הדור האפל-פרק 17

'נערה שמכבדת את עצמה תשמור על טהורת גופה, לא תמכור אותו או תשתמש בו להשגת מטרות.' (כללי הכבוד, משפט 3, סעיף ג'.)
הכלל הזה הוא הכלל המשולש, הכלל המאוזן או כלל היסוד, תלוי את מי אתם שואלים. הכלל הזה מלווה כל נערה מתחילת השנים הכתומות בגיל 11 עד סוף השנים הסגולות בגיל 22, כשהנערה מתחתנת עם בחיר ליבה. עד אז, בכל מקום שבו היא נמצאת היא צריכה לשמור על גופה מכל משמר.

אותו הבוקר שבו התעוררתי בתחילת הפרק שעבר היה בוקר הרחצה. כבר לפני יומיים נגמרו החקירות, עכשיו אני מוגדרת כאסירה מין המניין סיווג שלוש, אני כבר אסירה נחקרת, יוצאת מין בכלל סיווג 8. החיים בכלא כאסירה מין המניין הם פשוטים בהרבה, עברתי לתא אחר, קטן ופשט יותר, מואר באור טבעי מחלון סורגים קטן על הקיר, חוץ מהחלון יש בתא גם מזרון, ארון לחפצים שלי (קיבלתי את התרמיל שלי ברגע שהגעתי לתא, היו חסרים בו המשדרים אבל חוץ מזה הכל היה בפנים) ומנורת לילה קטנה שמחוברת ישירות לקיר בלי כבל. כבר ראיתי שכל התאים בחלק הזה של הכלא זהים, מה שמפריד בניהם זוהי מחיצת עץ דקה יחסית כך שאפשר לדבר עם האסירים האחרים, הבעיה היא שכל הזמן מקשיבים לך. החלק הזה של הכלא נקרה בשמו המקורי סיווג שלוש אבל כולם קוראים לו "סיווג כאב ראש" כי זה הסיווג הכי שקט, כל כך שקט שמי שלא רגיל לשקט שלנו חוטף כאב ראש כשהוא מגיע. בסיווג כאב ראש נמצאים כל אסירי המחתרת למיניהם, פעילי התנועה ועוד כאלה שמתנגדים פוליטית ומעשית לאיגוד, כולל כמה שתוקות. סדר היום של סיווג כאב ראש הוא פשוט מאוד, השקמה בשבע בבוקר, יש חצי שעה ללכת לשירותים, לשטוף פנים וידיים ולהתלבש. אחרי ההתארגנות יש מסדר חדר אוכל, אם מישהו נעדר, הוא לא מקבל א.בוקר, ככה זה הולך. אחרי א.בוקר כל אחד הולך לעבודה שלו, אני עובדת במחסן הבגדים. בשעה 12:30 יש מפקד צהריים ברחבת הסיווג ומיד אחריו א.צהריים, מי שנעדר לא מקבל א.צהריים וגם שעות מנוחה, הוא נשאר לעבוד. אחרי א.צהריים יש שלוש שעות מנוחה שאותן אפשר להעביר בתאים, ברחבה או במועדון, המועדון הוא חדר שבו יש משחקים, ספרים, מחשבים וכל מיני זבל שיצא מהמעבדות של השטח האפור כדי שנוכל להעביר את הזמן. ב17:00 יש מפקד תאים, כל אסיר חייב לסדר את התא שלו ולהימצא בו כשהסוהרים עוברים ובודקים, אם לא עברת את מסדר התאים נשללת לך זכות הרחצה של אותו השבוע. אחרי מסדר התאים יש א.ערב ולאחר מיכן פעילות חברתית שמארגן האסיר התורן. בשעה 20:00 כניסה לתאים ונעילתם, בשעה 22:00 כיבוי אורות מוחלט. כך התנהלו היומיים האחרונים שלי וכך יתנהלו גם שאר הימים שלי עד שאמצא דרך לברוח.
אותו הבוקר, עכשיו באמת, היה בוקר הרחצה השבועי, ההשכמה הוקדמה לשש וחצי וכל אחד מהאסירים שלא נפל במסדר התאים קיבל אסימונים של מים חמים/קרים תלוי במידת הזכאות שלו. אני קיבלתי שני אסימוני מים חמים ואסימון אחד של קרים כלומר 10 קד' של מים חמים ועוד 5 דקות של קרים. למזלי הרב, חוקי האסימונים אומרים שאפשר לאגור את האסימונים ולסחור בהם כלומר אני יכולה להשאיר את אחד האסימונים לשבוע הבא אם בשבוע הבא אקבל פחות, בחרתי להחביא אצלי בארון את אחד האסימונים החומים שסימנו את המים החמים. לקחתי את כלי הרחצה שלי, המגבת וחליפה אחת של בגדי אסירים והלכתי למקלחת. הדרך למקלחות של הבנות עוברת ליד המשרד של הסוהרת הראשית של הסיווג, הסוהרת יוּאֵין, כשעברתי ליד המשרד ראיתי את אריקה 12 והשתוקה שקלעה לי צמות ביום הראשון שלי בשטח האפור, הן היו מלוות בעוד שתי שתוקות עם מדים של סוהרות. המראה של אותה השתוקה הזכיר לי את אחיי ואז גם נזכרתי שפרד וליסה הם רק חצי אחים שלי, דמעות עלו בעני כשנזכרתי באחים שלי, הייתי חייבת להמשיך למקלחת לפני שמישהו ישים לב שאני בוכה, לא רציתי תשומת לב מיותרת.
במהלך היום ראיתי את אריקה 12 והשתוקה השנייה עוברות בכל הסיווג, פעם אחת אפילו יצרתי איתה קשר עין אבל עוד לא הבנתי מה הן עושות כאן. אחרי א.צהריים הלכתי לתא שלי וראיתי את אריקה 12 נכנסת לתא שלצידי שעד עכשיו היה ריק, הבנתי שהיא כאן בתור אסירה אבל לא הבנתי למה.