אדום כמו שאני יודע
אני מוטל פשוט איברים על הדשא
בין כל אניצי הירוק הסוערים
שמסחררים את ראשי בריחות משכרים
שבגינה הציבורית
ציפורים יפות מצייצות צוויץ צוויץ
ומחרבנות עליי
אני אוהב את זה, כמו חרא של מלאכים
אני מחייך
יש תנועה, אנשים מביטים בי
חלק צוחקים, חלק תמהים
חלק קוראים לי משוגע
אז אני משוגע, אז מה
האנשים צודקים, יש להם הבחנה
אני אוהב אנשים
אני חופר בור בדשא בגשם בגינה הציבורית
אין עונג גדול יותר מלהתלכלך בבוץ
כמו שהיינו ילדים
ושיחקנו מכות עם הבנות בתוך בריכות בוץ,
ליד הגינה הציבורית
אני נכנס לבור, לתוך הבוץ
אני אוהב בוץ, ורטיבות
יורד גשם והכול רטוב, גם הבור האדמה
אני שוכב בו כמו רחם, אני אוהב את זה כל-כך
אנשים טובים צועקים אליי קללות,
אני אוהב אותם
אני מחייך אליהם באהבה,
הו, אנשים טובים, אני אוהב אנשים
הם קוראים לי משוגע,
אבל זה מכוונות טובות
הם רוצים להחמיא לי
הדשא והגינה כל-כך יפים וחיים
אני חותך בי כדי לדשן בדמי את האדמה,
והדשא, והפרחים, אפילו הדרדרים
של פיסת גן-עדן בנוף אורבני
אני אוהב דברים צומחים,
אני אוהב גם אנשים
באים מד"א וחלוקים לבנים
נשים קטנות בוכות,
האימהות שלהן מערסלות אותן בידיהן הטובות.
תגובות (4)
מאוד יפה ועמוק. אם יורשה לי לנסות לכתוב את הפירוש…
ילד (או ילדה, או מבוגר) שלא מקובלים בחברה, ושלא מבינים את זה, או שמכחישים לעצמם. אם יורשה לי, הכתיבה מאוד יפה, כל הסיפורים והשירים.
תודה. אכן, הפירוש נכון. ותודה על הפירגון :)
בררר… עצוב ומצמרר. מקנאה קצת בחוסר ההבחנה של הדמות בדעות שליליות מהסביבה. מצד שני, נראה שהדמות בתוכה כן מבינה, כי היא פוגעת בעצמה וחותכת את עצמה. לפחות לפי איך שתפסתי את זה.
כן, הדמות מתעקשת לאהוב, למרות שלא אוהבים אותה. כי היא יודעת סוד קטן, שלאהוב זה עירוי לנפש אפילו יותר מלהיות נאהב. אדם אוהב הוא אדם יותר מאושר, ולדמות קשה, כי היא משוגעת, אז היא מתעקשת לאהוב כדי להקל על עצמה, על אף שמבזים אותה. תודה על התגובה ♥