ZEX-מטרה 13-ספיישל מבחנים חלק ב'!

דינו עמד מול מבוך ענקי עשוי קירות פלדה.
מבחוץ עמד סקייבס."הוי,לעזאזל איתך! אני הבוחן שלך!!"
"אני דינו" דינו חייך.
"קוראים לי סקייבס!!"
עיניו של דינו התכווצו והוא בחן את סקייבס.
"המבחן שלך הוא לעבור את המבוך.אסור לך לקפוץ מעל הקירות או לעבור מתחת.המבוך מידי 10 דקות ישתנה.יש לך שעתיים לעבור אותו!" צרח סקייבס.
"אני אחכה בצד השני! תתחיל,לעזאזל איתך!!" צרח סקייבס וקפץ מעל לקירות.
דינו התחיל ללכת במבוך.הוא פנה שמאלה,והתכופף בדיוק בזמן שחץ יצא מקיר אחד.
"הו כן,ויש כמה מלכודות בדרך!!!" צרח סקייבס.
"האינטואינציה שלי דווקא תעזור לי" הוא צחק והמשיך ללכת.
הוא הלך קדימה,וראה את סקייבס."הו,הנה אתה!!" דינו קרא ורץ אליו.
הוא המשיך לרוץ,ולבסוף התנגש בקיר שהופיע משום מקום.
"מה..זה?" דינו היה מחוץ בקיר.
"מבוך האשליות שהדארי יצר,לעזאזל איתו!!" חייך סקייבס.
"אני הייתי עסוק בזה,ולא השתמשתי באינטואינציה שלי" אמר דינו.
"תזכור" אמר לו שון:"אסור ששום דבר יסיח את דעתך.אתה צריך להיות מרוכז לא משנה מה,אחרת האינטואינציה שלך תפסיק לעבוד.זה מה שעלול לגרום לאדם להפסיד בקרב של אשליות".
"צודק,איך יכולתי לשכוח" אמר דינו והלך אחורה.הקירות התחילו לזוז,ומבוך חדש נוצר.
דינו הלך קדימה,ופנה ימינה."הפעם אני לא אפול לטריק שכזה" חייך דינו.
הוא לפתע עצר.קיר התחיל להופיע מולו.הוא פנה ימינה,איפה שעמד קיר.
הוא הלך דרכו והקיר נעלם.הוא הלך ישר,ואש הופיע מולו.הוא לא התייחס,ועבר דרך האש.האש נעלמה.
הוא פנה שמאלה,ואז המשיך ללכת במבוך.
הוא עמד מול קיר,ושתי פניות.סקייבס יצא מהפנייה הימנית וקפץ עליו:"תמות!!!" הוא הניף את החרב.
דינו המשיך ללכת,וסקייבס נעלם.דינו פנה שאמלה,ובפנייה הימנית הופיע קיר.
"הו,אתה קשוח" צחק סקייבס.דינו הלך במבוך,והמבוך שוב השתנה.
הוא פנה שמאלה,ושלושה תפוחים נזרקו אליו.'אשליה חזקה יכולה להפוך לאמיתית' הוא חשב.
הוא תפס את התפוח האמצעי והשאר נעלמו.אחרי כמה שניות גם התפוח שדינו תפס נעלם.
הוא כעת עמד מול קיר,ומשתי הצדדים גם קירות.
הוא הביט שמאלה וימינה.הוא נגע בשלושתם,וכל אחד מהקירות הרגיש אמיתי.
דינו חייך.הוא נצמד לקיר השמאלי,ורץ במלוא המהירות אל הימני.הוא התנגש בקיר הימני,ואחרי כמה שניות הקיר הימני נעלם.
דינו חייך,למרות שגופו כאב מההתנגשות.
"קיר אשליה שנראה ומרגיש כמו קיר אמיתי.הדארי בנה אותו בכוונה כדי שדינו יתנגש בו.מתוחכם" חייך סקייבס.
דינו עמד על רגליו."long time no seen" הוא צחק.
