האם כל זה משנה?

הסתכלתי על השמיים וכבר לא ידעתי מה לעשות.
הייתי מתחיל ללכת אבל זה כבר נראה מגוחך.
כל פעולת ההליכה הבטלה הזאת.
בשביל מה?.
האם זה משנה?.
האם נידונתי כל חיי לצעדי תינוק?.
והאם צעדי תינוק זה כל כך נורא?.
אני מתחיל ללכת לעבר החשכה.
לא נעים פה.
הקור והרוח מפריעים לי בכל צעד.
אבל החשכה הכי מציקה.
מתחיל להימאס עלי לא לראות.
אומרים שתמיד יש אור בקצה המנהרה.
אבל אף אחד לא הבטיח שיש אור בקצה החושך.
האם אל לב החשכה נכנסתי או שזוהי רק ההתחלה?.
והאם זה משנה?.
אני מניח שלעמוד במקום לנצח זאת אינה אופציה אז לכן, אמשיך לצעוד.
בתקווה שהגיע אל האור או שאתרגל לחושך.
או שאולי אין פה עניין של חושך ואור, טוב ורע, שחור ולבן.
אולי אם לרגע אחד אסגור את עיני.
בתוך כל החשכה הזו.
בתוך המנהרה שהייתה או לא הייתה.
אמצא את האור.
והאם כל זה משנה?