ZEX-שלב 14:ספיישל אפוקליפסת זומבים חלק ג!

בפרק הקודם:
"זומבי?" "לוסי?" "פיו" "אין זמן"
"FUUUU" "קארין?" "יתוש?"
ועכשיו לפרק שלנו:

שלפתי את הקלשון.הלכתי באיטיות לכיוון הדלת.
שלושה זומבים קפצו,והסתערו עליי.
קארין העיפה שניים מהם בעזרת הנונצ'קות,ומיסט העיפה את השלישי בעזרת האזיקים.
"את יכולה להילחם?" שאלתי בדאגה.
"כן" היא סיננה.רצנו משם במהירות לפני שהזומבים יגיעו.
"חוץ מלמצוא את תא הרעל,מה עוד יש לעשות?" שאלתי.
"לשרוד" קראה מיסט.היא העיפה כמה זומבים שעמדו לנו בדרך.
הגענו אל המעלית ההרוסה,וממנה יצאה חבורת זומבים.הם הגיעו גם מאחורינו.
רצתי עם הקלשון,והורדתי שלושה זומבים.קארין רצה וקפצה אל כמה זומבים,
והפילה אותם מהר עם הנונצ'קות.מיסט תפסה כמה מהם באזיקים,והפילה אותם.
לפתע זומבי-היליוס קפץ מולי.הוא ירה שתי יריות אך חסמתי אותן עם הקלשון.
"סליחה" אמרתי וכרתתי לו את הראש."אהההההה" צרחה קארין.
"קארין!" הסתובבתי וראיתי את זומבי-קליאו אוכלת לה את הצאוור.
מיסט התהפכה באוויר על ידי זומבי-לוסי.קארין החלה להשתנות לזומבי,ועכשיו הייתי
לבדי נגד זומבי-לוסי,זומבי-קארין,זומבי-קליאו וזומבי-היליוס שראשו התחבר לגופו.
שלפתי אקדח ויריתי בזומבי-קארין.היא נפלה,וכל אבריה התפרקו.יריתי גם בזומבי-קליאו וזומבי-לוסי.
זומבי-היליוס תפס את האקדח שלי,והעיף אותו הצידה.
מיסט קפצה אליו,ופירקה את האיברים שלו עם האזיקים.
"תודה" מלמלתי.עוד זומבים הגיעו.הפלתי אותם עם הקלשון.מיסט הפילה עוד זומבים עם האזיקים.
הם המשיכו להתחבר ולהקיף אותנו.
רצתי במהירות לכמה זומבים,והפלתי עשרה מהם במכה.המשכתי להפיל אותם,עד שהייתי במרכז של מעגל קטן,מוקף זומבים.שמעתי את מיסט צורחת.היא עדיין לא התאוששה מהפציעות הקודמות.
ניסיתי להפיל עוד,אך הם תפסו בקלשון שלי,והעיפו אותו משם.
אם רק הייתי חזק כמו מיסט…כן,חזק כמוה.הרגשתי פעימה מהעגילים שלי.
כמובן!העגילים שלי!זאת התשובה!
התחלתי לחשוב קצת על מיסט.היא חזקה כל כך…..ממש חזקה…..הרגשתי פעימה.ממש חזקה…אם רק הייתי חזק כמוה…..הרגשתי עוד פעימה.חזק כל כך,עד שאנצח את מיסט.פעימה נוספת.
אני אהיה חזק יותר ממיסט.עוד פעימה.
"אני אהיה חזק יותר!" קראתי.הרגשתי פעימה ממש חזקה,ואז הגיע אור לבן בוהק מהעגילים שלי,ואיבדתי את ההכרה.
פקחתי לאט עיניים.הייתי בחדר חשוך.רק אור של כמה נרות האיר את המקום.
זה היה תא כלא בצינוק.ראיתי את סורגי הברזל.שכבתי על המיטה,ומיסט ישבה בצד.
"היי" לחשתי.היא קמה,והתקדמה אליי."איך אתה מרגיש?אתה בסדר?" היא שאלה והתיישבה לידי.
"כן.מה קרה שם?" שאלתי משפשף את עיני.
