ZKRAM – פרק 1

סטאנדרטנפיהרר גינטר קול הורה לנהג להחנות את ה"פורשה D" ליד מכוניתו של סטאנדרטנפיהרר איבו יונקרבאודן. הוא תהה מדוע גם יונקרבאודן הוזמן לפגישה המיוחדת שקבע בריגאדפיהרר מאלט לֶבֶּרֶכְט במפקדת ה"גנרל גוברנמן" בכפר גיירלוז ליד קטרזין בצפון-מזרח פולין. הנהג הצדיע וגינטר קול ירד מהמכונית והתחיל לפסוע לכיוון הארמון בו שכנה מפקדת מנהלת "הפיתרון הסופי". בעודו פוסע בשביל מרוצף חלוקי הנחל, הגיע אליו נהגו, הצדיע ואמר: "מיין פיהרר (בגרמנית: המפקד שלי), המכונית חונה רחוק. אין מקום ליד הכניסה. יש שם רכבים נוספים". גינטר קול תהה. הוא היה בטוח שבריגאדפיהרר לֶבֶּרֶכְט הזמין אותו לפגישה בארבע עיניים, ולא תיאר לעצמו שקצינים נוספים הוזמנו גם הם.
המשרת פתח לו את הדלת והוביל אותו לאולם בקומת הכניסה. גם דבר זה נראה מוזר לקול: הוא הרי נוהג להיפגש עם בריגאדפיהרר לֶבֶּרֶכְט בקומה השנייה, בחדר הפיקוד. באולם אליו נכנס הוא הופתע לגלות עוד 16 קצינים. המשותף לכולם היה שכל אחד מהם פיקד על מחנה השמדה אחר.
גינטר קול עצמו פיקד על ינובסקה שבפאתי העיר לבוב. איבו יונקרבאודן פיקד על קובל, גֶבֶּרְט יאגֶר פיקד על מחנה ההשמדה אושוויץ, אוסקר דירלוונגר פיקד על בירקנאו, ברנהארד אדלברט פיקד על בלז'ץ ואוסוואלד פטריך פיקד על סוביבור. קלאוס לודאשר פיקד על שטוטהוף. אמנם לא היה זה מחנה השמדה, אבל קלאוס לודאשר התגאה תמיד בכך שבכל שבוע נספו בו יותר יהודים מאשר בטרבלינקה, עליו פיקד האנקה סֶנְפְט, שנכח גם הוא באולם.
קול חייך לאוסקר דירלוונגר. הם ביחד עוד מימי ה"היטלר-יוגנד". ביום פרוץ המלחמה נסעו שניהם באותו רכב פיקוד בפולין. הם נלחמו יחד. גם עכשיו, שנים לאחר תום הקרבות, הם נהגו מידי פעם לנפוש באתר באד-ארולסן, כאשר החופשות שלהם היו קצרות מידי מכדי לנסוע עד לגרמניה כדי לבקר את המשפחות.
קול חיכה לתקרובת שתוגש להם, אבל לא הוגשה כזו. בינתיים הוא שוחח עם יאגר. הוא סיפר לו על העיכובים שנותרו במשלוחים ועל מחסור בכוח אדם לעיבוד הגופות. יאגר מצידו לא נידב מידע על הקורה באושוויץ.
אוסקר דירלוונגר פנה בשמחה לקול והזכיר לו, כמו תמיד: "חזרנו בריאים ושלמים מעמק ילניה גורה!".
קול זכר את הקרב שבו לחמו הוא ודירלוונגר כנגד הצבא הפולני בעמק ילניה גורה. הפולנים לחמו בעוז נפש, ולמרות נשקם הדל, הצליחו להפיל לא מעט חיילים גרמנים. הם הכירו את השטח היטב. תגבורת אווירית שהגיעה הצליחה להקל את המצב, אבל בשל תנאי מזג האוויר הגרועים נאלצו המטוסים לשוב על עקבותיהם. לבסוף הקרב הסתיים כאשר כוחות רוסיים, שכבשו את מזרח פולין, הגיעו בדחיפות לעמק, שעל פי חוזה ריבנטרופ-מולוטוב היה אמור להיות בידי הגרמנים. הפולנים הניחו את נשקם כאשר ראו את הרוסים, אותם חשבו לבני בריתם. הרוסים לקחו בשבי את הפולנים, ואחר-כך נודע שהוציאו אותם להורג ביער קטין.
דירלוונגר לא החמיץ הזדמנות לשוחח עם קול על כך. אבל קול תמה מדוע הוא טרח לקטוע את שיחתו עם יאגר כדי להעלות זכרונות.
דירלוונגר, מפקד בירקנאו המסונף לאושוויץ, הסביר לקול שיאגר חושש שיעבירו אותו ליחידות הלוחמות. סגנו של יאגר, רודולף הוס, היה נמרץ במיוחד והצליח להעלות פי כמה את תפוקתו של אושוויץ. הדבר לא נעלם מעיני השלטונות בברלין. יאגר הצליח לשמור על כסאו בזכות יחסיו הטובים עם בריגאדפיהרר לברכט.
בריגאדפיהרר מאלט לברכט נכנס לאולם. הוא הזמין את כולם לשבת. הכיסאות סודרו במעגל. לא היה שולחן. על הקיר היה לוח ולמרגלותיו גירים לבנים וגירים צבעוניים.
