ZEX-שלב 3

"זאת הבחירה שלכם אם להיכנס או לא" היא
קראה ונכנסה פנימה.הבטתי ברוי.
"בית ספר למתנקשים?הם השתגעו!"
לחשתי לו ופניתי ללכת."זה עדיין בית ספר
לספורטאים" הוא אמר.
"זה פריקינג בית ספר לרוצחים!" לחשתי בלחץ.
כולם התחילו להיכנס.
"הם נכנסים" הוא הצביע על כל מי שנכנס.
"זה כי הם משוגעים!" לחשתי לו.
"זוזו,עופו לי מהדרך,סע מפה" שמעתי קול שמפלס את עצמו דרך אנשים.
נערה עם שיער לבן ארוך ועיניים כחולות,לבושה חולצה כחולה רחבה וג'ינס כחול דחפה אנשים אחורה בזמן שעברה.
"היי אתה,אתה המשרת פה?אתה היחיד בלי תיקים" היא הצביעה על רוי.
"למעשה לא" הוא אמר,לחש לי משהו באוזן למשך דקה,והלך.
עמדתי שם,המום.למה לו להגיד דבר כזה?מה קרה לו?
רציתי לדבר איתו אבל הוא כבר נעלם,השאיר אותי עומד עם שתי המזוודות מול בית הספר.
אבל……אם הוא אמר אז…בסדר."נעים להכיר,שון" שלחתי יד ללחיצה לכיוון הנערה.
"לוסי" היא חייכה,נשקה לי על הלחי והלכה לכיוון בית הספר.
הבטתי אחורה שוב,בתקווה לראות את רוי.
"לא..הוא אמר לי…כן.אני חייב" מלמלתי והלכתי לכיוון המבנה.
הנערה חיכתה לנו בכניסה."אז כולם כאן!יופי!" היא סרקה את החדר.
"בואו נערוך את הסיור!" היא חייכה.
"קומה שלישית רביעית,וחמישית אלה המגורים שלכם.בכל קומה יש מסדרונות מגורים שונים לבנות ולבנים" היא הסבירה:"השנה החליטו שלא כל שכבת לימודים קומה אחרת,אלא זה מעורבב".
הבטתי במסדרונות,בזמן שאנשים בחליפות שחורות ומשקפיים שחורים חילקו דברים לאנשים.
"שון הדארי" אמר אחד מהם ונתן לי כרטיס מגנטי,עליו יש את השם שלי.
"הכרטיסים האלה,פותחים את החדרים שלכם.בנוסף הם משמשים זיהוי כאן במבנה" הסבירה הנערה.
"כמובן,הם גם ממולאים כסף שבו תשתמשו בקפיטריה שבקומה השישית".
המבנה היה ענקי,שלא רק שהיה מלא קומות,אלא גם המסדרונות היו ממש רחבים,ככה שכולנו נכנסנו אליהם בלי בעיות.
אחרי שהסבירה מה יש בכל קומה וקומה,ואיפה הכיתות,פניתי אל הקומה הרביעית שם נמצא החדר שלי.הבטתי בדלת עליה היה רשום "TE-7".בלי ידית.הבטתי בצד,והייתה מאין מכונה כזאת להעביר כרטיס.ניסיתי להעביר את הכרטיס שלי,והדלת נפתחה.
החדר היה יחסית גדול,היו שם שתי מיטות קומותיים.היה שם גם סנוקר,ושולחן הוקי אוויר.
הסבירו לנו,שבכל חדר יש שניים.אבל שתי מיטות קומותיים?ממש השקיעו.
"הו,אתה השותף שלי?" שאל קול.הסתובבתי,וראיתי מישהו בגובה שלי,שיער חום עד הכתפיים,ועיניים בצבע דבש."הליוס" הוא אמר בחיוך ונכנס לחדר.
"אני שון" אמרתי ונכנסתי.הדלת נסגרה באופן אוטומטי.
"פששש,שתי מיטות קומותיים,אה?תבחר ראשון" הוא אמר ועמד.
"אמממ..זאת?" הצבעתי על השמאלית."סבבה" הוא אמר והלך אל הימנית.
הנחתי את המזוודות על המיטה הנמוכה יותר.
פתחתי את הארון,הוא היה גבוה וגדול.בטח כל הבנות שם משתגעות ממנו…
הדלת נפתחה,ושנינו הסתובבנו.נערה גבוהה,עם שיער לבן ארוך ועיניים שחורות עמדה שם.
היא הייתה אדישה לגמריי."ברוכים הבאים לזיקס,אל תעשו שטויות" היא אמרה.
"מי את?" שאלתי."אני מיסט.ואני אוכפת החוקים כאן" היא אמרה,וסובבה על האצבע שלה אזיקים.
"במילים אחרות" היא אמרה:"אני גם בתפקיד המוציאה להורג שלכם".
"רגע,רק הכרטיס שלנו יכול לפתוח את הדלת" אמר הליוס בהפתעה.
"כן,אבל אני היחידה מלבד המורים והמנהלת עם כרטיס מיוחד שיכול לפתוח כאן כל דלת,כמו שאמרתי,משום שאני אוכפת החוקים כאן" היא שלפה כרטיס זהוב,שלא היה דומה אפילו לכרטיס הכסוף
שלנו.
"המממ…את לא אמורה להיות במגורים של הבנות?" שאלתי.הליוס גיחך.
היא הביטה בו,ואז בי.היא התקרבה,ובזריזות מטורפת היא כבר נעלה יד אחת שלי באזיקים.
"אל תגיד לי מה לעשות" היא אמרה באדישות.היא שיחררה אותי מהר,בלי להשתמש אפילו במפתח,ויצאה מהחדר."אאוץ'" צחק הליוס.
"זה בית משוגעים" מלמלתי.