ZEX-מטרה 28

"בוא הנה ילד!" הוא רדף אחרי.
החזקתי הכי חזק שיכולתי.רצתי בלי סוף.
"אני אהרוג אותך!!" צרח האיש.
עברתי ברחוב הנטוש,מביט לכל עבר.אולי אצליח למצוא מקלט.
לבסוף,זינקתי לתוך מבנה ריק,ורצתי לכיוון המדרגות.
הגעתי אל הקומה השנייה,ומיהרתי למצוא חלון.
מהחלון קפצתי והצלחתי להיכנס לחלון של מבנה ריק אחר,ומשם רצתי למטה.
הגעתי ליציאה,והמשכתי לרוץ במורד הרחוב.
הגעתי סוף סוף אל הרחוב המלא באנשים.הבטתי אחורה,וראיתי את אותו אדם שרדף אחרי,ממשיך לרוץ מחזיק אלה בידו.
נבהלתי,ורצתי בין האנשים."תחזור הנה!" האיש ההוא צעק.
הסתובבתי בפנייה,ונכנסתי אל מאחוריי פחי הזבל.הזזתי במהירות את פתח הביוב,וירדתי למטה בסולם.
לא שמעתי יותר את האיש.אולי הוא חשב שפשוט נעלמתי.הזזתי חזרה את הפתח למקומו,ורצתי במעברי הביוב.הגעתי למקום מסויים,ועליתי למעלה בסולם.
הזזתי את פתח הביוב,ומצאתי את עצמי מתחת לגשר.רצתי קדימה אל תוך מבנה יחיד שעמד ביער.
"הגעתי" התנשפתי בלי סוף ועמדתי בפתח המבנה.
"הגיע הזמן!" רטן קני.הוא חטף ממני את כיכר הלחם והלך לשולחן.
"תודה לך מאסק" אמרה לי הלנה.אני הייתי אז בן 5.קני היה בן 8,והלנה בת 7.
"לא יכולת למצוא משהו יותר טוב?" שאל קני והתחיל לחלק את כיכר הלחם לשלושתינו.
"אני…לקחתי…מה…שראיתי…" התנשפתי.
"אז פעם הבאה תשקיע קצת מחשבה! הוא די קשה" אמר קני ונתן לנו את החתיכות שווה בשווה.
נכון,קני היה קשוח מאוד אבל מאוד אדיב.
"קדימה,בוא תיקח קצת מים" הוא נאנח ונתן לי בקבוק חצי מלא:"הצלחתי לקחת את זה מאישה אחת ברחוב" הוא אמר.
"תודה" מלמלתי ושתיתי את המים."ומה איתי? אני אורח כאן" צחק מישהו.
בקבוק המים שהיה כעת ריק נפל מידי וכולנו הבטנו אל מי שנשען על הדלת שלנו.
הוא לבש שחור,שיער שחור קצר ועיניים חומות.הוא לבש חליפה מהודרת.
"מי אתה?" שאל קני וחטף את אלת הבייסבול שהוא מצא לפני חודש.
"אני בסך הכל אורח! ראיתי את הקטנצ'יק רץ ברחובות אז הלכתי קצת אחריו" הוא חייך.
"אתה הובלת אותו לכאן?!" צרח עליי קני."אל תדאגו,האיש שרדף אחריו לא פה,הוא התבלבל בדרך" אמר הבחור והעביר יד בשערותיו.
"מה השם שלך?" שאל קני בקשיחות.אני והלנה עמדנו מאחוריו.
"המממ…לחשוף את השם שלי? לא תודה" הוא צחק.
"קבל את זה,פולש!" קרא קני ורץ אליו."קני לא!" צעקתי.
קני הניף עליו את אלת הבייסבול.הבחור זז במהירות,חטף את אלת הבייסבול ושלח את הרגל שלו.הוא פגע ברגליים של קני,וקני נפל.
"הו בחיי,איזה נשק מתוחכם" צחק הבחור ובחן את האלה.
"תחזיר את זה! זה לא שלך!" צעק לני וקפץ כדי לחטוף את האלה,אך הבחור היה גבוה מידי.
"דקה,גם כיכר הלחם לא שלכם,אבל אני בספק אם תחזירו את זה" הוא אמר.
"אנחנו עושים את זה בשביל לחיות!" צעק לני והמשיך לקפוץ כדי לתפוס את האלה.
"המממ" הבחור נראה מבולבל והרים גבוה את האלה."אז אתם גונבים,אבל כשאני לוקח ממכם משהו אתם בעד צדק פתאום" הוא אמר.
"מי אתם ומה אתם עושים פה בכלל?" הוא פה אליי ואל הלנה.
"אנחנו ילדים חסרי הורים מהעיר" אמרה הלנה."אל תספרי לו את זה!" צעק קני.
"הבנתי.חתיכת מחבוא יש לכם.וגם הדרך שלכם לעיר" הוא סרק את הבית הקטן.
"תחזיר…את…זה!" צעק קני."איך קוראים לכם?" הוא שאל.
"אני מאסק,זאת הלנה וזה קני" אמרתי."מאסק תפסיק לספר לו דברים!" צעק קני.
"הממממ בסדר" הוא מלמל.הוא דחף את קני מעט הצידה וזרק לעברו את האלה.
"אתם יכולים לקרוא לי היטמן.אתם יודעים מה זה אומר בכלל?" הוא שאל,והנדנו עם ראשינו לשלילה.
"באנגלית זה מתנקש,ואני מניח שזה נכון להגיד מפני שאני בעצמי מתנקש" הוא אמר.
"אז אתה רוצח?!" קרא קני."אפשר לומר שכן" אמר האיש ופנה אליו.
קני זינק עליו עם האלה,אך היטמן צעד קדימה צעד אחד,וקני עף והתנגש בקיר.
"אני אגיד לכם מה,אתם תבואו איתי ואני אקנה לכם אוכל.אני אשאיר לכם גם כסף כדי שלא תגנבו.אוקיי?" הוא שאל."למה שנסמוך על רוצח כמוך?" צעק עליו קני.
"אני לא אומר לכם שתסמכו עליי,אני רק אומר שאני אתן לכם אוכל וקצת כסף אם תבואו" הוא אמר.
"זה אותו דבר!!" צרח עליו קני.
"הו,אז אני מניח שאני כן מבקש שתסמכו עליי" הוא צחק.
הבטתי בקני.הוא רתח מזעם,אך בא עם הבחור.כך גם אני והלנה.

