הדור האפל-פרק 11

'נערה שמכבדת את עצמה תכבד את גופה, לא תחשוף חלקים מוצנעים בפני אנשים שאינם צריכים לראותם, לא תתפשט בפומבי ולא תפשיט אחרים.' (כללי הכבוד, משפט 3, סעיף ב'.)
את הכלל הזה בחיים לא הפרתי, הוא אולי בן היחידים. בחיים לא חשפתי חלקים שאינם צריכים להראות מול הבנים, מה שהרבה בנות אחרות כן עשו. אחד הדברים היותר "מגניבים" שהיו כשהייתי בשנים הכתומות היה המשחק "אומץ", כל אחת בתורה הייתה בוחרת בת ומטילה עלייה משימה שדורשת אומץ ואחת המשימות הפופולאריות ביותר שהיו הייתה להוריד חולצה מול הבנים. אני בחיים לא השתתפתי במשחק הזה.

החדר שבו פגשתי את קייסי נקרא חדר הביטחון, בחדר הזה נמצא בכל דקה ודקה של היום שומר שאחרי על כל מי שנכנס וכל מי שיוצא. בחדר הביטחון חיכו לי קייסי, וויל, נימנה, לוסינדה וג'ף המפקד שלי, כולם באו לעזור לי להתכונן לקראת החזרה הביתה, המבצע הראשון שלי. המבצע לשיבה הביתה היה מורכב והכיל בתוכו המון פרטים קטנים, המטרה של המבצע הייתה שאוכל לחזור הביתה בשלום בלי שישאלו אותי שאלות. נכנסתי לחדר הביטחון וראיתי את וויל עומד ומביט בי בציפייה, קייסי חייכה חיוך מעודד ולוסינדה נראתה משועממת למדי, נימנה וג'ף דיברו בשקט אחד עם השני. "את מוכנה?" שאל ג'ף בקול הנוקשה שלו שבהתחלה ממש פחדתי ממנו כי הרגשתי כאילו שעשיתי משהוא רע. הנהנתי בחיוך, ההכנות שנערכו לי והתרגילים שוויל עשה לי בדמיון מודרך הרגיעו אותי וגם המחשבה שאני סוף סוף יוצאת מהמקלט ואני סוף סוף אראה את המשפחה שלי ואת קים. "מצוין, אם כך נחזור על פרטי התוכנית," המשיך ג'ף באותו הקול, "נימנה?" נימנה התנערה מהמחשבות שבהן היא הייתה שקועה ומיקדה את מבטה עליי. מאז התחקיר שלי, לא יצא לי הרבה לפגוש אותה, היא המפקדת העליונה של גדוד המתחקרים בתחום המקלט ואחרית על המתחקרים והמתשאלים המתלמדים לכן נפגשתי איתה רק בפעמים שבהן תכננו את החזרה שלי הביתה. "אמילי ווויל יצאו עכשיו לשלב הראשון במשימה, הם יצעדו בחסות החשכה לצומת הקרובה צומת 17, בצומת 17 אמילי תיתן לוויל את תרמילה ווויל יזריק לאמילי סם מרדים מסוג אפסילון 5. אמילי תירדם בצומת למשך 8 שעות שבמהלכן היא תימצא ותובהל למרכז הרפואי בידי אחד מהפעילים בשטח שלנו שם היא תתעורר. כאשר ישאלו אותה איפה היא הייתה ומה עשתה היא תיתן תיאורים מעורפלים שמרמזים על חטיפה, המתשאלים שלה יבינו שהיא לא זוכרת יותר מדי וישחררו אותה לביתה. באותו הזמן, וויל ייקח את תרמיל הציוד של אמילי, יארוז את הציוד של אמילי ושלו בארגז שיועד לכך וישלח אותו ביחד עם הארגזים שלו לבית הנץ," אמרה נימנה במהירות ובבהירות. לוסינדה הנהנה ויצאה מחדר הביטחון. היא לא הייתה חייבת להיות שם, תפקידה ביחס אליי הסתיים מייד בשנייה שקיבלתי את הבגדים שלי ממנה במחסן אבל מאז היא נשארה צמודה אלי כדי לראות ולוודא ששום דבר לא מתפתח ביני ובין וויל. היא זאת שהסבירה לי לתוך מה וויל הכניס אותי, היא זאת שאמר לי את אותן