בל לא נחמד אליי היום הוא לא הביא לי את הממתק עם השוקולד!

אני חולץ נעליים ונשאר יחף, יצא מהחדר. אני הולך על קצות האצבעות בשקט-בשקט, בלב אני יודע שאני עושה משהו לא בסדר. מסתכל על השעון שעל הקיר, השעה 12.
אני נצמד לדלתות, לצללים של החושך, כדי שלא יראו אותי. עובר את אגף הבנים, ועומד שם, אני שקט כל הזמן שם לב שאף אחד לא רואה אותי.
ואז במעין איתות מוסכם אני שורט את הדלת עם הציפורניים, זה משמיע קול חלש, אני עושה את זה פעמיים.
ואז פתאום אני שומע קול חזק כאילו מישהו מפיל את עצמו על הדלת. אבל היא נשארת סגורה.
אני שורט אותה שוב לאישור. היא פותחת חריץ קטן הפרצוף שלה חיוור, אבל הלחיים סמוקות.
אני נכנס מהר כגנב באופן אוטומטי אני מתיישב על המיטה, היא מקרבת את הראש שלה אליי, כאילו כדי לתת לי נשיקה ואז שנייה לפני מפגש השפתיים, היא מרימה צוואר ומסתכלת מעבר לכתף שלי כאילו התחרטה.
היא נשכבת על המיטה על הבטן, עד לאותו רגע היא ישבה לידי , ועכשיו, הידיים שלה עושות צורת פרפר על השמיכה שהיא נשענת עליה והראש שלה בין הידיים,
על המיטה יש מחברת, אני פותח בדף ריק ומוציא עט מהכיס. אני לא מדבר. רק כותב "בל לא נחמד אליי היום," הוא לא הביא לי את הממתק עם השוקולד!" היא לוקחת לי את העט מהיד וכותבת בכתב הקטן והמסודר שלה "לא עכשיו לא היום"
אני בוהה במילים מנסה לעכל אותם. היא קמה מהמיטה אני לוקח את העט שהיא הניחה על השמיכה וחוזר על המשפט בכוח. כאילו כדי שיבלוט מתוך הדף. היא לא אומרת שום דבר רק פותחת את הדלת, ואני יודע שזה הזמן שלי ללכת.