ZEX-משימה 1

מיסט ישבה בחדרה שבקומה השמינית.
היא ישבה מאחוריי שולחן המשרד העמוס שלה.
היא לגמה מן הקפה שלה,והעבירה דף בעיתון.
היא הציצה מעל העיתון לעברי ולעבר קליאו.
לפי דעתי היא שכחה שאנחנו כאן בכלל.
היא נאנחה,והניחה את העיתון הצידה.
"יפה יפה.אני רואה שמשימת ההתנקשות עברה בהצלחה" היא אמרה באדישות.
"כן" הנהנתי.אם להגיד את האמת,אני כמעט נפלתי מצוק אבל….לא נספר לה את זה.
"אוקיי.עבודה טובה.אני אעביר את הדוח שלכם לXEZ והם ייקבעו את הסכום שתקבלו על העבודה.אתם משוחררים לעכשיו" היא אמרה וסובבה על אצבעה אזיקים.
אני וקליאו יצאנו ממשרדה,ומיהרנו אל הקפטירייה.
עברו שלושה חודשים מאז הפלישה של XEZ,והרבה שינויים התרחשו בינתיים:
קודם כל,התלמידים הטובים מכל שכבה מקבלים הזדמנות לבצע משימות התנקשות. אני,קליאו,קארין,לוסי,מימה,היליוס ופאו רשאים לקחת משימות התנקשות לבחריתינו.
האמת,לא חשבתי שאני אי פעם אגיד את זה,אבל התנקשות היא עבודה מעולה.מרוויחים שם הרבה כסף.
הגענו אל הקפיטרייה,ומימה ולוסי חיכו שם."איפה האחרים?" שאלה קליאו והניחה את המגש שלה על השולחן."בואו נראה" לוסי חשבה:"פאו והיליוס במשימה וקארין בשעת חונך".
"אז,איך הייתה המשימה?" שאלה מימה."נוראית" אני וקליאו סיננו.זה באמת היה נוראי,אבל החלק הטוב הוא שלא מתתי בסוף.
"היי" אוסקר תפס בכתף שלי:"איפה החניך שלי?" הוא נדחף אל השולחן."במשימה" ענינו.
הוא נאנח,ולקח חתיכה מהעוגה של כל אחד."אתה יודע שון,אתה מזכיר לי עוגה" הוא אמר.
"איך?" שאלתי בבלבול."אתם שניכם מרוחים" הוא אמר ומרח עליי עוגה.
אם זה לא היה אוסקר,הייתי כבר מזמן הורג את הבחור.אוסקר תמיד מצחיק אותך,גם אם הבדיחה היא עליך.
הוא הלך,וצפינו בו מנסה להתחיל עם מישהי.
"היי שון" לוסי אמרה."כן?" שאלתי בזמן שלגמתי מהמיץ."אתה לא אמור להיות בשעת חונך של מיסט?" היא הצביעה על השעון הענקי בקפיטרייה."הרגע חזרתי ממשימה,היא בטוח תבטל" אמרתי.
"שון הדארי!" קראה מיסט מהכניסה.קפאנו במקום.
"אתה מאחר" היא סיננה."קח,זה לדרך" קליאו חייכה ונתה לי כריך.מימה נתנה לי בקבוק מים.
"תודה!" חייכתי והתחלתי לרוץ לעבר הכניסה.
"אתה אבוד!" היא אמרה באדישות והניפה את האזיקים.
קפצתי אל עבר היציאה,עשיתי גלגול באוויר,ושמתי את הרגל על ראשה של מיסט.
ניתרתי מראשה של מיסט קדימה,והיא תפסה את הרגל שלי באזיקים.
הנחתי את הכריך בפה,ושמתי את היד על הרצפה.הסתובבתי,והיא איבדה את האחיזה באזיקים.
המשכתי לרוץ כשרגל אחת שלי לכודה באזיקים.
היא רצה במהירות,ואני קפצתי אל תוך המעלית.היא הספיקה להיכנס לפני שהמעלית נסגרה,ואני קפצתי אל גג המעלית,כשהיא אחריי.
סיימתי לאכול במהירות את הכריך,והיא שלפה את האזיקים.
היא הסתערה עליי וניסתה לתפוס אותי באזיקים,ובמהירות נכנסתי אל תוך המעלית וקפצתי חזרה לגג,ושלחתי בעיטה.מיסט התנגשה בקיר,ותפסה במהירות את האזיקים שקשורים לרגלי.
שלחתי בעיטה לאוויר,והתחלתי להסתובב.סובבתי את מיסט,ולבסוף הצלחתי להוריד את האזיקים שעל הרגל שלי והיא עפה איתם והתנגשה בקיר כשהמעלית נעצרה.
"חייב ללכת,חייב ללכת!" צחקתי וקפצתי פנימה,ורצתי אל המסדרון שבקומה הרביעית.
היא התחילה לרוץ אחריי,ותפסה בחולצה שלי.הסתובבתי במקום,והרמתי את הברך שפגעה בסנטר שלה.
היא עפה קצת באוויר,ואני שוב פתחתי בספרינט.
היא זרקה עליי אזיקים,וכולם תפסו ביד שלי.היא תפסה את כולם בצד השני,וסובבה אותי עד שהתנגשתי בארון כשהיד שלי מאחוריי הגב.
"זה הכל?" סיננתי בחיוך.ביד אחת היא החזיקה בשורת האזיקים שעל היד שלי,וביד השנייה היא דחפה את גבי אל הארון.
הרמתי את הרגליים,והנחתי את כפות הרגליים על הארון.
שלחתי את הראש אחורה ופגעתי בראשה.
היא עזבה את הגב שלי ושפשפה את ראשה,ואני תפסתי את ידה השנייה עם היד שלא קשורה אצלי.
משחתי את היד שלה ככה שהיא הפסיקה להחזיק את היד שלי באזיקים,ושלפתי את הקלשון.
שברתי את כל האזיקים ורצתי במהירות אל החדר שלי.היא רצה אחריי שוב,ולבסוף שלחה בעיטה אל הגב שלי.
נפלתי קדימה והקלשון התגלגל.קמתי אל הרגליים,ועמדתי מולה.
היא שלחה אליי את האזיקים,ואני שלחתי במהירות סדרת אגרופים מיהירים אל הבטן שלה.
היא הלכה מעט אחורה,והחזיקה בבטנה.
"זה התרגיל של אוסקר.הוא מאמן אותך?" היא סיננה בחיוך.
"נהההה.תרגיל פה תרגיל שם,זה הכל" חייכתי ותפסתי את הקלשון.
השעון שלה צפצף.היא התקדמה אליי באיטיות,ולחשה לי באוזן:"לא רע" היא נישקה אותי על הלחי והלכה.
"פיו.זה היה חתיכת קרב" אמרתי והחזרתי את הקלשון שלי על הגב.

