ZEX-משימה 8

(בהרים של XEZ):
האדמה המשיכה לרעוד בחוזקה.
ששת הדמויות עמדו שם,ורק הביטו.
"תעזרו לנו!" צעקתי אליהם.
הדמות עם העגילים הזוהרים בכחול שלפה חרב,ותקעה את החרב בתוך האדמה.
תוך שנייה האדמה רעדה פי 2 יותר חזק.
כל האדמה התחילה לקרוס.
"שון!!" צרח היליוס.הוא כמעט נפל לתוך אחד הבורות.
שלחתי לעברו את היד,אך הוא נפל."היליוס! לא!" צרחתי.
"הצילו!!" קראה מימה.אנאל תפסה בידה,אך שתיהן נפלו.
"מימה! אנאל!" צרחתי אליהן.רצתי אל המקום שממנו הן נפלו,והרגשתי שהאדמה תחתי נופלת.
"זוז!" קראה לוסי ודחפה אותי משם,והיא נפלה.במקומי.
"לוסי!" צרחתי.הבטתי סביב.בקושי נשאר שם מישהו.
ראיתי את ההרים קורסים.כל העצים ביער נפלו.ששת הדמויות בברדסים עמדו שם,וצפו.
ניסיתי לרוץ,אך נפלתי והאדמה תחתי התחילה להתרסק למטה.
הרגשתי שחבל תופס את ידי.הבטתי למעלה.
סקייבס החזיק את החבל."שון הדארי,לעזאזל איתך!!" הוא צרח ומשך אותי למעלה.
הרעידות נפסקו.הכל נפסק.המבנה היה הרוס.
ההר שעמדנו עליו כבר נהרס כולו.
הבטתי סביב,וראיתי שרק אני וסקייבס היינו שם.
"סקייבס…מה קרה כאן?" שאלתי מפוחד.נזכרתי בכולם.הם נפלו אחד אחרי השני."לא יודע!! אבל אם אני אמצא את השישה הזאת,אני אחסל אותם,לעזאזל איתם!!" הוא צרח.
"האחרים…הם מתים?" שאלתי והבטתי בו."אין לי מושג" הוא אמר והלך."איפה האחרים סקייבס?!" אמרתי עם דמעות.הוא נעצר."איפה הם?! מה קרה להם?! הם בטוחים??"
"לא יודע!!" הוא צרח.הבטתי בו המום.
"שון הדארי" הוא אמר:"אל תשכח שאחותי גם ביניהם" הוא התחיל ללכת.
"תחפש את האחרים גם אתה.נסה שלא להתעכב" הוא אמר.
קמתי,וסרקתי את השטח.רוב האדמה תחתינו קרסה.
התחלתי לרדת למטה בזהירות.
(איפשהו בהרים):
לוסי זרקה את האבנים הגדולים שמחצו אותה.היא קמה,והתמתחה.היא הביטה סביב וניסתה לחפש מישהו."הלו?? מימה?" היא התחילה לצעוק:"קליאו? קארין? היליוס? שון?" היא צעקה.
"איי איי.אז את שרדת" צחק קול.היא הסתובבה,ואחת הדמויות בברדסים עמדה שם.
האדם הסיר מעליו את הברדס.הוא היה גבוה,מבוגר,קירח עם עיניים שחורות ומשקפיים עגולות.
הייתה לו טבעת זוהרת בצהוב.
"מי אתה?" היא קראה בטון מאיים ושלפה את הגרזן.
"מישהו שיותר חכם ממך,יותר מתוחכם ממך,והרבה יותר אסטרטגי ממך" הוא צחק.
"נהההה.אני פשוט אקרא לך וולטר" היא הניפה באוויר את הגרזן.
"אני מניח שזה בסדר" הוא אמר ושלף לפטופ.הוא הניח אותו על האדמה,התיישב,והתחיל ללחוץ על כפתורים."אז אתה נכנע? ציפיתי ליותר מזה" היא גיחחה,ורצה אליו.
היא הניפה עליו את הגרזן,וחשמל יצא מהמחשב."אההההה!" היא צרחה בעוד החשמל פוגע בה.
היא נפלה על גבה,וקמה באיטיות.
"מוחעחעחעחעחע! זה כל מה שיש לך?!" הוא צחק.
"עוד לא התחלתי!" היא צעקה ורצה שוב.

(איפשהו במקום אחר בהרים):
היליוס הלך בין כמה עצים.דמות בברדס שחור עמדה על ראש אחד מהעצים.הייתה לו שרשרת זוהרת בירוק.
"שלום לך" אמר האדם.היליוס הביט בו קצת,וחייך."למה אתה מחייך?"
"בחייך אוסקר,דיי עם הבדיחה!" צחק היליוס.
אוסקר נרתע מעט,והוריד את הברדס."מתחזה לאחד מהם? טוב,איפה האנשים האלו שהרסו את הכל?" שאל היליוס בחיוך.
אוסקר שתק למשך כמה שניות."אני אחד מהם" הוא אמר בסוף.
"בחייך אוסקר! זה לא מצחיק,אני צריך לחסל אותם!" היליוס צחק.
אוסקר זז במהירות,ושלח אגרוף אל בטנו של היליוס.היליוס פלט דם."אידיוט" סינן אוסקר.

(רחוק ממקום ההרים):
"מה הלך פה?" שאלה קליאו.היא הרגע התעוררה."אני רק רציתי לנוח קצת מהמסיבה! למה המתיחה הזאת?" היא צעקה.
דמות בברדס שחור עם עגילים זוהרים בכחול התקרבה אליה.
"נו חברה! די עם הבדיחות!" קליאו צעקה על הדמות.
"מה?" קראה הנערה שהייתה בברדס,והחליטה לשתף פעולה:"כן כן.סליחה,פשוט היה כיף למתוח אותך!"
"אז,מי את?" שאלה קליאו."קוראים לי ג'יידי!" צחקה הנערה והתקרבה אליה.
קליאו חששה מעט.ג'יידי התקרבה אליה יותר ויותר.היא הייתה ממש מולה.
לפתע,היא שלפה את החרב ובזריזות הניפה אותה על קליאו.