בריגאדפיהרר לברכט פתח: "זיג הייל! לוחמינו האמיצים נהרגים בחזית, אבל אנחנו מנצחים גם בחזית המזרחית וגם במערבית". (קול גיחך לעצמו: אתמול הגיעו שמועות על דיוויזיה שלמה, "פאנזר", שהצבא האדום השמיד בקורסק.) "כולנו נושאים בנטל, ואנו כאן, בפרט, מסייעים לנקות את אירופה מהיסודות השליליים שבה. אבל בוָאנזה שטראסה לא מרוצים מקצב ההתקדמות שלנו.
"בוארשה חיים עדיין קרוב ל-200,000 יוּדֶן. מהונגריה עוד לא הגיעה אף לא רכבת אחת למפעלים שלנו. בברלין ובמינכן ישנם בתי כנסת שבהם מתקיימות תפילות סדירות. בכל תפילה כזו חייבים להשתתף לפחות 10 גברים. בפאריס הנגע היהודי נפוץ ברחובות והאנשים שם מתלוננים שקיצבות המזון של היהודים נוגסות מקיצבותיהם של האזרחים המהוגנים ושהם מפעילים שוק שחור.
"לפיהרר הובטחה אירופה יודן-ריין (בגרמנית: נקייה מיהודים) עד חג המולד 1942. אנחנו כבר 4 חודשים אחר-כך, ואפילו האיינזנצגרופן לא הספיקו לבער את כל הנגע היהודי מרוסיה".
"הגיע אלינו מברלין", המשיך בריגאדפיהרר לברכט, "ד"ר קיליאן שְווָאבֶּר. הוא יציג בפניכם שיטה שתעזור לנו להגדיל את התפוקה שלנו".
בריגאדפיהרר לברכט מחא כף, ולחדר הוכנס גבר גוץ מרכיב משקפי קרן, נושא עימו תיק. הגבר פתח בלא גינוני נימוס וניגש ישר לעניין.
"אני ד"ר קיליאן שְווָאבֶּר, מהמחלקה לייעול ולחיסכון בפקולטה לכלכלה באוניברסיטת ברלין. המחלקה העניקה את שירותיה לרייך השלישי. עזרנו לתכנן את אולימפיאדת ברלין ב-1936 וזכינו להערכת כל המדינות שהשתתפו בה. גם את האנשלוס עם אוסטריה העברנו ללא קשיים. בשנים האחרונות אנו עוזרים בניצול נכון של מפעלים והון שהיו בידי התת-גזע והועברו לידי הגזע הארי.
"בעקבות ועידת ואנזה, התבקשנו לעקוב אחרי קצב טיהור אירופה. גילינו שהקצב לא מתבצע כנדרש. חברת הרכבות עושה את מלאכתה כראוי. גם אנשי הגסטאפו בכל מחוז בתחומי הרייך השלישי אירגנו למופת את המשלוחים.
"הבעיה", נקש ד"ר שוואבר במפת פולין הפרושה על הקיר במוט דק שהיה בידיו, "היא כאן. מחנות הייצור והעבודה אינם עומדים כנדרש בקצב שנקבע בועדה. בתחומי הכיבוש שלנו ישנם 8 מיליון יהודים. אם נחסיר את 3 מיליוני היהודים שנמצאים בתחומים ממזרח לפולין, ואשר האחריות לחיסולם היא בידי האיינזנצגרופן, עלינו לטפל ב-5 מיליון יהודים. יותר משנה עברה מהרגע שהתקבלה ההחלטה לבצע את הפיתרון הסופי. המחנות כולם היו מוכנים מזמן. הניסויים בשבויים הרוסים עברו בהצלחה. המחנות שלנו מסוגלים להשמיד 10,000 יהודים ביום עבודה בן 12 שעות. תוך 500 ימים אנו אמורים לסיים את העבודה. אבל עד כה דיווחו המחנות על פחות מ-1,000,000 יהודים. זה הספק של פחות מ-2500 יהודים ליום, פחות מרבע מההספק!" רעם ד"ר שוואבר בקולו.
"המחלקה לייעול ולחיסכון פיתחה שיטה מיוחדת לצורך האצת התהליך. שיטה זו מבוססת על העקרונות של המפלגה:
רוח הזמן – Zeitgeist
בהירות – Klar
נאמנות לרייך – Reich
עבודה – Arbeit
גזע האדונים – Master
ובראשי תיבות: ZKRAM".
ד"ר שוואבר שתק. פתאום הוא התרכך. שרירי פניו השתחררו. הוא ביקש מכולם לקום מהכיסאות. הוא שלף מתיקו דף גדול. דף זה היה מפה מדוייקת של… האולם בו נמצאו כולם.
הוא פנה בעדינות לאוסוואלד פטריך וביקש ממנו לסדר את הכיסאות בהתאם להוראות שקרא מהנייר. אוסוואלד פטריך הניח את הכיסאות באותם מקומות שהורה לו ד"ר שוואבר להניח אותם. ד"ר שוואבר גם הורה לו באיזה כיוון לסדר כל כיסא. אחר כך הוא חילק את כולם לזוגות.
גינטר קול היה באותה קבוצה עם איבו יונקרבאודן. בכל קבוצה היה מספר 1 ומספר 2. גינטר קול היה מספר 1.
ד"ר שוואבר העמיד את כולם בשורה ליד דלת הכניסה לאולם, ופתח: "בקצה השני של האולם, מולכם, נמצאת דלת הכניסה מאגף המשרתים. אני מבקש ממספר 1 בכל קבוצה להתקדם לעבר הדלת ההיא. לרשות מספר 1: 100 צעדים. אבל מספר 1 לא רשאי לנוע כרצונו. מספר 2 ייתן לו הוראה כיצד להתקדם בכל צעד, באמצעות הפקודות: 'ימינה', 'שמאלה', 'קדימה' ו'אחורה'. לאחר 100 צעדים, אני מבקש ממספר 1 לעצור".
