ZEX-שלב 28:הקרב האחרון!

סקייבס שלף את החרב,ולהבה צהובה
חזקה יצאה מתוכה.הוא רץ אליי,אך מיימון
חסם את החרב באמצעות הקלשון.
"מיימון חתיכת בוגד!" סינן סקייבס.
"תשתוק ותן לקרב האחרון להתחיל" הוא אמר,והביט בי.
התקדמתי עם הקלשון לעבר הבוס שלהם.
"מה השם שלך?" קראתי והנפתי את הקלשון.
"תקרא לי בנוייד" הוא אמר בקול כבד,ושלף מתחת לבגדים שלו שלשלאות ברזל ארוכות.
"אני שון הדארי,בן 15,שנה ראשונה בבית הספר למתנקשים ZEX" קראתי.
"בנוייד! אתה פגעת בחברים שלי!" קראתי בכעס ורצתי במהירות.
הנפתי עליו את הקלשון,אך הוא תפס אותו עם השלשלאות.
סובבתי את הקלשון,והשלשלאות השתחררו."מה?" קרא בנוייד בהפתעה.
הסתובבתי,ושלחתי בעיטה,אך הוא תפס את רגלי בשלשלאות."מצויין" חייכתי.
הסתובבתי לצד השני,והנפתי את הקלשון עליו.
פגעתי והוא נפל אחורה עם השלשלאות."לא יכול להיות" לחשה מיסט.
"איך????" קרא סקייבס שהפסיק להלחם במיימון.
בנוייד שלח קדימה את השלשלאות,ותפס את גופי.הוא מחץ אותי ואת הקלשון.
"פגיעה נחמדה" הוא סינן."רוצה עוד אחת?!" קראתי.
עצמתי עיניים,והתרכזתי."מיסט" לחשתי לעברה.
"מה?" היא הרימה לעברי את ראשה."שלא תעזי להפסיד" הבטתי בה."אני לא מרשה לך להפסיד!" קראתי.
"את…את…את המטרה שלי!!" קראתי לעברה.
"מה?" קראו בנוייד ומיסט יחד."את המטרה שלי! אני מתכוון להיות חזק כמוך,לא….אני מתכוון להיות חזק יותר ממך,אז שלא תעזי להפסיד,כי..את המטרה שלי!!!" קראתי בכל הכח.
הצלחתי להשתחרר מאחיזת השלשלאות,ותפסתי בקלשון.
רצתי לעבר בנוייד,והוא תפס בקלשון שלי."אני לא אתן לך" בעטתי בו עם רגלי השמאלית.
"לפגוע עוד" בעטתי עם הרגל השנייה.הצלחתי לשחרר את הקלשון.
"בחברים שלי!" הנפתי את הקלשון והעפתי אותו אל חלק מקיר הרוס שעדיין עמד.
עמדתי שם,והנפתי לעברו את הקלשון.
"הבוס לא יכול להפסיד!" קרא סקייבס."הוא יכול" לחש מיימון.
(5 דקות קודם לכן,קומה 2):
"תקשיב לי חמש דקות,ואז אני אתן לך ללכת" אמר מיימון ושיחרר את הקלשון.
"אני אפילו אספר לך איפה הבוס" הוא אמר והביט בי ישירות בעיניים.
"אז…רצית לדבר איתי על מיסט?" שאלתי.הוא הנהן.
"אתה יודע מה אדם צריך על מנת להיות חזק יותר?" הוא שאל.
"כלי נשק טוב,כח,מזל.." אמרתי."טעות!" הוא אמר ברצינות.הטון הילדותי שלו לפתע נעלם.
"מה שאתה צריך כדי להתחזק זה…מטרה!" הוא קרא.
"מטרה?" שאלתי בחוסר הבנה.
"כן.אם אין לך סיבה להיות חזק יותר,לא משנה כמה תתאמן לא תתחזק אף פעם.על מנת שאדם יתחזק ויעבור את הגבולות שלו עצמו,עליו למצוא בחיים מטרה" הוא אמר.
"ומה זה קשור למיסט?" שאלתי ונשענתי על הקיר.
"משום שבעבר,הייתה לי אותה מטרה כמוך!" הוא אמר.הבטתי בו ונלחצתי.
"המטרה שלך היא ללמוד קאראטה,נכון?" הוא שאל."אפילו לא קרוב!" צעקתי.
"אה,באמת?" הוא שאל בילדותיות שוב."אז מה לעזאזל המטרה שלך?"
"המטרה שלי היא מיסט!" "נו?! מיסט הרי יודעת קאראטה!אתה רוצה להגיד לי שהמטרה שלך היא לא שהיא תלמד אותך קאראטה?!" הוא אמר בילדותיות.
"המטרה שלי היא להיות חזק כמוה!" צעקתי עליו.
