הגבירה

לפני השינה היא לבד, והטלפון מצלצל. אבא שלה שואל אותה אם יש לחם ומבטיח להכין שקשוקה. היא רוצה להגיד לו שיש לה חברים דמיוניים שתמיד מפרגנים לה, אבל אבא לא יבין. אז היא רק אומרת טוב ובסדר, והכול טוב וטוב עדיין כשהיא סוגרת את הטלפון ומביטה בצג המחשב ומעשנת את הסיגריה. – בכל זאת נס-הקפה היה טעים, היא מציינת לעצמה. נכון שאתם חושבים ככה גם? היא שואלת, אבל הפעם אף-אחד לא עונה לה. אז היא מדליקה את הרדיו, מקישה על מקשי המחשב ומתגעגעת לקיץ כמו כולם, אולי כולם, כמעט כולם. הוא יכול להמשיך להגיד לעצמו, היא חושבת, שאין בה אהבה ולא מודעות עצמית, אבל זה לא נכון, היא חושבת, יש בי הרבה אהבה ומודעות עצמית, הרבה. והיא מאפרת את הסיגריה ומחניקה כאב בלבה.

יהיה בסדר, מישהו יזיין אותה.

ובבוקר ככה היא מותחת את הגוף כשהיא מתעוררת, וזה משחרר כיסי אוויר דחוסים בין-תאיים שלפתע מתמלאים בחמצן. בוקר טוב, היא אומרת, והם לא עונים. בוקר טוב, היא אומרת שוב ומחפשת את עיניהם, הם מתחמקים. קוס האימא שלכם, היא צועקת, אמרתי בוקר טוב! – בוקר טוב, הגבירה! הם עונים במקהלה והיא מבסוטה, תמיד טוב שהבוקר מתחיל טוב ככה במקהלה של עוללים רכים שמברכים אותה בבוקר טוב. אני הולכת להשתין, היא אומרת, והם לא עונים. היא חושפת שיניים. – השתנה נעימה – הם מאחלים לה במקהלה, והיא מרוצה. תמיד טוב שיש מישהם שמאחלים לה השתנה נעימה. היא פונה לשירותים ומתיישבת על האסלה ומשקה אותה בנתזים של שתן צהוב. מטחי ירי צהובים ניתזים קטועים, וכל מטח כזה עושה לה טוב על הלבלב. שחרור אנרגטי משחרר, אורגזמה רב-שלבית, זה תמיד כיף. הוא משחררת אנקת הנאה גדולה במטח האחרון ומורידה את המים. הורדתי את המים, היא קוראת. את המלכה שלנו, הם עונים. ידעתי… היא ממלמלת ופונה לשטוף ידיה, ואז הולכת למטבח ופועלת ועמלה לבדה לגמרי ללא עזרה מבחוץ על הכנת נס-קפה. מה הגבירה עושה? הם שואלים בענווה. הגבירה מכינה נס-קפה, היא עונה. הגבירה עושה בשכל, הם אומרים, זה גדול עלינו להכין נס-קפה, אבל נראה שהגבירה מסתדרת עם זה היטב. בוודאי, בוודאי, היא עונה, הרי זה כל הקסם, מכינים מים לרתיחה, כפיות קפה נמס וסוכר, מעט חלב, מוזגים את המים הרותחים, ומבלבלים את כל העסק. היא לוגמת מהקפה, הו, איזה קפה טוב, היא אומרת, אני הכנתי קפה טוב, קפה טוב מאוד. – גם אנחנו היינו רוצים לדעת להכין קפה כזה טוב, הם אומרים. בטח שהייתם רוצים, היא אומרת, אבל אתם לא יכולים ולא יודעים, והיא מחייכת וחושפת שיניים. – זה נכון מה שאת אומרת, הם אומרים, הרי דרוש ידע כלל עולמי בין-יבשתי על מנת להנדס נס-קפה ראוי לשמו. – בוודאי, היא עונה, ומציינת לעצמה שהם לומדים מהר.