גינטר קול התחיל להתקדם. איבו יונקרבאודן נתן לו הוראות. מידי פעם ההוראות לא היו מדוייקות, וקול נתקל בכיסא. במקרה כזה יונקרבאודן פקד עליו: "אחורה", וכך הלכו לריק שני צעדים. לאחר 100 צעדים מצא עצמו קול באמצע האולם, ועצר. הוא סקר את האולם. רווח לו כשראה שמספרי 1 בכל קבוצה היו במקומות שונים באולם, ואף לא אחד מהם הצליח להגיע אל הדלת ממול.
ד"ר שוואבר חכך ידיו בהנאה. כעת הוא החזיר את כולם לדלת הכניסה, והקפיד ששום כסא לא יוזז ממקומו. הוא קרא: "כעת כל מספר 1 יעשה את דרכו אל הדלת ההיא, בדרך שנראית לו. מספר 2 ילווה את מספר 1 ויסלק עבורו כל מכשול. נא לספור את הצעדים".
גינטר קול התחיל לצעוד ולספור את צעדיו. יונקרבאודן הקדים אותו וסילק את הכסאות שהפריעו. מידי פעם נתקל גינטר בכיסא שהוזז ממקומו ע"י מספר 2 של זוג אחר, אבל יונקרבאודן סילק ביעילות גם את הכיסא הזה. גינטר הגיע בקלות לעבר הדלת ההיא. לא רק הוא: כולם ניצבו ליד הדלת לאגף המשרתים.
ד"ר שוואבר ניגש לגינטר קול ושאל אותו בקול רם: "סטאנדרטנפיהרר קול, כמה צעדים לקח לך כדי להגיע לדלת?" קול, מופתע מכך שד"ר שוואבר זכר את שמו, ענה: "49". ד"ר שוואבר פנה למספרי 1 נוספים, תוך שהוא זוכר במדוייק את שמם ואת דרגתם. כולם ענו מספרי צעדים שנעו בין 45 ל-55.
ד"ר שוואבר הורה לכולם לסדר שוב את הכיסאות, הפעם – בשתי שורות. הקצינים התיישבו.
"הבנתם כרגע שהמצב בו כל אחד פועל על פי פקודות אינו יצרני. כדי להגדיל תפוקה, על כל אחד לפעול על פי שיקול דעתו כדי להגיע למטרה, ולהשאיר למישהו אחר לסלק את המכשולים."
מזג האוויר בחוץ השתנה. גשם עז התחיל לרדת, וגינטר קול חש היטב את הצינה. האח לא הופעל. היה קיצוב בעצים להסקה.
ד"ר שוואבר המשיך: "מעכשיו אתם קבוצת ZKRAM. בטרם נתחיל, הבה ונקבע שם לקבוצה. על כל אחד מכם להציע שם". קול הציע: "יודנריין" (נקי מיהודים). ד"ר שוואבר רשם את השם על הלוח. לודאשר הציע: "יעילות". אדלברט הציע: "ניצחון". ד"ר שוואבר רשם את השמות, והעמיד כל שם לבחירה. "יודנריין" זכה ב-2 קולות בסך הכל. השם שזכה ברוב הקולות היה: "אובר אלס" (מעל כולם). דירלוונגר, שהציע את השם, הסביר: "מטרתנו היא להגיע לתפוקה מעל כולם, כמו בהימנון של הרייך. תפוקת המחנות בפולין תעבור את התפוקה בצ'כוסלובקיה, באוסטריה וגם את התפוקה של האיינזנצגרופן ברוסיה!" כולם הנהנו.
"כעת", קרא ד"ר שוואבר, "נרשום את המשימות העומדות בפנינו!"
גינטר קול קם ממקומו וסיפר שביום ב הבא יגיע אליו משלוח של 5000 מגורשים ברכבת עם 20 קרונות מהעיר אולריכסטיין שבגרמניה. ד"ר שוואבר רשם על הלוח, בעמודה "משימות": 5000, אולריכסטיין. פטריך סיפר שאליו יגיע משלוח של 12,000 יהודי בלאזְסקי ב-10 קרונות בלבד ("אנו דוחסים אותם היטב, ויש סיכוי טוב שרק 8000 יגיעו אלינו בחיים"). זו מתחת לזו נרשמו המשימות על הלוח.
העמודה האמצעית הייתה תחת הכותרת: "בביצוע". עמודה זו הייתה ריקה. מימין לה הייתה עמודה שכותרתה: "חוסלו". מימין לה העמודה: "מוצו". בעמודה זו, הסביר ד"ר שוואבר, תירשמנה משימות ההמשך הישירות לכל משימה: תלישת שיני זהב, גזיזת שערות, מיון חפצי המגורשים והכנת רשימות מדוייקות של הרכוש שנמצא ברשותם. העמודה האחרונה הייתה: "בוצע".
ד"ר שוואבר חילק לנוכחים דפים. בדף היו שורות-שורות, ובכל שורה 4 טורים. בטור השמאלי היו שני תאריכים. בטור השני היו שמות מקומות. הטור השלישי היה מספר המגורשים מאותם מקומות. בטור הרביעי היה רשום אמצעי התחבורה שצפוי היה להביא את המגורשים.
"בהתבסס על הקיבולת של כל אחד מהמחנות שתחת פיקודכם, עליכם לקבוע באילו משלוחים תוכלו לטפל במסגרת השבוע הקרוב. מה שנרשום כאן על הלוח, יהייה ההתחייבות שלכם לגבי השבוע הקרוב."
