ZEX-מטרה 16

לייק התקדם לעבר המבנה הנטוש.
הוא היה גבוה,שיער בלונדיני ארוך כהה,עיניים כחולות,
ז'אקט עור חום ומכנסי עור חומים.הייתה לו צלקת בצורת
חץ על עינו השמאלית.הוא נשא עמו שק בד ישן.
הוא לפתע נעצר,והטה את ראשו אחורה.הוא היה בהרים,
בעלייה תלולה סביב ההר.הוא הביט אל סלע גדול שניצב בערך
40 מטרים ממנו.הוא המשיך להביט בסלע למשך כמה דקות.
"אתם באים או מה?" הוא שאל לבסוף וסובב את ראשו חזרה לכיוון העלייה.
אדם עם שיער ג'ינג'י קצר,עיניים חומות ולבוש בז'אקט כחול קרוע ומכנסיים לבנים מעט קרועים
יצא מאחוריי הסלע לכיוון לייק.על גבו היה קשור חד-אופן ועל חגורתו היו סכינים ארוכים רבים.
אחריו יצא אדם גבוה לבוש כולו שחור כמו מדי נינג'ה,שוריקן גדול קשור לגבו,סרט אדום קשור לראשו,צעיף אדום ארוך ועיניים חומות.
"אתם מארקו וטאקט אם אני זוכר נכון" אמר לייק והמשיך קדימה.
"עבר הרבה זמן מאז שנפגשנו.אני מופתע שאתה זוכר אותי,לייק-סאן" אמר טאקט וקד קידה.
היה לו קול נעים,והוא החל ללכת אחריי לייק.הוא העלה מעט את כיסוי הפה שלו והשתעל.
"נו באמת,תפסיק לשחק אותה אדיש" צחק מארקו והתחיל לרכוב על החד-אופן שלו.
"שנינו יודעים שאתה לא כזה קשוח!" הוא צחק."אני מספיק קשוח כדי לחסל אותך,זה בטוח" אמר לייק.
"תחזור בך מיד!" קרא מארקו ונעצר עם החד-אופן מול לייק.לייק הביט בו באדישות מוחלטת,ולעומתו מארקו הביט בו בזעם ושלח יד אל הסכינים שלו.
"די די,אין שום סיבה להלחם זה בזה" אמר טאקט ועמד ביניהם.
"תשתוק אתה! זה שאתה מספר שבע לא אומר שאתה יכול לפקד עלינו!" קרא מארקו ושלף את הסכינים.
"מארקו,אתה מספר 1,נכון?" צחק לייק:"זה אומר שאתה הכי חלש מבין כולנו,אני צודק?"
"תחזור בך!" קרא מארקו:"יש שניים חדשים ו," "אבל הבוס עדיין לא מעלה אותך במספר" צחק לייק.
"אני אהרוג אותך!" צרח מארקו,אך טאקט עמד ממש מולו ושלח אליו מבט.מארקו קפא במקומו.הוא לא יכל לזוז."מה..קורה..לי?" הוא שאל עם רעד בקולו.
"היי טאקט,תפסיק.הוא לא יכול להתנגד לך" חייך לייק.
"תפנים את זה מארקו-אתה חלש מכדי לעמוד מולינו" אמר טאקט בשקט וברצינות:"ברגע שתרגיש שאתה חלש יותר,תוציא את הסכין ותתקע אותו בליבך,אחרת אני אעשה את זה"
"אני…לא…לא.." מלמל מארקו בפחד.
"טאקט" לייק הניח יד על כתפו ועבר לרצינות:"די.הכל בסדר"
טאקט עצם עיניים,והסתובב אל לייק והביט בו במבט רגיל:"סליחה.הגזמתי קצת" הוא הודה,והמשיך ללכת.
שלושתם עלו והגיעו אל הבית הנטוש.נשר עף מעליהם,צלל לעברם,ועף מהם לכיוון הביניין.
"לייק,טאקט ומארקו! הגעתם" חייך סקורפיו.
"טוב לראות אותך שוב,סקורפיו-סאן" טאקט קד קידה.
"גם אסלין פה,אה?" חייך לייק והביט למעלה."שלום" היא חייכה.
"אבל למה הבאתם איתכם את מארקו לעזאזל?" סינן סקורפיו.מארקו התעצבן,אך העדיף לשתוק.
"וגם האנזו פה,לא? אני מרגיש אותו" אמר טאקט והביט על העמוד לא רחוק מאסלין.
האנזו הופיע שם משום מקום.הוא היה שמן,שיער סגול קצר,עיניים שחורות לגמריי,מוסתר בבגדים לבנים ארוכים,חלק מהז'אקט כיסה את פיהו,וידיו היו נעולות באזיקים כבדים ושלשלאות.
"אז הנה מספר שמונה" חייך סקורפיו.
"מספר שמונה?" שאל זיק.
"הו כן,כאן אנחנו מחולקים למספרים" הסביר סקורפיו:"זה שיש לו את המספר הנמוך ביותר הוא החלש ביותר,ככל שהמספר שלך גבוה יותר אתה חזק יותר".
"מה המספרים כאן?" שאלה קלר.
"אז ככה" השתעל סקורפיו:"מארקו 'האקרובט'-מספר 1.אסלין 'נשר'-מספר 2.את קלר-מספר 3.זיק-מספר 4.אני,סקורפיו 'מלך העקרבים'-מספר 5.לייק 'החשמל'-מספר 6.טאקט 'הנינג'ה'-מספר 7.האנזו 'מלך האשליות'-מספר 8.ויש גם בחור בשם נאנו-הוא מספר 9.לא שאי פעם פגשנו אותו" מלמל סקורפיו.
"מעולם לא פגשתם את הלוחם הכי חזק שלכם?" שאל זיק.
"תשמע הבחור הוא תעלומה אחת גדולה" אמר סקורפיו:"הוא מעולם לא הגיע לפגישות,מעולם לא עזר במשימות.הבוס רק אמר שהא מספר 9,זה הכל".
"ומי זה הבוס הזה?" שאלה קלר.
"הבוס הוא מספר 11" אמר לייק."אז זה אומר שיש מספר 10?" היא שאלה.
"לא.למעשה אין לנו מספר 10" אמר טאקט:"זה רק בא להדגיש עד כמה בוס-סאמה הוא חזק".
"והנה הוא בא" אמרה אסלין,וכולם הביטו אל הכיוון אליו היא הביטה.
הוא התקדם לעברם.האדמה סביבו התחילה להתפרק,אבנים נשברו בפתאומיות,צמחים נבלו.
עיניו לא נראו.כולם הביטו בו בערבוב של כבוד ופחד.

