בוא לשחק איתי

פרנקי התעורר בבוקר. "אני לא מוצא את נעלי הבית הזונות שלי!" הוא צרח, ואף אחד לא ענה לו. לבסוף הוא מצא אותן מתחבאות בפחד מתחת לשולחן. "נעלי בית זונות, רציתן להתחמק ממני, אה? אבל תפסתי אתכן!" הוא הכריז בנימת ניצחון והחזיק את נעלי הבית בידיו, ואת נעל אותן. הוא הלך לשירותים להשתין, וניסה להוריד את המים, אבל המים לא ירדו. "קוס אימא של המים האלה, למה הם לא יורדים?" הוא צרח והרס את מיכל הניאגרה. הוא פנה לכיור לשטוף ידיים, אבל לא היה מים בברז. "זונות, זונות," הוא צרח, "בן-אדם אפילו כבר לא יכול לשטוף ידיים, לאן מדרדרת הארץ הזאת?" הוא לקח בקבוק מים ששמר לשעת חירום, וחיפש את הסבון. "מי גנב לי את הסבון, זונות מוצצי זין? נראה אתכם גברים מולי פנים מול פנים, פחדנים," והוא שטף את ידיו בלי סבון. הוא פנה להבין לו קפה, נשאר מספיק מים בקומקום, אבל הקומקום לא פעל. "למה הקומקום המזוין לא פועל, קוס אימא שלכם, אתם מנסים להרוג אותי?" והוא שפך את המים לפינג'אן והרתיח על הכיריים. הוא חיפש קפה. "איפה הקפה המזוין, אתם מחביאים אותו ממני?" בסוף הוא התפשר על תה, ושם תיון בכוס, אבל לא מצא סוכר. "למה אין סוכר, בני זונות נבלות?" הוא צרח, ומצא סוכרזית שחברתו החיננית השאירה בבית לפני חצי שנה, כשהייתה גרה אתו. הוא התיישב אל השולחן בסלון, וניסה להצית סיגריה עם התה בעזרת מצית. "למה המצית המזוין לא עובד, מה יש לכם? אתם לא עושים את העבודה שלכם!" הוא צרח והדליק את הסיגריה עם גפרור. הוא הדליק רדיו. "ב-של עיצומים ושביתות תכניות הרדיו מבוטלות," הוא שמע הודעה שחזרה על עצמה שוב ושוב כל כמה שניות. "למה, קשה לכם לשבת על התחת ולדחוף דיסקים לנגן?!" הוא קרא בכעס, ושם דיסק.

כשהוא גמר את טקס הקימה שלו בבוקר, הוא התלבש, והלך לעבוד בעבודה לא מתגמלת כש-כל הבוסים צועקים עליו ונותנים לו פקודות, והוא חורק שיניים, ומתפוצץ מכעס, אבל צריך את מעט הכסף מהעבודה, ולכן אומר שוב ושוב – "כן, בוס," "מיד, בוס" "אני אשתדל, בוס" "אני אשמח לדחוף את הפנים שלי לתחת שלך, בוס."