מילים גורליות ששינו את כל מהלך החשיבה שלי, "חייך הם לא חייך יותר, לאף אחד כבר לא אכפת אם תחיי או תמותי כל עוד את משרתת את המטרה, התנועה היא לא סתם גוף מתמרד, התנועה היא מכונה משומנת המתפתחת בכל דקה ודקה, חסרת רחמים או אנושיות, המטרה היא מעל הכל, שום דבר אחר הוא לא חשוב." קולה היה תקיף וכועס, היה ברור לי שהיא לא רצתה את זה, היא לא בחרה להשתייך לתנועה ולא הייתה לה שום מיל בעניין, היא או בפנים או לא בעולם וכך גם וויל או קייסי או רון או אני או כל אחד ואחד מהפעילים בתנועה אבל בניגוד אליה, לי אין שום בעיה עם זה, לי אין שום בעיה עם העובדה שחיי הם לא חיי, כל רצוני הוא למלא אחר צוואתה של סבתי שאיני יודעת אפילו אם היא בין החיים, אולי ההתנהלות של התנועה חסרת רחמים ואני לא מסכימה איתה אבל מי אני? מי אני מגויסת צעירה שרק לפניי שלושה שבועות תפרו אותה? מי אני שתגיד לתנועה שההתנהלות שלה לא מתאימה? תוך כדי ההסברים שלה, לוסינדה טרחה ללמד אותי גם את תקנון היחסים במקלט, "יחסים רומנטיים בין נותן חסות למגויס אסורים בהחלט," היא אמרה בחיוך קל.
"איך את מרגישה?" שאל אותי וויל אחרי שיצאנו לאוויר הלילה הנעים. "כאילו אני רואה את הכוכבים בפעם הראשונה," עניתי בחיוך. "גם לי לקח זמן עד שהתרגלתי לשהות הארוכה מתחת לאדמה, אני כבר שנתיים בתנועה, זה החופש השלישי שאני מבלה פה בחסות של מחנה קיץ התנדבותי," הוא סיפר לי. התקדמנו בשקט בין השדות, ידעתי שעוד מעט נגיע למקום שבו כבר לא נוכל לדבר אז שאלתי, "אולי עכשיו אתה מוכן לספר לי מה הסיפור שלך ושל לוסינדה?" וויל חייך חיוך קלוש וחסר הומור, "את לא תרפי עד שתגלי?" הוא שאל בלחש. הנדתי בראשי והוא הנהן. "בקיץ שעבר התחלתי קורס מתחקרים אצל נימנה, באותו הקורס השתתף מספר גדול של תפורים בשנה שנייה ויותר שלהם מכל רחבי המקלט ואת יודעת כמה המקלט גדול, לוסינדה הייתה בניהם. לוסינדה ואני היינו המתלמדים הכי צעירים בקורס וכעבור זמן מה התחלנו לדבר בנינו. כפי שאת יודעת, התנועה לא יוצרת הפרדה בין בנים לבנות, היא לא מאמינה בזה, היא כן קבעה תקנון בנוגע ליחסים וקשר ביני לבין לוסינדה בהחלט היה מותר. כעבור שבוע היא התחילה לשאול אותי שאלות חוקרות בנוגע לרגשות שלי, לא הבנתי מה היא רוצה עד שאחת הבנות המבוגרות יותר הסבה את תשומת ליבי לזה שלוסינדה מאוהבת בי כליל. כמו שאת מבינה, הרגשות שלי לא היו זהים ועד מהרה נאלצתי להבהיר לה את העניין זה הכל," הוא סיפר לי בלחש. ההבנה חלחלה באיטיות לתוך המוח שלי, הבחורה אובססיבית אליו לגמרי, עכשיו אני מבינה גם למה."אל תדאגי," לחש לי וויל ונגע בידי לעצור אותי, "אני לא מרגיש כלפיה כלום, באמת. וחוץ מזה, עכשיו אנחנו כבר צוות, לא נותן חסות ומגויסת, החוקים הם אחרים." בגלל החושך לא יכולתי לראות את פניו אבל הרגשתי שהוא מקרב את פיו אלי, הרמתי את ראשי ושפתינו נפגשו לרגע קצר שנמשך כמו נצח, אבל אז אור חזק של פנסים הציף אותנו וסנוור אותי לגמרי.