ZEX-מטרה 6

"תעצרו!" מימה התפרצה לחדר.
סיינו שכב על מיטתו,ודינו שיחק בפלייסטיישן.
"היי" צחק דינו:"חבל לעצור את המשחק.ואם אפשר קצת שקט,מארק ישן"
"זה מארק? אתה בטוח?" מימה סרקה את האדם עם מסכת הגז הכבידה.
"כן! והוא דיי מצחיק!" צחק דינו.
"טוב.אני צריכה לברר משהו" היא לחשה ויצאה מהחדר,והדלת נסגרה.
"לא! אני כאן!" צעק דינו ששכב חסר כוחות על הרצפה.
"אין טעם" אמר סיינו ועמד מולו:"האשליה הזאת מספיק חזקה כדי לגרום לה לא לחשוד"
"חשבתי שאשליות זה דבר שלא קיים" סינן דינו וניסה לקום אך נפל שוב.
"המתנקשים החזקים ביותר משתמשים כיום בשלושה סוגי לחימה:אשליות,כוח פיזי ואלמנט.הבוס של XEZ לדוגמא משתמש באשליות.אנשים רגילים משתמשים בכח הנשק שלהם.ישנם כאלו שחזקים כל כך,והם יכולים להשתמש בכל אלמנט.מימה,המתנקשת הכי חזקה בZEX משתמשת בברקים.לוחמת חרבות שמתה,ג'יידי,יצרה רעידות אדמה.אלה שלושת סוגי הלחימה של המתנקשים כיום".
"אתה חתיכת זבל…אני אחסל אותך" דינו התאמץ לקום אך נפל שוב.
"בהצלחה בזה.אני אתן לך שתי אפשרויות:אנחנו נעבור לסיבוב השלישי שבו תמות,או שאני אשחרר אותך ולא תספר כלום לאף אחד,ואיפלו תסיר חשדות ממני.תתייחס אליי בתור מארק מעתה" הוא אמר בקול כבד.
דינו ניסה לקום בשארית כוחו,אך נפל.
"בסדר.אני לא אספר לאף אחד,מבטיח".