"זה לא הגיוני" הוא הניד את ראשו לשלילה."המטרה שלך היא הלא הגיונית פה!" צעקתי.
"תקשיב" הוא אמר וחזר לטון רציני."המטרה שלי היא למנוע מהבוס להגיע אל מיסט.אם הוא יצליח להוציא ממנה את המידע שהוא רוצה,כל ZEX תמחק" הוא אמר.
"ואתה רוצה ממני…" ניסיתי להגיע לנקודה בדברים שלו.
"המטרה שלך" הוא אמר:"היא מה שתעזור לך לנצח את הבוס".
(עכשיו):
"שון הדארי" קרא בנוייד:"אתה טוב.לא,אתה יותר מטוב.אתה חזק,וזה מה שאני מחפש" הוא לחש.
"רק חבל,שאתה אויב,ועליי להשמיד כישרון שלא מנוצל" הוא לחש,ושלף עוד שלשלאות.
הוא שלח אותן אליי במהירות,והם תפסו ביד שלי.הוא משך אותי אליו,ושלח אגרוף חזק לבטן שלי.
פלטתי דם,והוא שלח בעיטה והתרסקתי באדמה.
פלטתי עוד דם,והוא תפס בגרון שלי והרים אותי."שון הדארי" הוא לחש בקולו המפחיד.
"זה היה,הקרב האחרון שלך" הוא הטיח אותי ברצפה שוב.
"שון הדארי! זה היה כל הכח שלך?" קראה מיסט:"לעזאזל איתך! לא יכול להיות שזה כל מה שהיה לך!"
בנוייד שחרר את אחיזתו,ולקח את הקלשון שלי.
"לא יכול להיות שזה נגמר ככה" לחשה מיסט.
"שון! המטרה שלך! המטרה שלך היא באמת מיסט?" קרא מיימון.
"תשתוק בוגד! אני אטפל בך אחר כך!" סינן סקייבס.
"אם המטרה שלך היא מיסט,אתה היית מפסיד ממזמן! מה המטרה האמיתית שלך!?" קרא מיימון.
"זה נגמר" לחש בנוייד ושבר את הקלשון לשניים.
העגילים על האוזן שלי זהרו."תענה לי! מה המטרה האמיתית שלך?!" קרא מיימון.
העגילים זהרו יותר,ובנוייד צעד משם לעבר מיסט.
"להיות" סיננתי בזעם.בנוייד עצר,והביט לעברי."שון" לחשה מיסט.
"הוא בחיים?" הופתע סקייבס."מה אמרת?" שאל בנוייד בקול מאיים.
"להיות.להיות המתנקש הכי חזק בעולם!" צעקתי.העגילים שיחררו אור לבן בוהק,והאור חדר לתוך הקלשון.הקלשון התחבר,והצבע היה כסוף בוהק יותר.
תפסתי בקלשון,וקמתי,פולט טיפות דם מהפה שלי.
"וזה לא אומר רק לנצח את מיסט" חייכתי אל בנוייד,וסובבתי את הקלשון.
"זה אומר לנצח גם את צ'ארלי,גם את אוסקר,גם את מיימון" הקלשון המסתובב והפך לטבעת גדולה וכסופה."וזה אומר,לנצח אפילו אותך!" קראתי.
"טכניקה מיוחדת.ניצוץ כסוף!" קראתי והפנתי את הטבעת לכיוון בנוייד.
העין הצהובה שלו כבר אמרה מה הוא מרגיש:פחד.
הבזק אור השתחרר מהטבעת,ורצתי במהירות אל בנוייד.הוא שלח קדימה את השלשלאות,אך התחמקתי מכולן.הפסקתי לסובב את הקלשון,וכדור אור כסוף היה בקצה.
הנפתי אותו על בנוייד,וכדור האור הכסוף פגע בשלשלאות שלו,שהפכו לשחורות.
"שון הדארי….מעניין" צחק בנוייד."אני לא אהרוג אותך.אתה באמת נחוש לנצח אותי.בסדר" הוא אמר.
"אני אספר לך את האמת,ואז אם עדיין תרצה להרוג אותי,אני אחסל אותך.מסכים?" הוא צחק.
"בוא נשמע!" חייכתי.פיצוץ עצום התרחש,וההדף כמעט העיף את כולם.
אחרי הפיצוץ,אני שכבתי שם,גוסס על האדמה כשהקלשון רחוק ממני.
בנוייד עמד כאילו כלום לא קרה,והחזיר את השלשלאות שלו.
מתוך המעלית יצאו היליוס ופאו.מימה ולוסי התעוררו."מה קורה כאן?" לחשה לוסי.
"שון הדארי.תן לי לספר לך,את האמת" קרא בנוייד וזרק הצידה את המסכה שלו.