"הההההאפצ'י!" מיימון התעטש.הוא ישב על רצפת משרדו."וום וום וום!" הוא הזיז על רצפתו מכונית צעצוע.
"וום וום וום וום!!" הוא צעק."ההמממ,מר 'וום וום'?" שאל שון.
"בוס לעזאזל איתך!!!" צרח סקייבס ומיימון הרים אליהם מבט."מי אתה?" הוא שאל את סקייבס בקולו הילדותי ומצמץ בעיניו בחוסר הבנה.
"אל תעצבן אותי לעזאזל איתך!!!" צרח סקייבס ושון חסם אותו:"אכפת לך מיימון?" שאל שון בחיוך.
"בכלל לא.מה רצית?" הוא שאל."אני אהרוג אותך!! חכה חכה אני אחסל אותך!! לעזאזל איתך!!!" צרח סקייבס שהיה בתוך כלוב האשלייה ששון יצר.
"אני צריך ממך טובה" חייך שון:"אני צריך לשאול ממך משהו לתקופת זמן קצרה".
"לא הייתם אמורים להביא לפה את סיינו?" הוא שאל.
"כן כן,אבל הוא ברח ואני צריך משהו בשביל למצוא אותו" שון חייך.
"ומה זה?" שאל מיימון בקול ילדותי וחזר 'להתניע' את המכונית צעצוע שלו.
"אני צריך את J4" חייך שון.מיימון הופתע והרפה את אחיזתו במכונית.המכונית נסעה,התנגשה בקיר והתהפכה."אתה..ביקשת את…J4?" שאל מיימון והרים אליו מבט.הוא עבר לקול רציני.
"כן…זה רק לתקופת זמן קצרה" הנהן שון בחיוך.
"תשתוק!! אני אפרק אותך!! אתה תמות לעזאזל איתך בוס!! אני אשמיד אותך!!" סקייבס המשיך לצרוח.
"שון,אנחנו לא מוציאים סתם את J4 ואתה יודע את זה" אמר מיימון.
"אני יודע!" אמר שון."אם כך" מיימון נאנח ולקח מכונית צעצוע אחרת:"אני לא אסרב לבקשה מהיחידה הכי חזקה שלי פה" הוא אמר וחייך:"אתה יכול לקחת את J4" הוא אמר.
"הצלחנו סקייבס!" הוא חייך אליו."דייי!!! תן לי להרוג אותו כבר!!! אני אראה לו מה זה!!!! אההההההההההה!!!!" סקייבס צרח.
"כן כן,בפעם אחרת" צחק שון.
"שקט!!! לעזאזל איתך!!!" צרח סקייבס.

הבוס של ניידו-פי מגיע,מה מטרת המפגש של ניידו-פי?
מהו J4 ולמה לא מוציאים אותו בכלל?