אף פעם פרק 2 – ערוך מחדש

התעוררתי בחדר קטן ובהיר, בהיתי המום בוילונות בצבע צהוב בננה מתנפנפים ליד הפרצוף שלי ותהיתי איפה לעזאזל אני נמצא. לקח לי עוד רגע להפנים שאני שוכב על ספה גדולה ורכה , העפתי מבט סביבי בוחן את החדר. שולחן נמוך עמד ליד הספה שלי ועליו מסודרים בשורה שלטים למכשירים שונים, על הקיר מולו נשענה טלויזיית פלזמה קטנה שנראתה די ישנה, עיניי התבייתו על לוח מלא תמונות ליד הטלויזיה. זיהיתי את הפנים במעומעם, התמקדתי באחת התמונות בפינה הימנית של הלוח כשהזיכרון הכה בי , קים וסמנתה חייכו מהתמונה מלופפות אחת בחיבוקה של השניה. נענעתי את ראשי בהלם , אספו אותי בבר, מתוך רשימת החוויות הכי מוזרות שקרו לי זאת הולכת לככב בראשה . איך בנות עושות את זה? קפצה המחשבה לראשי , זה כל כך מוזר להתעורר במקום לא מוכר. התיישבתי ושפשפתי את פני בידיי מנסה לשחזר מה קרה בערב הקודם , הייתי כל כך עייף ושיכור בשלב הזה שלא הצלחתי לשחזר את הדרך לבית שלהן או את הסיבה שבגללה החלטתי לבוא בכלל. הייתי כמעט בטוח שלא שכבתי עם אחת מהן בלילה , כמעט, פלטתי נהמה מתוסכלת מקלל את עצמי ששתיתי כמה שוטים עם הלנה כשהתחלנו לסגור את הבר. נעמדתי על רגליי והתלבטתי מה לעשות עם עצמי תוהה שוב איך בנות שורדות את השיט הזה כשהן ישנות אצל סטוצים , אולי כדאי שאני אפזר שלטים בדירה שלי בשביל הבחורה הבאה משהו כמו "יש משחת שיניים במגירה השלישית , תרגישי חופשי " או "לא צריך לנעול פשוט תטרקי את הדלת מאחורייך". נאנחתי והלכתי אל הפתח שהוביל למסדרון קצרצר פתחתי את הדלת הקרובה ביותר ונכנסתי לחדר שבוודאות היה מטבח , פתחתי כמה ארונות לרגע עד שמצאתי כוסות, שלפתי לי אחת שתיתי כוס מים ובהיתי מהחלון הקטן שקובע מעל הכיור המתפרק , מדקרת הקלה חלפה בי כשזיהיתי את הנוף , הן לא צחקו כשהן אמרו שהן גרות קרוב היינו בערך שלוש רחובות מהנובליס. הנחתי את הכוס בכיור ואחרי התלבטות של רגע שתפתי אותה עם הסקוץ' המרוט שהיה שם , שנאתי שבנות השאירו לי כלים מלוכלכים במטבח אחרי סטוצים לכן לא רציתי לעשות את זה לאחרים. יצאתי מהחדר הקטן והתלבטתי שוב מה לעשות עם עצמי ולבסוף פשוט פתחתי את הדלת הבאה . החדר היה קטן חמים ומרוהט במעט רהיטים , מיטה גדולה במרכזו , שולחן קטנטן תחת החלון בצידו הימני וארון עם דלת אחת שעל גבה תלויה מראה. קים וסמנתה ישנו במיטה הגדולה, רגליהן וידיהן סבוכות אחת בשניה, הן נראו צעירות יותר כך , מוגנות , לא רציתי להעיר אותן. נאנחתי שוב וחזרתי אל חדר המטבח , אחרי כמה חיטוטים נוספים הצלחתי להכין לעצמי קפה נסבל בהחלט , למרות שסוג הקפה שלהן גרוע ממש והקומקום שרק כל כך חזק שהייתי בטוח שהן הולכות להתעורר ממנו. לקחתי את הקפה איתי לחדר שהתעוררתי בו ושתלתי את התחת שלי בספה תוהה שוב איך לעזאזל הגעתי למצב הזה. בחנתי את החדר יותר לעומק , את התמונות על הלוח מנסה להתאים את הפרצופים שם לפרצופים של החבורה מאתמול בערב – לא הצלחתי. המשכתי אל השולחן מנסה לנחש לאיזה מכשיר מתאים כל שלט , מהר מאוד הבנתי שהם מסודרים בסדר בהם מסודרים המכשירים בחדר 'חולת סדר' הסקתי. מטען צד את עיניי מזווית החדר ומיהרתי לשלוף את הפלאפון שלי מהכיס ולחבר אותו לחשמל מפנים באיחור שדין – השותף שלי – עלול לדאוג , מעולם לא ישנתי בחוץ בלי להודיע קודם , את כל הסטוצים שלי הבאתי אלינו. הדלקתי את המכשיר וגיליתי שדין בהחלט דאג, 8 שיחות שלא נענו הבהבו אלי ו5 הודעות חדשות "אחי איפה אתה?" קראתי את ההודעה הראשונה , הבאות אחריה היו פחות או יותר זהות לה רק עם יותר סימני שאלה מיהרתי לסמס לו תגובה. "בוקר טוב" קפצתי לרגע ואז הרמתי את ראשי מהמסך וראיתי את סמנתה עומדת בפתח החדר ובוחנת אותי "כבר צהריים" השבתי – מה שהיה נכון השעה היתה כמעט 1 בצהריים. היא חייכה ומשכה בכתפיה "סופש , הכל בוקר אחר ארוך" אמרה ואז בחנה את כוס הקפה שנטשתי על השולחן "איפה הקפה?" שאלה והסתובבה ללכת למטבח עקבתי אחריה ותהיתי בקול "את לא יודעת?" היא התחילה לפתוח ארונות והפטירה מעבר לכתפה "אני לא גרה פה" . עוד הפתעה. היא מצאה את הקפה בקריאת ניצחון והפעילה את הקומקום המרעיש, היה משהו ילדותי בדרך שבה היא זזה, אתמול תייגתי אותה יותר כבחורה שקטה וביישנית – מהמהורהרות הפילוסופיות האלה. היא הסתובבה אלי בזמן שהמים רתחו והמשיכה לדבר "קים עברה לפה לפני שבועיים, אז אני עוד לא יודעת לאיפה היא דחפה כל דבר" היא המשיכה בהכנות בשקט וניווטה חזרה אל הסלון מתיישבת על הספה שעליה ישנתי היא שתתה לגימה ופיה התעוות בעווית גועל "חרא קפה" מלמלה , צחקתי בתגובה והתיישבתי לידה "אני לא רוצה להעיר אותה עדיין ,אתה ממהר?" הנהנתי והעפתי מבט בשעון "אני פוגש ידידה עוד קצת פחות משעה, כנראה שנאלץ לדחות את זה לפעם אחרת"