אסתמה

"אֵלה מָלֵאת רַחֲמִים שׁוֹכֵנת בַּמְּרוֹמִים, היא מתייגעת, מתחלחלת ומיואשת ממני", חושבת לעצמה נטע. לנטע בעיה בדרכי הנשימה. מאז גיל 8 היא התמחתה בלחיצה על משאפים והריטואל שמגיע לאחר מכן. "לשאוף ולנשוף נטע. סבאיטיות, וברוגע! את לא רוצה מוצאת את עצמך באי ספיקה נשימתית" נאמר לה אצל רופא הילדים במרכז רפואי מכבי, 100 מטר מהבית אחרי שעוברים את הבניין עם האורות האדומים. היא מסתכלת במדף של המתוקים ומחפשת טרף קל. משהו באריזה קטנה, לא יקר ושיהיה ממש טעים. קוביות שוקולד חלב. אני רוצה קוביות שוקולד חלב.

במצ'טה, מזדחלת בין העוברים ושבים מפלסת דרכה אל צידו השני של הג'ונגל שהוא מחלקת פירות וירקות. ברוקולי לימון עלי תרד נענע גזר אפרסקים תפוחים היא צריכה את כולם. וכשהיא חושבת שאף אחד לא מסתכל היא חופנת מן הקשיו ומעלימה אותו אל תוך גופה.

התחנה הבאה בג'ונגל סבוך עלים ומדפים זה היא הקפואים. נטע מתבוננת ארוכות בשקית ירוקה שכתוב עליה "שעועית ירוקה עדינה מוקפאת". בעיניה בוחנת את הקלוריות, משקל ומרכיבים ואז מסובבת את השקית כדי להסתכל שעה קלה נוספת עד שהיא מזהה לקוחה נוספת. אישה זקנה, בת שבעים בערך עם שיער בלונדיני דליל ונקודות קרחת רבות מתחקרת את נטע בשתיקה מבעד למשקפי ראייה במסגרת אדומה בוהקת. גבה המקומר של הזקנה בשילוב ראשה המורם בעוד היא מחזיקה בעצבניות בעגלה שם אותה באור דרמטי משהו, אבל גם מאוד עלוב. נטע לא מתביישת להחזיר בה מבט מאיים באותו משקל. בדמיונה נטע חוזרת לג'ונגל כנקבת היגואר מביטה ללא מורא בפנתר שחור שהעז לדרוך בשטחה. נשימתה נעתקה לרגע. לשאוף ולנשוף, לשאוף ולנשוף. הזקנה מסובבת ראשה לכיוון השני. היגואר ניצחה בקרב הזה.

נטע מסתכלת הצידה אל אוצר מתוק בדמות מוצר גולמי פשוט. נטע חקרה בעיניה ובאצבעותיה את הדבר שלקחה מן המדף. "טחינה ששון" באותיות גדולות ססגוניות. האריזה בצבע לבן, האותיות בירוק. המוצר היה מעוגל ומוחלק ונוצץ. היה בו משהו מושך, כמעט מיני אפילו.

"תוציאי את היד שלך מהעגלה שלי מטומטמת". "מה?" נטע הביטה בזקנה המומה. "היד שלך הייתה בתוך העגלה שלי" פלטה הזקנה בקול צרוד עצבני. "אני צריכה את הטחינה הזאת" אמרה נטע בלחש. לשאוף ולנשוף. לשאוף ולנשוף. בצעד פזיז היגואר מתחה ידה מלפנים והניחה טפריה על הטרף תוך התנשפות. האוויר נגמר כאילו לא היה. הפנתר גוער בה בנהימה מפחידה. "שרמוטה" סיננה הזקנה. הכרוז ברקע ממלא את הסביבה בקול עמום מכני "לבוא לנקות קיא במעבר ארבע".

מעבר ארבע נראה כמו זירת פשע. שיער ספוג בקיא. גופה שוכב על הרצפה, בייאוש מנסה נטע להזיז גפיה. הטחינה לא נמצאת שם. הזקנה נשארה להציץ, להבין מה קרה. "לשאוף ולנשוף, לשאוף ולנשוף". כף רגל רדומה, מנסה להזיז כל בוהן בתורה. "אי ספיקה נשימתית, הילדה צריכה לבוא לנוח אצלנו" אומר החובש מעליה.

די במאבק אל הפסגה כשלעצמו כדי למלא בשמחה את לב האדם. יש לחשוב על נטע שמחה