אל תספר

אני חושב שמצאתי עזרה.
אני חושב שמצאתי משהו –
משהו שמוכיח שזה לא הייתי אני.

אני חושב שאני יכול לדבר.
לשפוך את עצמי מול כולם –
על אחד הסודות הכמוסים שלי.

אני סיפרתי להם הכל,
את כל הפרטים –
גם את אלה שכדאי להשמיט.
האם הם הקשיבו?
לא הייתה אפילו הבעה עדינה על פרצופיהם.
הם רדפו אותי –
הופיעו על מסכי הטלוויזיה שלי,
וגם עקבו אחרי למכולת.
הם לא הבינו הכל,
הם חושבים שהבינו הכל.

אל תספר להם שום דבר.
שום דבר.
תשמור על שתיקה,
תשפיל מבט,
וקח נשימה מהירה אחת.

אל תספר להם שום דבר.
שום דבר.
הם חושבים שהם יודעים הכל –
איך לפעול,
אבל רק יגרמו לך את הנשמה לאכול.

אני חושב שהיה לי התקף,
כנראה התעלפתי –
אני לא זוכר כלום מאתמול.

הם מטרידים אותי בהודעות חסויות,
תולים מודעות מאיימות,
הגיע הזמן את הסודות שנשארו לי לנעול.

החשכה
חוזרת ולוחצת עליי, אך לא ממנה אני מפחד.
זה השקט המוחלט
כן כן, הוא מוחלט עד כדי כאב.
הוא מאפשר לי לשמוע את
המחשבות שלי צורחות חזק מתמיד,
ומעצבים (אולי אפילו שיגעון)
במצח יוצא לי קצת הוריד.

אל תספר להם שום דבר.
שום דבר.
הם יפרסמו את הסיפור שלך.
פה ושם ישנו את הפרטים לעסיסיים יותר,
שיהיה יותר קל להתנכר.

אל תספר להם שום דבר.
שום דבר.
מעולם לא התכווץ לי כל כך הלב,
מהציפייה שכולם ייפנו נגדי –
כן, זה כואב.