(למחרת):
אני קמתי בבוקר,והבטתי במערכת השבועית שחילקו לנו יום לפני.היה מצויין שם בבירור שנקבל היום נשקים.
ריקי ישבה על כיסא העץ שלה,וראשה היה מונח על השולחן.היא נרדמה מול המבחנות שלה.
שפשפתי עיניים,והסתכלתי סביב.שמתי לב לתמונה שהייתה תלוייה בקצה החדר.
בתמונה הופיעה הבחורה ההיא לוסי,ועוד מישהי שלא זיהיתי.
"ריקי!" צעקתי אליה וזרקתי עליה את הכרית במלוא כוחי."מה?" היא התעוררה לאחר שנפלה על הרצפה.
"כבר יום שבת?" היא שפשפה עיניים.
"לא! היום יום שלישי! בואי,שלא נאחר לשיעור הראשון!"
"עוד חמש דקות" היא חיבקה את הכרית ועצמה עיניים."ריקי!!" צעקתי עליה וזרקתי עליה את הכרית מהמיטה השנייה.
"בסדר,בסדר.אוף,קרציה" היא סיננה וקמה.
"אני כבר אתלבש" היא שלפה מתיקה עוד ג'ינס וחלוק מעבדה שנראו זהים בדיוק למה שלבשה באותו זמן."אין לך בגדים אחרים ללבוש?" שאלתי וחשבתי על סדרות טלויזיה שבהם כולם תמיד לובשים אותו דבר.
"נההה,אני לא אוהבת לגוון כל כך" היא אמרה.
מיהרנו לעבר אולם האימונים שבקומה השביעית.כשהגענו לקומה,ראינו את מאסק ואלווין.
"הו,היי קיירה!" מאסק הניף את ידו וסימן לנו שהוא שם.
"למה יש כאן ילד?" היא שאלה כשהתקרבנו אליהם."הוא אמר שהוא פשוט ממש טוב בספורט" עניתי.
"אז,מתרגשת?" הוא שאל אותי."קצת.אני עוד לא יודעת מה לבחור" הרהרתי.
"לבחור מה?" שאלה ריקי.
"היום בוחרים נשקים" אמר אלווין.
"מה באמת?!" היא קראה."את לא ממש הבטת במערכת,נכון?"
"הייתי עסוקה בהמצאה החדשה שלי.אני אבנה מכונה מיוחדת שמכינה כל סוג של משקה חם!" היא קראה בהתרגשות.
"זה נשמע מרתק!" קרא קול מאחוריינו.הסתובבתי,וראיתי נער עם שיער חום מבולגן,עיניים כחולות וז'אקט ירוק מעט קרוע.היו על הידיים שלו פציעות."דינו" הוא אמר.
"קיירה.זאת ריקי" הנפתי את ידי לעבר ריקי.
"אני מאסק,וזה אלווין" אמר מאסק.
"נחמד לפגוש אתכם! אני לא מזמן הגעתי מאמריקה.הייתי שם במעין פרויקט למתנקשים ובחרו להעביר אותי לכאן" הוא אמר.
"איך זה שאתה יודע עברית?" שאלה ריקי."המשפחה שלי במקור מישראל,אז למדתי את שתי השפות".
"דקה,אתה מתנקש מפרויקט אחר למתנקשים?" שאל אלווין.
"כן,אני די התחלתי שם.אבל הייתה טעות ברישום שלי והעבירו אותי לכאן!" הוא צחק.
"ומה זה?" שאלתי והצבעתי על שק ארוך שהוא החזיק מאחוריי גבו.רצועת השק הייתה ארוכה,והוא החזיק אותה בדו השמאלית על גבו.
"החרב שלי.זה הנשק שקיבלתי.אני לא לגמריי יודע להשתמש בו,אבל זה יספיק" הוא צחק.
"עוד 3 דקות מתחיל השיעור.או שיש לכם פטור ממנו היום" סיננה מישהי עם שיער כחול ארוך ועיניים חומות.
"לא,אנחנו בדיוק בדרך לשם" אמר אלווין ונכנסנו לחדר האימונים.
אחרי 3 דקות,נכנסה המורה ועמדה בקצה האולם."היום תקבלו את הנשק שלכם.זה יהיה הנשק שישמש אתכם לכל אורך חייכם.תבחרו בקפידה.הנשקים בערימה שם" היא הבצביעה על הערימה שבקצה השני.
כולם מיהרו להתנפל על הערימה,והעיפו הצידה מה שהם לא רצו.
אלווין לקח לעצמו שלשלאות,מאסק נשאר עם האקדח שלו,ודינו נשאר עם החרב.
אני הבטתי לצדדים וחיפשתי נשק בשבילי.
"אז,נגמר הזמן! כולכם בחרתם בנשקים שלכם! מה איתך?" היא עמדה מול ריקי.
ריקי הרהרה,ולבסוף ענתה:"אני לא רוצה נשק מכאן.אני יכולה לחזור מאוחר יותר עם נשק משלי?"
המורה חשבה,והנהנה.
"ומה איתך?" היא פנתה אליי."אני לא מצאתי עדיין משהו שמתאים לי".
"אני מבינה.טוב,אז אם שום נשק לא מתאים לך,למה שפשוט לא תילחמי רגיל?"
"מה זאת אומרת רגיל?"
"להילחם ללא נשק.יש הרבה שנלחמים ככה.אפילו היה מישהו מXEZ שנלחם ללא נשק….רק שאני לא זוכרת את השם שלו…המממ…הוא היה בפלישה לZEX לפני ארבע שנים,אבל אני לא זוכרת את השם שלו.מימה בטוח תזכור" המורה מלמלה.
"אז…איך אני אלחם? עם אגרופים ובעיטות?"
"כן! זה יכול להיות אפילו יותר חזק מלהילחם עם חרב עלובה".
"נפגעתי" צחק דינו.
"טוב כולם! תצאו להפסקה של ארבע שעות כדי לתרגל את הנשקים שלכם!ואת,אני מחכה לנשק שלך!" היא הצביעה על ריקי.
אני,אלווין,מאסק,דינו וריקי יצאנו מהאולם."רוצים לאכול צהריים יחד?" הציע אלווין.
"כן,אין לי הרבה מה לעשות מילא" חייך דינו.
"דברו בשם עצמכם,אני צריכה להביא לה נשק משום מקום" נאנחה ריקי.

"אוי,לעזאזל איתך!!!!" צרח סקייבס והטיח את אגרופו במלוא הכוח על השולחן של מיימון.
"תסלח לי,אבל הפסדת שני ימי עבודה בגלל מחלה,ועוד יום חופש שביקשת.המשכורת קוצצה בהתאם!" אמר מיימון בקולו האיטי וההילדותי.
"גם פאו לא מרוצה מהמשכורת שלה" פאו אמרה והוציאה את הכסף מהמעטפה.
"בחייך,תן לי את מה שחסר לי!!!" צרח סקייבס.
"שון,היליוס,לוסי וארת'ור אתם חופשיים.תנו לי לשוחח עם שני אלה" מיימון הניף את ידו.
ארבעתם הנהנו,ויצאו מהחדר.
"סקייבס ופאו,רוצים להרוויח בונוס קטן?" שאל מיימון.
"ברור שאני רוצה!!" צרח סקייבס."כן! פאו מסכימה!" אמרה פאו בנחישות.
"לכו ותחזירו לכאן מישהו שברח לנו.קוראים לו סיינו!" אמר מיימון ועבר לקול רציני.
שניהם קפאו במקום."עם כל הכבוד,זאת משימה להדארי.אני לא אלחם בקריפי ההוא" אמר סקייבס בשקט.
"פאו לא אוהבת אותו.הוא מלחיץ את פאו מאוד" אמרה פאו והלכה מעט אחורה.
"שימו לב.אתם יכולים לקחת איתכם את שון.אם שלושתיכם תצליחו בלהביא אותו לכאן בחיים,המשכורת שלכם תוכפל" אמר מיימון.
"בסדר.אם הדארי יבוא,אני אסכים" אמר סקייבס והתעשת על עצמו.

סיינו ישב בחדרו,וחיכה לקורבן שלו שיחזור.