אני פרפר

אז קמתי הבוקר.
הבוקר הזה, בוקר יום ראשון.
השעה… לא היה לי מושג מה השעה.
מה שידעתי?
התעוררתי כפרפר.
דבר שנתן לי יום לחיות.
יום ואפילו פחות להגשים את עצמי.
ואז?
מי יודע.
אז לקחתי את כנפיי הצבעוניות וטיילתי.
מטר.
נאבקתי ברוח, נאבקתי בעצמי.
נאבקתי בטל, ואחר כך בסופה.
נאבקתי.
עד שהגעתי.
חלון נקי. גדול.
החלון של הבית שלי.
אני מרגישה את הבטן מתהפכת.
סוף סוף.
אני רואה אותי.
על הספה.
מול הטלוויזיה, ומבטי ריק.
אני מסמנת לי לבוא.
היא פותחת את החלון ואני נכנסת.
היא מניפה נעל ובשניות מועכת אותי.
אני פותחת את העיניים.
השעה שש בבוקר, השעון מדווח.
אני עצמי.
אני מסתכלת סביבי.
פרפר, בפינת החדר.
אני מחייכת.
יש לך יום להגשים את עצמך, פרפר, ואני לא מתכוונת להפריע.