נכנסנו אל אחת המסעדות בעיר."שולחן לארבעה" אמר היטמן למארח.
הוא הנהן,והוביל אותנו לאחד השולחנות.המלצר הגיע אחרי כמה זמן.הבטתי החוצה,אל המזרקה.ראיתי את הבחור שרדף אחריי מחזיק את האלה ושואל אנשים.
"זה הוא" לחשתי לקני."אל תדאג,יהיה בסדר" הוא אמר.
"על מי אתם מסתכלים?" שאל היטמן והסב את ראשו אל המזרקה."הא,הבחור הזה?"
"אל תסתכל עליו" לחש קני."הוא נראה מעניין" חייך היטמן.
האיש בזמן הזה הסתובב אל המסעדה,והבחין בי.הוא רתח,ונכנס למסעדה בסערה.
"הנה אתה,אני אלמד אותך עכשיו לקח פרחח!" הוא התקדם אליי.קני עמד לקפוץ עליו,אך הלנה החזיקה אותו.
"סלח לי,אני יכול לעזור לך?" שאל היטמן וקם ועמד מולו."כן! הילד הזה גנב לי כיכר לחם!"
"הוכחות" אמר היטמן."מה?!" "הוכחות לזה שהוא גנב ממך.יש הרבה ילדים בעיר,מאיפה לך שזה הוא?"
"אל תנסה להגן עליו!" צרח האיש והניף עליו את האלה."היטמן!" צעקנו.
היטמן שלח אגרוף וניפץ את האלה."מה?!" קרא האיש."אני מציע לך" היטמן הביט לו בעיניו:"להתחפף מכאן".
האיש נבהל,ורץ מהר יותר משנכנס.
כולם התחילו לנעוץ בהיטמן מבטים."מה קרה?" הוא פנה אל כולם:"אין לכם חיים?"
כולם חזרו לעיסוקיהם,והיטמן חזר לשבת במקומו.
"זה היה מדהים!" קראתי."איך עשית את זה?" שאל קני בהתרגשות וכולנו הבטנו בו.
"הממ..אה..לא שאכפת לי.רק שאלתי,זה הכל" הוא הסב את ראשו.
היטמן חייך."אני אספר לכם אחרי הארוחה".המלצר חזר והניח מנות גדולות על השולחן.
"קדימה,בתיאבון!" הוא אמר,כולנו חייכנו והתחלנו להיתנפל על המנות.אנשים הפנו אלינו מבטים אך לא היה לנו אכפת.
היטמן רק ישב במקומו,נשען על הכיסא."אתה לא אוכל?" שאל קני."הו כן,טוב שהזכרת לי" היטמן לקח רגל עוף,אכל אותה וחזר להישען על הכיסא ללא ניע.
אחרי שסיימנו לאכול,יצאנו מהמסעדה וטיילנו ברחובות."תודה" אמרתי."כן,תודה רבה!" חייכה הלנה.
"תודה" מלמל קני והביט לכיוון אחר.
היטמן הסתכל על הדוכנים וחיפש משהו.הוא הגיע אל דוכן של נשקים,ועמד מולו.
"תביא לי שלושה כאלה" היטמן הרים אקדח כסוף שהיה על הדוכן.המוכר הוציא שלושה אקדחים מאחד הארגזים.היטמן שילם עבורם,והמשכנו למחבוא.
"עכשיו,בשביל שלא יציקו לכם עוד בחורים כאלה,אתם צריכים ללמוד להגן על עצמכם" אמר היטמן.
"אני אלמד אתכם,איך להתמודד מול אנשים בכוחות עצמכם" הוא זרק לכל אחד מאיתנו אקדח.