"אחרי האור ההוא,הזומבים התחילו ליפול אחד אחרי השני.זה היה בדיוק לפני שהפכתי לאחת מהם"
היא אמרה והראתה לי גרון עם טיפות דם עליו.
"לקחתי אותנו לכאן,לצינוק.כאן הם לא יגיעו אלינו,משום שרק לי יש מפתח" היא הראתה מפתח זהוב קטן."לי,ולמנהלת כמובן".
"מה נעשה?" שאלתי בייאוש."צריך למצוא משהו" היא נאנחה,ונשכבה על המיטה.
"מה את עושה?חייבים לעשות משהו!"
"לא עם הפצעים האלה.צריך לנוח" היא אמרה ועצמה עיניים.
עצמתי עיניים גם,מנסה להירדם.זה לא היה קל,בהתחשב בזה שזומבים עלולים למצוא את המפתח של המנהלת.אם רק היתה דרך לחזור בזמן ולשנות הכל.
"חבל שאין לנו מכונת זמן" לחשתי והתחלתי להירדם."אבל יש!" מיסט קראה.
שנינו קפצנו מהמיטה."יש לנו מכונת זמן?" שאלתי בהתרגשות.
"לא בדיוק" היא חייכה:"יש מין שעון מיוחד,שנותן לך לחזור לתוך הגוף של עצמך בעבר,זה מעיין מכשיר ניסיוני כזה" היא קראה.
"איפה?" "במעבדה שלנו!קומה תשיעית!"
"אז חייבים למהר!אם נצליח לחזור בזמן ולשנות את מה שקרה לקליאו…" "אז יש סיכוי למחוק את הכל!" היא השלימה אותי.
"כן!" קראנו שנינו והתחבקנו.אחרי שנייה המצב נהיה מביך,ומיסט הלכה לפתוח את דלת התא.
רצנו מהר מהצינוק,שהוא בקומה 6-.מהצינוק עד למעבדה,יש חמש עשרה קומות.
"מוכן?" היא שאלה."דקה" עניתי.עצמתי עיניים,והתרכזתי.
"מה הנשק שלי?מה אני אמור לעשות?" חשבתי לתוך עצמי.
נזכרתי בהבזק האור הראשון,ואחריו בשני.'הקלשון.אם תצליח ליצור הבזק כשהקלשון בידיך,הנשק יימצא' שמעתי קול בתוכי.זה היה הקול שלי,רק שלא אני זה שחשב אותו.
"אני מוכן!" עניתי.היא הנהנה,ועמדנו מול הדלתות.פתחנו אותם בזריזות,ורצנו במדרגות.
המשכנו לרוץ עד שהגענו למעבר בין הקומות 1- ו2-.כמה זומבים ארבו לנו שם.
מיסט העיפה אותם בעזרת האזיקים,ואני השתמשתי בסכינים שמצאתי בחדר האחות.
הגענו אל המעבר בין קומת הכניסה לקומה הראשונה.היו שם הרבה זומבים.
הם קפצו עליי ועל מיסט.מיסט בעטה אותם מעליה,ואני העפתי אותם תוך כדי שאיבדתי סכין.
המשכנו לרוץ,והתפרצנו אל הקומה השלישית,רצנו בשיא הכח אל המעלית,משום שעל פי דבריה של מיסט,שם נעצרה המעלית בפעם האחרונה.קפצנו לתוכה,ועלינו אל הקומה התשיעית.
כמה זומבים קפצו מהגג,ומיסט זרקה אותי אל הגג.אחר כך,היא קפצה לשם.
היו שם עוד זומבים,והם התחילו להסתער עלינו.
"לפני חודש בקושי השתמשתי בסכין כדי לחתוך עגבניה,ועכשיו אני נלחם עם סכין נגד זומבים על גג מעלית שעולה" צחקתי וערפתי לזומבי את הראש."החיים מפתיעים" חייכה מיסט,וזרקה שני זומבים חסרי ראש אל תוך המעלית.
המעלית נעצרה בבת אחת,כשכמה זומבים מהקומה העשירית,חתכו את החבלים.
"אוי לא!" קראה מיסט.התחלנו ליפול."אהההההה!" צרחנו.