קול הביט ברשימה. במחנה שלו סיימו את מלאכת ההשמדה של כל מי שנועדו להשמדה. נותרו אצלו 750 מגורשים. הוא ציפה שבמהלך 3 הימים הקרובים ימותו כ-200 מהם באופן טבעי, מה שיותיר אצלו 550 מגורשים. בכל יום חוסלו בארבעת התאים שבמחנה 3600 מגורשים.
קול תהה בינו לבין עצמו אם יוכל לקחת על עצמו את יהודי לימוז'. בין התאריכים 28.4.1943 – 5.5.1943 ייצאו מעיר זו שבצרפת 12 קרונות, הנושאים איתם 36,000 מגורשים. זה פי עשרה ממה שהמחנה שלו מסוגל לעכל ביום. בדרך כלל מנפים עשרה אחוז מכל משלוח כדי שישמשו כוח עבודה במחנה. בשום פנים ואופן לא היה במחנה הקטן של קול מקום ל-3600 מגורשים.
קול החליט לקחת את המשימה של העיר קסל שבגרמניה. "Befriedigend", "די טוב", מלמל קול בסיפוק, אבל עוד בטרם הספיק להגיע ללוח כדי ליטול על עצמו את המשימה הזו, הקדים אותו קלאוס לודאשר. קול התמרמר: "בשטוטהוף יש קיבול עצום! מדוע אתה נוטל על עצמך התחייבות כל כך מזערית?!" לודאשר הסביר: "לשטוטהוף יש מפעלים חיוניים לתעשייה הגרמנית: 'Schweinfurt', מפעל קסדות הפלדה 'Stahlhelm' ומפעל לייצור לבנים 'Ziegelfabrik'. קיבלנו הוראה להשאיר אצלנו 4000 מגורשים בעלי ידיים עובדות. כבר שבועיים לא הגיע אלינו משלוח. יש אצלנו 5000 מגורשים, והם מתים בקצב של 250 ביום. אני צריך להשאיר אצלי 100 מגורשים שיטפלו בחיסול, והשאר צריכים להמשיך במפעלים. עם 100 בלבד לא נוכל לחסל יותר מ-400. אני לא יכול לקבל על עצמי את לימוז'".
קול זעם: "אז קח את קלן. 1200 מגורשים ב-12 קרונות. בטח אלו אנשים זקנים. אפשר לדחוס אותם בקלות ולהגדיל את הקיבולת. חלק מהם בטח גם לא ישרדו את המסע." לודאשר התנגד: "הקרונות שמגיעים מקלן הם קרונות נוסעים מרווחים שנועדו להטעות את המגורשים. אין בכלל תמותה בקרונות כאלו".
ד"ר שוואבר האזין לויכוח. הוא פנה לקול ושאל אותו: "כמה אתה יכול לקחת על עצמך בשבוע?" קול הרהר: המחנה שלו מסוגל לחסל 3600 ביום. אם לוקחים עשרה אחוז מכל משלוח כדי להשאיר ידיים עובדות במחנה, אזי הוא יכול לקבל 4000 אנשים ביום. יום ראשון איננו יום מנוחה במחנה ינובסקה, ולכן הוא יכול לקבל על עצמו 28,000 מגורשים בשבוע, בהנחה שבמהלך אותו שבוע ימותו 700 מהם באופן טבעי במהלך שהייתם במחנה.
קול נקב במספר 28,000.
ד"ר שוואבר תהה: "האם התאים אצלך מופעלים בגז או בבנזין?" קול ענה: "בבנזין". ד"ר שוואבר תהה: "ומה יקרה אם לא יגיע אליך משלוח של בנזין? עליך לקחת מרווח ביטחון. קח לך מרווח ביטחון נדיב של 50%. אם כן, במהלך השבוע הקרוב תוכל לקחת על עצמך 14,000 מגורשים".
קול אישר.
ד"ר שוואבר קרא לגֶבֶּרְט יאגֶר, מפקד אושוויץ. ד"ר שוואבר שאל את יאגר: "כמה אתה יכול לקחת על עצמך בשבוע?" יאגר ענה, להפתעת כולם: "השבוע – לא נוכל לקבל משלוחים!" כולם תהו: אושוויץ נחשב למחנה היעיל ביותר, יחד עם הנספחים שלו בירקנאו ומונוביץ. יאגר הסביר: "אצלנו החיסול מתבצע באמצעות גז ציקלון-B. המפעל המייצר את הגלולות שהופכות לגז הופצץ. אין לנו אפשרות בשבוע הקרוב לחסל אף מגורש. בשבוע הבא נתחיל לקבל גלולות גז ממפעל Strahl בהנובר."
אוסוואלד פטריך, מפקד סוביבור, הגיב: "יש לנו מספיק גלולות לתת לכם. 600 גלולות יספיקו לכם לשבוע הקרוב?" "כן!", ענה יאגר בהתלהבות.
ד"ר שוואבר שאל את פטריך: "איזו התחייבות תוכלו אתם לקבל על עצמכם לגבי השבוע הקרוב?" פטריך ענה: "10,000". "ואתם?", שאל ד"ר שוואבר את יאגר. יאגר ענה: "34,000". "מדוע?", תהה ד"ר שוואבר. יאגר הסביר שהם נאלצו להשבית 2 תאים בגלל שמועות על ביקור קרוב של הצלב האדום. "חוץ מזה יש לנו התחייבות עבור מפעל Stahlmotoren".
"אם כך", סיכם ד"ר שוואבר בסיפוק, "אם ניקח מרווח ביטחון של 50% לגבי כל אחד מכם, אז 14,000 מצידך, סטאנדרטנפיהרר קול, 5000 מצידך, סטאנדרטנפיהרר פטריך ו-17,000 מצידך, סטאנדרטנפיהרר יאגר, מסתכמים בדיוק ל-36,000!" כולם הנהנו בהפתעה.
