באלט המוות.

יד התרוממה מעלה, רגל נחתה על הרצפה.
סרט אדום – ספוג דם – מתפתל באוויר כקצב המתנגן.
חצאית שחורה מסתובבת, מתעופפת לה.
אצבעות מלבינות, רגליים נצמדות.
ראשים מסתחררים, עיניים מבזיקות.
בנות מסודרות, שורות-שורות מחזיקות בידיהן את חרמשיהן.
הן רוקדות, כשלדים. עצמותיהן מדברות בשם עצמן.
האח החמימה מתפצחת באח, מפזרת את חומה ברבים.
דלועים חתוכים (כפנים), מוצבים מול דלתות בתים.
החתולים השחורים נחשפים כמלאכים נופלים.
צלקות משתרעות על גבם, מראות את כל סבלם.
שערי ברזל נפתחים בחריקה נוראה, פותחים את השחור המוחבא.
ילדים תמימים יוצאים אל רחובות האימים, מחפשים ממתקים טעימים.
דלתות נפתחות בסערה, מבוגרים יוצאים במהרה.
כנפיים שחורות צומחות מגבם, כמו של המלאכים הרעים.
הרקדניות מגיעות, וכולם נשחטים.