסו," אמרה המנהלת כשהנערה דפקה על הדלת. "תודה רבה לינדה, את משוחררת," אמרה לנערה והיא מלמלה משהוא ויצאה. "ובכן אמיליה, בירכותי, שבי בבקשה," אמרה המנהלת אחרי שלינדה יצאה. התיישבתי על הכיסא והתבוננתי בה בשאלה. "דבר ראשון, כל הכבוד לך, צריך להיות בן אדם מיוחד מאוד כדי להיבחר מיתוך 73 נערים ונערות מוכשרים ואינטליגנטים מאוד. דבר שני, מאחר שאת מצטיינת המנהלת, הוצבת באופן אוטומטי בראש מערך המודיעין, בבית הנץ. זה אומר שלא תעברי בקיץ את כל המיונים והראיונות שכל אחד אחר מפלג המשקיף יעבור," היא אמרה בקול רך. "והדבר שלישי והחשוב מכל," את זה היא אמרה בקול חמור, "השנה היה קשה מאוד לבחור את מצטיין המנהלת לפלג שלכן, אפילו בלתי אפשרי. פעם ב50 שנה קורה שיש שני מועמדים בעלי יכולת וציונים זהים, והשנה זה קרה, את ועוד בן הייתם מועמדים זהים, ערכנו ישיבות שלמות של כל המדריכים שלכם כדי לעשות הצבעה, נערכו חמש הצבעות, ובכולן היו מספר הקולות לך ומספר הקולות לו זהים, לכן החלטנו לערוך הגרלה. את התוצאות האמיתיות של ההגרלה יודעים רק הסגן שלי ואני, אבל אני אגיד לך גם, כי חשוב שתדעי שלא את זאת שיצאה בהגרלה, הבן השני הוא זה שנכתב במחשב כמצטיין המנהלת, אבל אחרי שכתבתי את זה במחשב, לא הספקתי לשמור ומישהו שינה את זה ושמר. כיוון שלאף אחד חוץ מלסגן שלי ולי אין גישה למחשב שלי, אלא אם כן הוא פורץ מיומן, אז אני בטוחה שיש כאן משהוא, משהוא כאן לא נראה לי, ואני מבקשת מימך לשים בשבילי עין כשאת בבית הנץ, קחי את הכרטיס שלי, משוחררת," אמרה והושיטה לי כרטיס לבן מיתוך מגרה.