"אם כך", המשיך ד"ר שוואבר, "נחלק ביניכם את המשימה". פטריך נשמע ספקן: "כיצד נוכל לתאם עם הרכבות שיביאו מספר שונה של מגורשים לכל מחנה?" "זהו", הסביר ד"ר שוואבר, "מכשול. תפקידו של ראש צוות ה-ZKRAM הוא לטפל במכשולים. הֶר לברכט", קרא ד"ר שוואבר, "יש פה מכשול. התוכל לטפל בו?"
בריגאדפיהרר לֶבֶּרֶכְט האזין ברוב קשב והבטיח שיפעל בעצמו לחלוקה של הקרונות כך שלכל מחנה יגיע מספר המגורשים שהתחייב לקבל על עצמו בשבוע הקרוב. כולם חייכו בסיפוק. יאגר העיר: "הבעיה היחידה שאני רואה היא אם הרשינו לעצמנו מרווח ביטחון גדול מידי. המחנות יישארו ריקים רוב הזמן!" ד"ר שוואבר ענה: "זהו המצב הנכון. אנו תמיד לוקחים על עצמנו מרווח ביטחון גדול, כדי שנוכל לעמוד בהתחייבויות שנטלנו על עצמנו."
גֶבֶּרְט יאגֶר אמר בהערכה: "הר דוקטור, היינו זקוקים למי שיארגן אותנו ויציב בפנינו מטרות. בריגאדפיהרר", פנה יאגר ללברכט, "תוך 500 ימים אנו נסיים את העבודה!"
על הלוח החלו להיערם משימות לתאריכים שונים במהלך כל החודש הקרוב. ד"ר שוואבר הסביר: "חודש מאי 1943 ייקרא sprint (בגרמנית: ניתור). אנו מתחייבים כל פעם למשך חודש אחד, וזה ה-sprint הראשון שלנו. אנו ניפגש פה כל שבוע ונעמוד על התקדמותנו. בסוף ה-sprint נערוך ישיבה מסכמת, וניטול על עצמנו התחייבויות לגבי ה-sprint הבא".
מירמור דק נשמע מהאולם. הקצינים לא שמחו לשמוע שהם ייאלצו כל שבוע להגיע למפקדת ה"גנרל גוברנמן". לאוסוואלד פטריך, מפקד סוביבור, מדובר היה ביום וחצי נסיעה. הוא מילמל: "כבר זמן רב לא הייתי בחופשה במולדת, משום שהמפקדה בברלין אומרת שהמצב חמור וחיוני שאהייה במחנה. כעת אפשר לוותר עליי בכל שבוע במשך שלושה ימים?" קול שמע אותו, גם ד"ר שוואבר שמע אבל העמיד פנים שלא שמע דבר. הרחש באולם דעך במהירות, והקצינים עמדו זקופים בשקט מתוח.

– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –

סטאנדרטנפיהרר גינטר קול שוב הגיע למפקדת ה"גנרל גוברנמן". הקצינים המתינו בסבלנות בקור העז ונכנסו בדיוק בשעה 10:00. אוסוואלד פטריך הבליע פיהוק ולחש לקול: "משלשום בלילה לא יכולתי לישון. ואחר-כך ייקח לי עוד יום וחצי כדי לחזור." קול חייך בהבנה. גם לו לקח כ-5 שעות להגיע. הוא נאלץ להתעורר ב-4 לפנות בוקר. מייד כאשר צלצל השעון המעורר, הוא שמע ירייה. אחד מאנשי ה-ס.ס. של ינובסקה רצה להשתעשע, אז הוא ירה למוות באסיר יהודי שיצא מהקסרקטין לאיזור המחראות.
ד"ר שוואבר קיבל את פניהם בסיפוק והציג בפניהם קצין שכולם הכירו. הוא היה קצין המטה של ה"גנרל גוברנמן" וכונה מאחורי גבו "הפודל של לֶבֶּרֶכְט", וזאת משום שהרבה לכרכר סביבו. על פי שמועות עקשניות אך חסרות ביסוס, הוא גם סיפק שירותים אינטימיים ללברכט, הגם שהיה ידוע שממתינה לו ארוסה בברלין.
ד"ר שוואבר הסביר שמעתה הוא מפקיד אותם בידיו של אוברסטורמבאנפיהרר אוייגן פריצל וחוזר לברלין.
אוברסטורמבאנפיהרר פריצל ניגש ישר לעניין ונבח: "אני רוצה לדעת מה היה ההספק שלכם השבוע!"
קול פתח: "היינו אמורים לקבל השבוע 5000. בפועל הגיעו 5000, אבל פתאום הגיעו שתי רכבות בלתי צפויות. הגיעה רכבת מהודרת, 5 קרונות, 500 יהודים מצרפת. הופתענו. דיברתי עם סטאנדרטנפיהרר אדלברט וגם הוא קיבל רכבת כזאת בהפתעה, בלי לדעת עליה."
פריצל תבע: "אם כך, כמה הצלחתם לחסל בסופו של דבר?"
קול הצטדק: "את הצרפתים נאלצנו לחסל מהר, משום שהם מפונקים ולא יכולנו לנצל אותם לשירותנו. נאלצנו להשאיר אצלנו 2000, כאשר כל קיבולת המחנה שלנו היא 750. והחמור מכל, לא הספקנו לשלוף את שיני הזהב מהמושמדים."
