ZEX-שלב 8

(שעתיים וחצי קודם לכן):
"מה לעזאזל!?" קראתי.
"וואוו!" חייכה קליאו.
קארין שתמיד הייתה שקטה צחקה,זה כבר אומר משהו.
"זה אפילו יותר חזק מהנשקים שלנו!" גיחך היליוס.
"תסתמו!" קראתי לכל עבר.
"למה אין לי נשק מגניב כמו למיסט?!" יללתי.
"דיי,דיי.הנשק שלך יכול לנצח אפילו אותי!" חייכה לוסי.
אלה היו עגילים,עם שני יהלומים כסופים עליהם.היו שם עגילים רק לאוזן אחת.
קראין וקליאו השקטות,פרצו בצחוק.
היליוס לא הצליח לנשום מרוב שצחק,ולוסי הניחה יד על כתפי ואמרה:"זה בהחלט הנשק הכי חזק שראיתי!" היא אמרה בחיוך.הבטתי בעגילים העלובים האלה.
"זאת בטח טעות,אולי הם נפלו למישהי!" אמרתי.
"כן בטח!" צחקה לוסי."אוי בחיי,אתה כל כך חזק עם הנשק הזה!" אמר היליוס בכל הנשימה שהצליח לגייס.
"תשתוק!" אמרתי במבוכה.זה ללא ספק הדבר הכי משפיל שקרה לי.
(עכשיו):
הראתי לה את העגילים.כולם צחקו וגיחחו,אבל המורה עמדה שם,בהלם.
"זה-זה-זה מה שמצאתי" אמרתי במבוכה והשפלתי מבט.
"כן.זה בהחלט חזק" היא אמרה ולקחה את העגילים."ניסית לעשות איתם משהו?" היא שאלה.
"לא" אמרתי במבוכה."אני מבינה.אם כך אני רוצה שתנסה לרכז לתוכם אנרגיה" היא הניחה את העגילים
בידי."צא מכאן ואל תחזור עד שתצליח" היא אמרה,והסתובבה.
יצאתי משם,והלכתי לחדר."למה היא התכוונה?" שאלתי את עצמי.
שכבתי על המיטה כל היום,וניסיתי לרכז אנרגיה לתוך העגילים.
כלום לא עבד.נאנחתי,והבטתי בעגילים המוזרים.
חשבתי שוב על מה שרוי אמר.הוא רוצה שאני אהיה מתנקש?למה?חשבתי על זה עוד קצת.
בטח כולם עכשיו מראים כמה הם שולטים בנשק שלהם,ואני קיבלתי עגילים עלובים.
"זה חסר טעם" אמרתי,ואז עצמתי עיניים.חשבתי על כמה הנשק של מיסט חזק,ושלי עלוב.
הלוואי שהיה לי נשק שווה שלכוח שלה.לפתע הרגשתי משהו.
פקחתי עיניים,והבטתי בעגילים.הרגשתי מתוכם פעימה.פעימה של לב.
עצמתי שוב עיניים.זה נפסק.מה גרם לזה?שרציתי להיות חזק כמו מיסט?
שוב הרגשתי פעימה.פקחתי עיניים,ממשיך לחשוב על זה שאני רוצה להיות חזק כמו מיסט.
העגילים פעמו עוד ועוד.הרגשתי שיש שם לב.
לבסוף,הרגשתי שהלב בפנים כבר מתפוצץ,והעגילים הבזיקו אור לבן.
נפלתי על הרצפה,מחוסר הכרה.

(בינתיים,בחדר האימונים):
לוסי הניפה את הגרזן שלה בקרב מול מישהו,והוא נפל.
היא הניפה בגאווה את הגרזן."הניצחון ה59.עוד מישהו רוצה לנסות לאתגר אותה?" נאנחה המורה.
לוסי חייכה."אני אנסה" מלמלה קליאו.
היא עמדה מול לוסי.
"תתחילו" אמרה המורה.לוסי רצה והניפה באוויר את הגרזן.
קליאו הניפה את שתי החרבות באוויר,והם התנגשו בגרזן.
"וואוו לא רע" חייכה לוסי."לא עשיתי כלום" לחשה קליאו.
לפתע,היא קפצה אחורה,והסתערה על לוסי.היא הושיטה את החרבות שלה לצדדים,והסתחררה.
החרבות העיפו את הגרזן של לוסי,והיא עצמה נפלה אחורה.
לוסי הביטה בקליאו בפליאה.אחרי שנפלה,החרבות של קליאו עפו אחורה,רק לוסי נשארה לעמוד שם ללא כל נשק.
"הנשקים של שתיכן לא בידיים.זה תיקו" קראה המורה.
"אבל איך?לא עשיתי כלום!" יבבה קליאו.
"אלה החרבות?" שאלה המורה והביטה בהן.