אני מגניב (?) / (!) … חלק 3
אני לא הולך להתעכב יותר מידי על העבר שלי כי זה לא חשוב. אבל אני הולך להגיד משפט אחד. הייתי מסוג הילדים שנותן מכות. נותן מכות, קצת כי הוא למד את זה, קצת כי הוא נהנה מזה, והרבה כי פשוט אין ברירה. ושלא תעזו להתחיל לרחם עליי, כי אני נשבע לכם שאני פשוט יפסיק לספר לכם את הסיפור הזה. הייתי אחד כזה שתמיד צריך להפגין כוח, להראות שהוא חזק, ששום דבר לא יכול לשבור אותי. שלא תחשבו שאני מתגאה בזה, פשוט זה מי שהייתי פעם. אני לא יכול להתכחש לזה. טוב, די להיזכר בעבר זה עושה לי בחילה. נחזור להווה. היום הייתה פגישה בסוכנות שלי זאת שמחזיקה פעלולנים, ורמזו לי בחצי משפט שזו פגישה חשובה, שקשורה לסרט חדש. אני מאוד מקווה שזה לא משהו עם מים אחרת אני אאלץ לסרב בנימוס, כי אני לא יהיה מסוגל להתמודד עם זה. טוב עכשיו אני רק מחכה לקבל הוראות נוספות. נקווה לטוב…
בינתיים אני מסדר את החדר שלי ושל חבר של נעמה. לסגריה שאני מוצץ בין השפתיים כבר אין את הטעם המוכר שאני אוהב. בהתקף עצבים קטן אני מעיף את ערימת הכריות בכוח על הרצפה והולך למטבח. אמרתי לכם אוהב לתת מכות. המחשבות שלי נודדות לערמת הכלים הלא שטופים בכיור. שוב פעם הוא לא שטף כלים, שוב פעם! איזה עצבים!
הטלפון שלי מצלצל הינה קבלתי את התסריט. הדמות הראשית נמצאת על גג של גורד שחקים היא נזכרת בעבר שלה ואז מתבצעת קפיצה… אמא'לה! איזה סרט קריפי! כמעט כמו החיים… האמת גם לי זה מציף זיכרונות. אני צריך לעשות לעצמי סדר במוח. אולי מחר אני אוכל לספר לכם קצת. אבל בינתיים אני צריך לחשוב.
תגובות (0)