פריצל הזעיף את פניו: "מדוע?" קול הסביר: "הייתה ערימה של 1500 גופות". פריצל קטע אותו: "אנו מעדיפים להשתמש בביטוי Das Bild – דמות". קול המשיך: "האסירים הצליחו לבדוק את החניכיים של 500, והערימה שטרם נסרקה החלה לנדוף ריח ריקבון. מעבר לתחושה הלא נוחה שיצר הריח, הייתה סכנה שאלו שיגיעו ברכבות יריחו את הריח והוא יעורר בקירבם בהלה שתוביל להתנגדות מאורגנת. נאלצנו לשרוף 'דמויות' שטרם נסרקו."
פריצל: "זה בדיוק מה ששיטת ה-Zkram ביקשה למנוע! התרחיש שתיארת בפנינו כעת הוא מפל מים – וָאסרפוֹל (wasserfall). שרשרת העיבוד עובדת אצלכם בטור: אסירים יושבים בחיבוק ידיים בעוד אנשי ס.ס. מבצעים השמדה. רק לאחר מכן הם מטפלים בדמויות הנפלטות מהתאים. המשימות עוברות כמו מים במפל – מגובה רב לגבהים נמוכים ועד לנהר שבשפלה. ב- Zkramאנו עובדים במקביל!"
קול תהה: "כיצד? את התאים מפעילים אנשי ה-ס.ס. ופולנים נאמנים. את עקירת שיני הזהב ואיתור מכמנים בדמויות מבצעים אסירים. האם יינתן לאסירים להפעיל את תאי ההשמדה במקביל לאנשי ה-ס.ס.? האם נוכל להפעיל את כל חמשת התאים במקביל? הלא כרגע, מחוסר כוח אדם מתאים, אנו יכולים להפעיל רק שני תאים במקביל". "לא", גיחך אוייגן פריצל, "אין לבטוח באסירים ולהפקיד בידיהם נשק או חומר קטלני. אבל", רעם אוברסטורמבאנפיהרר פריצל, "בהחלט ניתן להטיל על אנשי ה-ס.ס. וגם על הפולנים הנאמנים ליטול חלק בשרשרת עיבוד הדמויות."
אוסקר דירלוונגר הגיב: "דווקא יש יהודים שאני סומך עליהם יותר מאשר על ארים או על פולנים. הם תמיד נחושים להראות לנו שהם טובים ושהם נאמנים. אצלנו בבירקנאו הם מפשיטים במהירות את המגורשים ודוחפים אותם בעצמם לתוך התאים. הם תמיד קוראים למפקדים הארים ומראים להם אם מצאו אוצרות בתוך הבגדים והמעילים של המגורשים. יש להם מכונאים מעולים. בזכותם אנחנו לא נזקקים למכונאים שיגיעו מברלין. בכל רכבת שמגיעה יש לפחות מכונאי אחד שמתקן לנו את המכונות כשהן מתקלקלות. ואיזה רופאים יש להם! הם יודעים לסנן בדיוק את אלה שהם כשירים לעבודה. אף פעם לא קרה שהשארנו מישהו שאחר-כך התברר שהוא לא יכול לעבוד. ואחר-כך, כשהמגורש מיצה את כוחותיו, הרופא יודע בדיוק מתי אפשר להחליף אותו במגורש אחר מרכבת שהגיעה."
פריצל קרא: "כוח האדם של המגורשים בלבד לא יספיק בשביל לעבד את הדמויות. אנו צריכים להירתם בעצמנו לעבודה!"
מלמול של אי נוחות חלף באולם. גֶבֶּרְט יאגֶר נתן ביטוי לתחושת הנוכחים: "אנשי ס.ס. לבטח לא יגעו ב… דמויות ולא יסכימו לעשות עבודה המוטלת על אסירים ועל נחותי גזע."
פריצל ענה: "תמיד ניתן לשלוח איש ס.ס. סרבן להילחם בחזית הרוסית. ובאשר לפולנים, הללו יסכימו, ואם לא, יוחלפו בפולנים אחרים".
השתררה שתיקה. פריצל הוסיף: "כמובן שאנשי ה-ס.ס. לא יעבדו שכם אחד עם האסירים היהודים. תתקיים הפרדה מוחלטת. לאיזורים בהם יעבדו אנשי ה-ס.ס. לא תותר כניסה ליהודים".
ברנהארד אדלברט תהה: "האסירים היהודים הם די מיומנים. תוך שעה הם מסוגלים לעבד 20 דמויות. האם אנשי ה-ס.ס. יגיעו להספק כזה?"
פריצל היה מרוצה מהשאלה: "בוודאי שתידרש עקומת לימוד. במהלך עקומה זו, אנו נתחשב בקצב הנמוך של אנשי ה-ס.ס. אנו נצא מנקודת הנחה שאנשי ה-ס.ס. מסוגלים לעבד רק 5 דמויות בשעה. בהתאם לכך נחשב את תפוקת העיבוד של כל המחנה, כאשר מספר הדמויות הכללי האפשרי לעיבוד יתקבל מהכפלת מספר האסירים בעלי כושר עבודה פי עשרים, והכפלת מספר אנשי ה-ס.ס. פי חמישה בלבד."
שתיקה השתררה באולם. הקצינים נראו המומים, מנסים לעכל את הגזירות החדשות. פריצל הפר את השתיקה: "הבה נתחיל לתעד על הלוח את התקדמותנו השבוע. סטאנדרטנפיהרר קול, אנא התחל."