"תפוס אותי!" היא קראה.הנהנתי,והיא השתמשה באזיקים כדי לתפוס בחוט היחיד שלא נחתך עדיין.
המעלית עם הזומבים נפלה.
למזלנו-היינו ממש מול הדלת שמובילה לקומה החמישית.לצערנו-היינו בחבל הרחוק ביותר מהדלת.
האזיקים של מיסט תפסו טוב בחבל,אך הזומבים התחילו לחתוך אותו עם חרב ארוכה.
"ב3,תקפוץ אל הדלת,תשתמש בסכין,ותתקע אותה בחריץ בין הדלתות.תפתח אותם,ותיכנס לפני שתיפול למטה.יש?" היא שאלה.
"אני ממש לא יכול לעשות את זה!אני אפול ואמות!"
"אז הם יחתכו את החבל,ואנחנו ניפול ונמות.אז אם אתה במילא תמות,אז תעשה את זה כשאתה נלחם"
הייתה לה נקודה,אבל לעשות את זה….
"אבל אני לא אצליח!" "אתה מתנקש!" "אני רק מתחיל!התחלתי לפני פחות מחודש!"
"אבל אתה עדיין מסוגל לעשות את זה! אני מאמינה שאתה מסוגל!"
"באמת?" הופתעתי לשמוע את זה."אתה הפלת שם הרבה זומבים,והפלת אפילו את לוסי,קליאו קארין והיליוס שהרבה יותר טובים ממך".
אאוץ',אוקיי,זה ממש כאב."יותר מזה,אתה הצלת אותי יותר מפעמיים,והגעת עד לכאן.אל תתן לזה להיות הסוף שלך.ואני לא אומרת את זה כי הם עומדים לחתוך את החבל האחרון ולהרוג אותנו"
"אוקיי.אני אעשה את זה!" החלטתי.נשמתי לרווחה."זה בסדר,קח ת'זמן" היא אמרה.
החבל התחיל להתנדנד.לקחתי תנופה,וקפצתי.החדרתי את הסכין בחריץ שבין הדלתות,הזזתי בזריזות את הסכין ימינה,ומשכתי את הדלתות עד הסוף.זהו,הדלתות נפתחו.אך לא הספקתי.
התחלתי ליפול,עד שמיסט תפסה ביד שלי בזמן שקפצה אל הדלת.עשינו את זה.נכנסנו פנימה.
החבל האחרון נחתך,ושמענו את המעלית מתרסקת בקומה האחרונה.
"קדימה!" היא אמרה.הגענו אל המדרגות יחסית מהר,ועלינו למעלה.הגענו לדלת של הקומה השמינית,וזומבים רבים ירדו מלמעלה.
"מהר!" היא משכה אותי לתוך הקומה השמינית."אתה רץ בכיוון הלא נכון!" היא קראה.
"אני יודע!" קראתי ורצתי לעבר החדר שלה.הקלשון שלי שכב לא רחוק מהדלת.
"מה עכשיו?" שאלתי את עצמי בראש.היה שקט,ואז שמעתי קול אומר:"תיצור הבזק של אור".
שוב-חשבתי על זה שאני רוצה להיות חזק כמו מיסט,ואפילו יותר.המחשבות התחזקו וגברו,ואז הבזק אור יצא מהעגילים שלי.הפעם,במקום לעלף אותי,הוא נכנס לתוך הקלשון.
הקלשון התחיל לשנות צבע לכסוף."מה אתה עושה?" שאלה מיסט ורצה לעברי.
"מה קרה לקלשון הזה?" היא שאלה.חוץ מהצבע,הוא נראה אחרת בעוד דרך.
"מהר,לאן עכשיו?" שאלתי."למעלית.נפתח את הדלת,ונמצא דרך לקפוץ לעבר הקומה התשיעית".
"ברור,זה נשמע קל" נאנחתי ורצנו לשם.הנפתי את הקלשון,והפלתי למטה את הדלתות.
"מה עכשיו?" שאלתי.לפני שקיבלתי תשובה,היא דחפה אותי משם.היא קפצה,וביד אחת תפסה אותי.
היא זינקה למעלה,וזרקה אל האזיקים שלה למעלה.השרשראות שבאזיקים,חתכו את החבלים מהקומה ה10.החבלים נפלו אל ידה של מיסט,והיא זרקה אותם אל החבלים של הקומה ה11.