בשלושת החודשים שאחרי,היטמן אימן אותנו.למדנו איך לכוון ולירות,והתאמנו על קרב של אחד על אחד.
אחרי שלושת החודשים האלה,הוא פשוט נעלם.זה היה כאילו בלעה אותו האדמה.
הוא השאיר לכל אחד מאיתנו כסף,ונעלם בלילה.
אחרי שהוא הלך,קני רץ וחיפש אותו.בערב כשהוא חזר,הוא הודיע לנו שהוא עוזב.
"אני יודע שאנחנו צריכים להישאר יחד.החזקנו מעמד שנתיים,אבל עכשיו אני עוזב.אני יוצא לחפש את היטמן ואני אחזור איתו".
עבר כבר חודש,וקני לא חזר.גם הלנה עזבה,היא יצאה לחפש אותם.
אני עזבתי אחרי כמה זמן.עברתי בערים אחרות,עד שנכנעתי.לא הצלחתי למצוא אף אחד מהם.
משפחה אחת החליטה לאמץ אותי.זה היה הסוף של החיפושים שלי.

"אתה זוכר אותי?" שאל הקול."אני זוכר.היטמן" לחשתי.
"בדיוק.עכשיו תסתובב,ותעמוד מול היריב שלך.זאת הסיבה שאימנתי אותך,כדי שתוכל להילחם ביריבים שלך!"
האטתי את הקצב,ובסוף עצרתי והסתובבתי.
"אז,הפסקת לברוח ממני?" שאל סקורפיו."כן" אמרי וקשרתי את הסנייפר אל גבי.
"מה קרה? אתה נכנע או פשוט לא מתכוון להילחם במלוא הכוח?"
"בידיוק ההפך" אמרתי ושלפתי את האקדח:"אני מתכוון עכשיו,להילחם במלוא הכוח!"

מאסק הפסיק לברוח,ושלף את הקדח.האם בעזרתו הוא יוכל לנצח את סקורפיו?