קול קם ממקומו וניגש ללוח. ראשית, העביר קו על המספר 4, ורשם תחתיו 3. בכך ציין שמתוך ארבעת השבועות שהוקצו ל"ניתור" הנוכחי, חלף שבוע. אחר-כך העביר קו על המספר 42,000, המספר הכולל של מושמדים שהתחייב לקחת על עצמו ב"ניתור" הנוכחי, הפחית ממנו את מספר המושמדים שהספיק בשבוע האחרון, 3500 (3000 מפולין ו-500 מצרפת), ורשם את התוצאה: 38,500.
פריצל גילה ספקנות: "האם סטאנדרטנפיהרר באמת מאמין שבשלושת השבועות הבאים הוא יספיק להגיע לתוצאה של 38,500, וזאת כאשר בשבוע האחרון עלה בידו לבצע חיסול של 3500 בלבד?"
קול הסביר: "בשבועות הבאים אמורים להגיע אלינו יותר קרונות מאשר בשבוע האחרון. חלק גדול מאלו שיגיעו לא ישרדו את המסע." פריצל שיסע אותו: "וזה אומר שתצטרכו לעבד אותם עוד בטרם ביצעתם חיסול של אלו שירדו מהרכבות." קול גיחך: "הוא שאמר אוברסטורמבאנפיהרר, אנו נעבוד במקביל…", והמשיך: "הקרונות שאנו צפויים לקבל הם של יהודים ממושמעים, ואנו מצפים לעבודה שוטפת שתעבור באופן חלק".
פריצל עדיין לא נראה מסופק. הוא פנה לאוסוואלד פטריך וביקש ממנו להתייצב ליד הלוח. במחנה סוביבור שפטריך פיקד עליו הצליחו לחסל השבוע 1400 פרטים, והדבר נחשב הישג, משום שהמחנה שלו היה קטן יחסית.
למשמע הדברים, שרטט פריצל על הלוח שני צירים, שתי וערב המאונכים זה לזה. מעל הציר האנכי כתב פריצל: ""מחוייבות". מימין לציר האופקי כתב: "זמן". הוא שירטט שני קווים אלכסוניים שירדו משמאל לימין. הקו העליון התחיל בנקודה 42,000 וירד באלכסון עד שנגע בציר האופקי. הקו האלכסוני השני התחיל בנקודה 5000 והסתיים אף הוא בציר האופקי.
"שני הקווים האלה", הסביר, "מתארים את קצב ההתקדמות הצפוי שלכם אם תמלאו את משימותיכם ביחס ישר לזמן שנקצב ל-sprint. אבל", רעם פריצל, "סטאנדרטנפיהרר לא עמד בקצב". הוא עבר לגיר אדום, ושירטט קו אלכסוני יורד נוסף, שמתחיל בנקודה 42,000, אך מסתיים בנקודה 38,500, מעל לנקודה 1 בציר האופקי המציינת את מספר השבועות שחלפו. ניכר היה בבירור שהקו נמצא מעל לקו הצֶפי שאותו שירטט פריצל מקודם.
כעת הוא שירטט קו אלכסוני נוסף, שמתחיל בנקודה 5000, ומסתיים בנקודה 3600, מעל לנקודה 1 בציר האופקי. 3600 הוא המספר שנותר לאוסוואלד פטריך כדי להשלים את משימותיו ל-sprint הנוכחי. פריצל הצביע בסיפוק על כך שקו זה נמצא מתחת לקו הצפי. קו הצפי של פטריך מעל לנקודה 1 בציר האופקי היה מול הערך של 3750 בציר האנכי, כי ההספק הממוצע אליו התחייב פטריך היה 1250 בשבוע. בפועל הצליח לחסל 1400.
פריצל נהם בהנאה: "זה מה שאני רוצה לראות: קו הנמצא מתחת לקו הצפי. הקו האלכסוני", הסביר פריצל לנוכחים, "נקרא 'גרף המהירות', והוא מתעד את קצב ההתקדמות שלכם".
קלאוס לודאשר נקרא ללוח וביקש למסור את נתוני מחנה הריכוז שטוטהוף. הנתונים היו נמוכים במיוחד, ולודאשר הסביר: "הגיעו אלינו קרונות מהולנד. באחד מהם נכלאו חולי נפש. במהלך הנסיעה הארוכה הם טינפו את הקרון, וגם חנקו זה את זה למוות. לקח לנו זמן רב לנקות את האיזור, והקפדנו לפנות לפני כן את כל נוסעי הקרונות האחרים, כדי שלא יצפו במחזות הקשים".
"יפה!", אמר פריצל, "לזה קוראים Hindernis – מכשול. כאשר מתעורר מכשול בדרך להשגת המטרה, אנו מסמנים אותו בגיר כחול על המשימה עצמה, הכתובה בגיר לבן. מטרתנו היא להסתייע בכל צוות ה-Zkram לפיתרון המכשולים. סטאנדרטנפיהרר לודאשר, התחייבת לבצע חיסול של כל הקרונות שהגיעו אליך מהולנד במשך השבוע הזה. אני מבין שבגלל המכשול לא עמדת במשימה, נכון?"
לודאשר הצטדק: "נותרנו עם עוד 800 הולנדים שמועסקים כעת במפעל לייצור תחמושת".
פריצל רשם בגיר כחול: 800.
אוסקר דירלוונגר, מפקד בירקנאו, התפרץ: "אנו זקוקים לעובדים במפעל לנשק אצלנו". פריצל העיר, גם הפעם בסיפוק: "סטאנדרטנפיהרר לודאשר, סטאנדרטנפיהרר דירלוונגר יקלוט חלק מההולנדים." הוא פנה לדירלוונגר: "סטאנדרטנפיהרר, כמה תוכל לקלוט?"
דירלוונגר ענה: "אני זקוק ל-200".
