'את לא נורמלית', לתחרות הסיפורים של XD royayalon

הילה של שקרים אפפה את אדריל.
הקול העצוב נשמע כטיפת גשם קטנטנה שקיפצה על ראשה.
"היא לא נורמלית."
ואז אדריל צחקה צחוק מתגלגל ומחריד. שפרץ לשבריר שנייה. בתוך הכאב והסבל שלה.
"אני נורמלית!" היא צרחה לחלל הריק.
ואז היא מלמלה באיטיות, שוב, "אני אוכיח לך את זה."

****
~כעבור שנתיים~

"באסטר," אדריל קראה למשרת הנאמן שלה. "הכן את הלחמונים השריריים והמעופפים."
"למה?" הוא שאל בטון של ציניות מוחצנת לחלוטין, בגלל שהוא ידע שהגברת שלו אוהבת להשתחצן.
"למלחמה הגדולה ביותר שאי פעם ברא העולם." היא ענתה.
"אבל העולם לא ברא אותה," באסטר צחקק "זאת את."
היא חייכה חיוך של סיפוק ושבה בחזרה למלאכתה.
היא פתחה אל החלון לרווחה וראתה את פטר, מאכיל את הסוסה השחורה והאצילית שלו.
"היי, פטר," היא אמרה בקול נוקשה.
"היי גם לך, לא נורמלית שכמותך." הוא ענה והתעלם ממנה, על-אף שהיה בחור נחמד.
אדריל כעסה וקפצה מהחלון היישר אל גבה של סוסתו.
"רדי מויקטוריה," הוא נזף באדריל "את מכאיבה לה!"
"כאילו שאכפת לי. אתה אמרת לי שאני מוזרה ולא נורמלית. אבל אני אוכיח שאתה טועה."
"יופי, איך?"
"כשאני אוכל שוקולד!"
"נראה אותך." פטר לגלג.
ואז היא הושיטה את ידה אל הקופסא, טבלה את ידה והכניסה לפה.
ואז פטר חייך. "זה לא שוקולד. זה חלווה. את באמת לא נורמלית."