ZEX-משימה 15 סיימון ומיימון,קרב תאומים

(איפשהו בהרים,תמצאו מפה ותבררו):
מיימון ניסה להשתחרר מהשלשלאות.
סיימון מחץ אותו,ומשך אותו לעברו.
"סיימון…אני יודע.." לחש מיימון בקול חנוק.
"יודע מה?" שאל סיימון ומחץ עוד יותר את מיימון.לפתע,כדור אקדח פגע בכתפו של סיימון.
פין עמד וכיוון אליו את האקדח.
"אל תתערב!" קרא מיימון בקול חנוק וזרק על פין את הקלשון.
הקלשון פגע בחזהו של פין,ודם נשפרץ לכך עבר.
"אתה הורג את מי שעוזר לך,ומאבד את כלי הנשק? אתה ממש אידיוט!" צחק סיימון.
סיימון החזיר את השלשלאות,ומיימון נפל על ברכיו והתנשף.
"אני יודע על השישה האולטימטיבית.אני יודע מה היא הכריחה אותך לעשות" לחש מיימון.סיימון נהיה חיוור.
"אני…לא יודע על מה אתה מדבר" שיקר סיימון.
"אחי! תפסיק לשקר לי! אני יודע הכל!" קרא מיימון.
"איך?" שאל סיימון ונלחץ.הוא החוויר עוד יותר."אני….אני…" מיימון התקשה לדבר:"אני הייתי אמור להיות בשישיה האולטימטיבית.היא הציעה לי קודם" הוא לחש והשפיל את ראשו.

(ליד המבנה של XEZ):
רצתי אל מיסט.היא שלפה שני אזיקים,ותפסה את הידיים שלי.הוא סובבה אותי במקום,וניסתה לשבור לי ככה את הידיים.הקוצים נשלפו מתוך האזיקים.בלמתי את עצמי באדמה,וזינקתי למעלה.גררתי אותה למעלה,ושלחתי בעיטה עם שני רגלי ופגעתי בבטן שלה.
היא שחררה את אחיזתה באזיקים,ואני שברתי אותם במהירות.תפסתי בקלשון שנפל,והנפתי אותו לעברה.
היא חסמה אותו עם הרגל.התכופפתי,ובעטתי ברגל השנייה שלה והיא נפלה.
היא סיננה משהו לא ברור,וזינקה למעלה.היא הסתובבה במקום ותוך כדי זרקה הרבה אזיקים עליי.
ניסיתי להתחמק,אך הם פגעו בי והיו חדים ממש.הם יצרו הרבה חתכים עליי.ניסתי להעיף אותם הצידה עם הקלשון,אך הם שברו את הקלשון שלי."דמאט!" צעקתי.האזיקים המשיכו לפגוע בי,ולחתוך אותי עוד ועוד.

(איפשהו בהרים):
"האישה הזאת…קוראים לה גולד" אמר סיימון:"כשאתה עוד היית בבית החולים,היא הייתה אחת המרפאים שלך".
"ברגע שהתעוררת מהתרדמת שלך,וחזרתי מZEX" אמר מיימון:"היא הציעה לי להיות אחד מהלוחמים שלה.סירבתי מיד".
"אני לא" צחק סיימון וחייך:"אני התעניינתי לדעת מה היא רוצה.ואז.." הוא שינה את הבעתו.
"עניתי לה שכן.והיא לקחה אותי למרתף בית החולים.שם, היא הזריקה לי חומר לעין.זה כאב כל כך.
הבטתי במראה,וראיתי שהעין שלי צהובה".

(לפני כמה שנים,מרתף בית החולים):
"מה עשית לי?" צעק סיימון מכאב.הוא הביט במראה,וראה עין צהובה.הוא לא הצליח לראות איתה כלום.
"השישיה האולטימטיבית שלי מורכת מהאנשים הכי חזקים.בשביל שהם יהיו רק שלי,אני נותנת להם תמריץ קטן!" היא צחקה.
"בדרך כלל אני נותנת להם חפצים שמלאים ברעל מיוחד שפיתחתי.אבל,משום שהפריט שלך לא יכול להיות תמיד עליך,אני הזרקתי לך את הרעל למקום אחר-העין".
"מה זה הרעל הזה?" הוא צווח מכאב.
"ברגע שהפריט שאתן לך יזהר,זה סימן שאתה צריך לבוא אליי לקבל משימה.אם תתנגד לי,אני אשחרר את הרעל והוא יהרוג אותך אוטומטית.בנוסף,אם תפסיד בקרב או שתיכשל במשימה,הרעל יהרוג אותך גם.אני יכולה לשחרר את הרעל בכל רגע ורגע…" היא לחשה ונתנה לו מסיכה.

(איפשהו בהרים,בזמן שלנו):
"אז גם אצל האחרים יש רעל קטלני?" שאל מיימון.
"כן.כל אחד שיפסיד,הרעל ישפיע עליו.אצלי,זה בעין.אצל ארת'ור,הרעל ממוקם בעורפו.אצל האחרים זה ממוקם בפריטים שלהם.אם הם יפסידו,הרעל יהרוג אותם.במילים אחרות,אם תנצח אותי-אני אמות.אם תפסיד לי-תמות.רק אחד יחיה אחרי הקרב" הוא אמר ושלף את השלשלאות.
"אני מבין" לחש מיימון.
"קשה לי…קשה לי להרוג את אחי" דמעה ירדה מעינו השחורה של סיימון.
לפתע,כדורים התחילו לפגוע בגופו."מה?" הוא לחש וזינק אחורה,כשהשלשלאות חוסמות את שאר הכדורים.פין חייך,והמשיך לירות "חשבתי שמיימון הרג אותך!" צעק סיימון.
מיימון הופיע מאחוריי סיימון,ונעץ את הקלשון בגבו.
"הקלשון שזרקתי אז? אשליה" חייך מיימון.הוא בעט את סיימון אחורה.סיימון נפל לתוך בור עמוק,והגיע אל הר געש.חרבות יצאו מתוך הר הגעש ועברו דרך גופו של סיימון ויצרו חורים ענקיים בגופו.
אחר כך,נמר טורף הגיע,וקרע לגזרים את גופו של סיימון.
סיימון פקח את עיניו,ומצא את עצמו קשור בשלשלאות של עצמו,יושב על האדמה.המסכה שלו הייתה לידו.
"אני רואה" הוא צחק:"אשליה טובה מיימון!" מיימון הרים את קלשונו מהאדמה,והתקרב אל אחיו.
"אז מה,תהרוג אותי? היחיד שנשאר לך בעולם?" חייך סיימון.מיימון הרים את הקלשון אל מעל ראשו.
"אתה עוד לא הבנת כלום" הוא אמר:"אתה כולך אשליה".
"מה?" הופתע סיימון."כשהיית בתרדמת,כמה שניות לפני שהתעוררת,הכנסתי לתוך הגוף של אשליה.זה,מה שיציל אותך" הוא אמר והניף את קלשונו את עינו של סיימון.אחד מקוצי הקלשון פגע בעין הצהובה של סיימון,והרעל התחיל להתפשט."חיכיתי עד שאדע את האמת עליך,ועכשיו האשליה שלי תרד ממך,ותיקח את הרעל איתה" לחש מיימון.
נוזל צהוב נשפך מעינו של סיימון,ופגע באדמה.הנוזל השתנה לורוד,ואז התאדה.
מיימון החזיר את הקלשון לגבו.שתי עיניו של סיימון היו שחורות.
"ברוך שובך,אחי" חייך מיימון.סיימון החזיר אליו חיוך.