אני שד

שלום, קוראים לי אריאל ואני שד
לא, לא! אל תברחו. כן אני שד, אבל אני לא אהפוך את כולכם לתולעים. זה הכל דעות קדומות, תנו לי להסביר לכם הכל. אני מבטיח שתבינו
לא תמיד ידעתי שאני שד, בניגוד להורים שלי, אבל תמיד היו אירועים מוזרים. הפעם הראשונה הייתה ביום הולדתי הרביעי. ההורים שלי הביאו את ליזי בפעם הראשונה הביתה. אתם מכירים את ליזי? הלטאה הענקית בגן החיות? ובכן לפני 14 שנים היא הייתה קטנה מאוד. הייתי כל כך שמח! תמיד רציתי חיית מחמד אבל אמא שלי פחדה משערות, אפשר לחשוב שלה אין. בכל מקרה, חיבקתי את ליזי כל כך חזק שלא שמתי לב שלאט לאט הראש שלה התנפח לגודל עצום, משני צידי גבה צמחו כנפיים ענקיות ולצידי ראשה צמחו אוזניים דומות לאוזניי פיל. הרפתי מהחיבוק כשהבנתי שקיבלתי דרקון! אבא שלי פחות אהב את הרעיון. מוזר, הוא לא כעס כל כך כשהפכתי את הטרנטה שלו לפורשה
מאז הפכתי הכל לכל דבר. הרגשתי כמו גיבור על. אתם רואים? לא שטן, שד.

שדים הם לא רעים, טוב לפחות לא בבסיס, שדים נוצרו כדי לשמור על מלאכיות שהכח שלהן לא מאפשר להן להגן על עצמן. אבל בגלל ההבדלים הגדולים כל כך הם לא יכולים להיות איתן בזוגיות, נכנסים עמוק לפרינדזון של כולן יש כאלה שמתמודדים עם זה בסדר, אבל הרוב המוחלט לא מסוגל. והוא מתחיל להרוס כל דבר טוב שיש למלאכיות וזה כולל חברים ומשפחה. אבל למעלה קלטו מה קרה פה והטילו על השדים הטובים כמוני אחריות חדשה, לחסל את השדים שהורסים את התדמית וועל הדרך להגן על מלאכיות.

אני עוד אספר לכם עם מי נלחמתי ובמי התאהבתי, ואיך שברתי כללים ומתי הגנתי עליהם. אבל עכשיו אני חייב לרוץ אז… אל תלכו רחוק מדי!