פריצל המשיך: "אם כך, הבעיה שלך, סטאנדרטנפיהרר, יורדת ל-600 בלבד." הוא מחק את המספר 800 שהיה רשום בכחול, וכתוצאה מכך מחק גם את מה שהיה רשום בגיר לבן. הוא חזר ורשם בגיר לבן את מה שהיה רשום קודם, "קרונות מהולנד", ורשם על זה בגיר כחול: 600.
ברנהארד אדלברט, מפקד מחנה בלז'ץ, סיפר על מכשול שהיה לו: "הגיע אלינו קרון קטן יחסית, מהעיר קרקוב. אחד מהם היה נער בן 16. מיד כשהגיע, שאל בעליצות: 'אז איך בורחים מכאן?' הקאפואים והס.ס. החליטו ללמד לקח את כולם, באמצעותו. הם תלו אותו על העמוד. שעות הוא התנדנד על חבל התלייה. אילצנו את כולם לעמוד ולהביט בו. חלק מהקהל התמוטטו ומתו, אבל הנער המשיך לחיות. לאחר מספר שעות הורדנו אותו, ובאמצעות מעדרים החדרנו חול לפיו עד שנחנק. איבדנו שעות יקרות. קיווינו לסיים את כל הקרון ביום אחד. בסך הכל קרון אחד! ולצערנו, נאלצנו להשאיר 20 מהם כעובדים, ולא סיימנו לעבד את כל מה שיצא מהתאים. כרגע עדיין עוקרים שיני זהב."
שתיקה עגומה השתררה באולם. כולם השתתפו בצערו של אדלברט, קצין מעולה, מקצועי וממושמע. שנאה עזה בעבעה בלבבות לאותו נער מנוול.
האנקה סֶנְפְט התערב: "ומה עם הרכוש שהגיע בקרון?"
אדלברט ענה: "הם היו עניים מאוד. אפילו לא טרחנו למיין. פשוט זרקנו".
אוסקר דירלוונגר ביקש רשות לשאול שאלה: "תפוקה של תא היא כ-150 דמויות בשעה. אבל לאחר שהדמויות מוצאות מהתאים, לוקח לעיתים יממה שלמה כדי לחטט בפיות ולעקור שיני זהב. כל הזמן הזה הדמויות בחוץ והריח נוראי. ולאחר יממה כזו מצטבר זהב בכמות של פחות מאונקיה. בשביל הזהב הזה אנו משאירים בחיים כ-20 מכל משלוח, ומספקים להם מזון. ההשקעה לא מצדיקה את הרווח".
גֶבֶּרְט יאגֶר התפרץ: "זה לא המקום לענות על השאלה הזו. תפקידנו כאן הוא למלא אחר הוראות הרייכספיהרר. ה-Zkram אמור לסייע למלא את ההוראות טוב יותר ומהר יותר!"
אוסקר דירלוונגר ענה בהיסוס: "אם מהירות הייתה בראש מעיינינו, היינו עושים כמו ברוסיה, פונאר ובאבי-יאר. היינו מחסלים אלפים ביום".
מאלט לברכט ענה במקום פריצל: "את היהודים ברוסיה יכולנו לחסל בו במקום. אנו לא יכולים לחסל ביריות לתוך בור גדול יהודים מצרפת או מבלגיה. הציבור שם לא יאהב את זה: זה לא אסתטי."
פריצל אהב את תשובתו של לברכט. הוא חייך ופנה לכולם: "האילוצים על העבודה שלכם נותרו כשהיו. מטרת ה-Zkram למנוע וואסרפול – מפל מים. אנו רוצים לציית להוראות ולהגדיל את התפוקה. ה-Zkram ילמד אותנו לעשות זאת בשיתוף פעולה."
יאגר מיהר להוסיף: "למען הרייך ולמען הפיהרר!" וזכה, כמובן, לשאגות הסכמה.
אוסוואלד פטריך ביקש את רשות הדיבור: "לוקח לנו זמן רב להגיע לכאן. אנו נדרשים להגיע לכאן אחת לשבוע. לפיכך אנו נאלצים לעזוב את המחנות ולהפקיד אותם בידי הסגנים שלנו. היעדרותנו גורמת לירידה בתפוקה משום שאנחנו לא יכולים לפקח על העבודה".
פריצל תהה: "האם זה תפקידו של הֶר סטאנדרטנפיהרר לדאוג למהלך העבודה? תפקידו של הֶר סטאנדרטנפיהרר הוא להטיל משימות ולקבוע הוראות. אם התהליך אינו מתנהל כשורה, על הֶר סטאנדרטנפיהרר למצוא בעטיו של מי לא מבוצעת המלאכה כהלכה, ולהחליפו באחר, אמין ומיומן."
כעת פטריך נשמע מייבב. הוא רעד ודיבר ב… ובכן, ברגש: "נאמר לנו שמטרתה של שיטת ה-Zkram היא הגדלת התפוקה. אולם מאז שהתחלנו להשתמש בה, השיטה הזו גרמה לנו לירידה בתפוקה. אנו מבזבזים זמן רב על דיונים ועל תיאומים".
פריצל ענה בקרירות: "אנו נמצאים בשלבים הראשונים של השיטה. במהרה נגלה כיצד ה-Zkram ינקה את אירופה מהגורמים השליליים והבלתי יצרניים שבה".
ניכר היה שדבריו לא התקבלו בהסכמה. גֶבֶּרְט יאגֶר קרא: "זוהי שיטה גרמנית מקורית ואנו גאים להיות הראשונים שמיישמים אותה!" אבל הפגישה הסתיימה. בלב כבד עזבו הקצינים את האולם.