החבלים שהיא זרקה נקשרו סביב החבלים החתוכים.
"וואוו" לחשתי.
"מתנקשת" היא חייכה.החבלים נידנדו אותנו אל הקומה התשיעית,ואני התמשתי בקלשון כדי להעיף את הדלתות.עמדנו בקומה התשיעית,מולנו לפחות 80 זומבים.ביניהם היה זומבי-צ'ארלי.
רצנו אליהם,אך זומבי-צ'ארלי תפס את מיסט."רוץ אל המעבדה!" היא קראה,וערפה לזומבי-צ'ארלי את הראש.
"אוקיי" קראתי לה,ורצתי.השארתי אותה מול כל הזומבים.
הייתה בעיה אחת,לא ידעתי איפה המעבדה.רצתי בקומה,ואז הגעתי לדלת עם הכיתוב "מעבדה" על לדלת."תשבעו" אמרתי ושברתי את הדלתות עם הקלשון.
הם לא נשברו.הדלתות היו ממש חזקות.הנפתי שוב ושוב את הקלשון על הדלת.
בסוף,הנפתי בכל הכח שנשאר לי והדלתות עפו מהמקום.ראיתי על שולחן גדול שעון עם צג מרובע עליו,וכמה כפתורים."זה עכשיו או לעולם לא!" קראתי ורצתי אל השעון.ענדתי אותו על היד.
לפני שהייתה לי הזדמנות לעשות משהו,השעון נפגע על ידי כדור של אקדח.
הרמתי מבט,וראיתי את זומבי-היליוס."אוקיי,בעבר,אתה מת" סיננתי.אחריו הופיעו זומבי-קליאו,זומבי-קארין,זומבי-לוסי,זומבי-צ'ארלי וזומבי-מיסט.
כולם התקרבו אליי לאט.ניסיתי ללחוץ על כפתורים על השעון,אך כלום לא עבד.
בסוף,לחצתי על כפתור אדום והרגשתי רטט.הכל נעצר מלזוז,ורק אני רעדתי שם.
התחלתי להשאב לתוך הרצפה,ונשאבתי עוד ועוד….
עצמתי עיניים.זה כנראה הסוף.

פקחתי עיניים."איייה" צעקה קליאו כשיתוש עקץ אותה.
היינו בדרך לשיעור."מה?" קראתי והבטתי סביבי."יתוש מפגר,זה כלום" היא אמרה ושפשפה את זרועה.
"לא זה לא.בואי" תפסתי אותה והלכנו אל חדר האחות.
"וואוו.מזל שהגעת אלינו עכשיו!גילינו תא רעל מסוכן ביותר בתוך הגוף שלך!" קראה אחת האחיות.
"הכל הודות לשון.תודה שון" חייכה קליאו."אין בעד מה" חייכתי.
"חכי כאן,ותכף נוציא אותו ונכין נוגדן" אמרה האחות.
"מה קרה לקלשון?" היא הצביעה."מה קרה?" שאלתי ושלפתי אותו.הוא היה כסוף….הוא נשאר אות דבר! חייכתי וצחקתי."נספר לך בעתיד!" צחקתי חזק יותר.
(במעבדה):
"השעון כל הזמן מתפרק! אין לי כח אליו!" קרא אחד המדענים והטיח אותו בקיר כך שהתפרק לחלוטין.
מיסט שנשענה על הקיר,נאנחה."זה בסדר.במילא זה לא כאילו נצתרך אותו יום אחד".
(בחדר האימונים):
היליוס נפל על הרצפה אחרי שלוסי ניצחה אותו.
"טוב,נמאס לי.פרקתי את כל הזעם" היא חייכה ונשמה בהקלה.
"תודה לאל" נאנח היליוס.
"איפה שון וקליאו?הם עומדים לקבל 100 בלחטוף ממני עונש" סיננה המורה.
(בחדר האחות):
השעון על ידי כבר נהרס.טוב נו,זה בסדר.
הכל חזר להיות נורמאלי,לא? "איייה" קראתי כשיתוש עקץ אותי.
"לאאאאאאאאאא!" צרחתי.