(במפקדה התת-קרקעית של XEZ):
מיימון שכב על הבטן על הרצפה במשרדו של סיימון.
"סיימון" הוא אמר וצבע חוברת צביעה."כן?" שאל סיימון והביט באוויר,ביד אחת מחזיק את התנ"ך וביד שנייה את המסכה.
על הרצפה היו מלא שקיות צ'יפס ריקות."למה המסכה שלך זוהרת?" שאל מיימון.
סיימון הביט במסכה שלו שזהרה בצבע כתום.
"כי משעמם לה" הוא אמר ונאנח.

(בZEX,בחדרה של מיסט):
מיסט נזכרה ביום ההוא.היא ישבה בשדא,רוח חזקה היכתה בה.הסערה עמדה להתחיל.
"אמא!!!! אבא!!!" היא בכתה.הוריה הלכו כבר מזמן,והשאירו אותה באמצע שום מקום.
"אל תבכי" קול נשי ליטף את לחייה."אמא?" היא הביטה למעלה.
"לא.אני לא אמא שלך" חייכה האישה.היא לבשה שמלה ארוכה לבנה.היא לה שיער חום ארוך,שעף באוויר עם הרוח הצידה.עיניה היו ירוקות עמוקות.
"בואי איתי" היא לחשה לה."לאן?" מיסט שאלה בדמעות."לXEZ" חייכה האישה.
אחר כך,היא נזכרה בעוד דבר.
היא זכרה את הכאב,ואת הצרחות שלה.היא צרחה חזק,שכנראה כל המבנה שמע אותה.
היד הימנית שלה צרבה.
מיסט קפצה מיטתה בבהלה.זה היה רק חלום.לא,זה באמת קרה.
היא שפשפה את ידה הימנית,והחלה לבכות.

(בקומה השלישית,החדר של אוסקר):
אוסקר שכב על מיטתו,מביט למעלה.הוא לא הצליח להירדם,מהמחשבה על השרשרת שלו.
היא התחילה לזהור שוב.השרשרת שלו הייתה שרשרת פנינים כחולות שקופות,שבתוך כל פנינה היה יהלום ברקת.
הוא הביט הצידה.היא זהרה באור ירוק.