"ברכותיי!! עברת,לעזאזל איתך!!" קרא סקייבס שעמד מולו.

יצאתי מקומה 4-,ועליתי לחדר.מחוץ לחדר שלי עמדו כולם.
"נו,עברת קיירה?" שאלה ריקי."ברור שהיא עברה" צחק מאסק.
"אז איך היה המבחן?" שאל דינו."עברת אותו מהר?" שאל אלווין.
אני רק חייכתי חיוך קלוש.
(שלוש שעות קודם לכן):
אנאל עמדה בכניסה לקומה."אני אהיה הבוחנת שלך היום!" אנאל חייכה.
"אני מוכנה! מה המבחן שלי?" קראתי,ולבשתי את אגרופני איקס.איקס גדול היה על כל אחד מהם.
הם היו באורך של מכף היד עד המרפקים.
"את צריכה להגיע עד לאולם הגדול,ולהמשיך קדימה.את צריכה לקחת מהקצה את המפתח,ולחזור לפה.
בדרך יהיו הרבה אנשים שינסו להרוג אותך,ואת צריכה לחמוק מהם בלי לפגוע בהם.ברור?"
"כן!" הנהנתי.הייתי בטוחה בעצמי.
"תתחילי!" היא אמרה,ורצתי קדימה.לקח לי שתי דקות להגיע אל האולם.
נער אחד קפץ מולי.היה לו עור חיוור,הוא היה רזה מאוד,ושיער שחור נושר.
הוא שלח אגרוף,אך זזתי הצידה.האגרוף פגע בסלע שעמד מאחוריי,והסלע התפרק.
רצתי קדימה,ואישה גבוהה הניפה עליי חרב.חסמתי את החרב עם האגרופן,והמשכתי הלאה.
שני אנשים שמנים גדולים חסמו את המסדרון.לא היה ביניהם שום מרווח,ונעצרתי.
מאחורה התקרבו אליי האישה והנער.נלחצתי.אסור היה לי להכות אותם.
התחלתי להכות את האוויר במהירות,והאנשים המגודלים התקרבו אליי.
במהירות,רצתי הצידה,ועברתי במעבר.'האגרופנים עושים אותי מהירה יותר' חשבתי.
רצתי במעבר הצר.הוא היה חשוך לגמריי.הרגתי שמישהו תופס את הגרון שלי,ומתחיל לחנוק אותי.
עוד מישהו החל לתת לי אגרופים חזקים לבטן.פלטתי דם,ולא הצלחתי לנשום.
הנפתי את האגרופנים בכל בכוח על הקירות,והם התחילו להתפרק.האיש ההוא הרפה את הגרון שלי,והאגרופים הפסיקו.
קפצתי על אבן גדולה,ומשם זינקתי קדימה.רצתי והגעתי אל הסוף שם היה חדר קטן מואר בשני לפידים.
תפסתי את המפתח הזהוב שבקצה החדר.
הסתובבתי חזרה,ושני האנשים המגודלים,הנער והאישה עמדו,לצידם עוד שני אנשים גדולים שכנראה הם אלה שתפסו אותי.
רצתי אליהם,והם ניסו לתפוס אותי.רצתי בין הרגליים שלהם,והמשכתי לרץ בשיא המהירות קדימה.
הגעתי אל האולם הגדול,ושם הרבה מאוד אנשים שנראו כמו הנער ההוא עמדו שם.הם נראו כמו זומבים.
רצתי בשיא המהירות.הם שלחו את הידיים אל הגרון שלי,ושלושה אנשים שתפסו אותי חנקו אותי בשיא בכוח.
כמה החלו לבעוט בי,ונתנו לי אגרופים.
הגעתי לנקודה שלא סבלתי את זה יותר.ריכזתי כמה שיותר כוח,והשתמשתי באגרופן והעפתי את כולם ממני.חזרתי אל הכניסה,ונתתי לאנאל את המפתח.
"עבודה יפה בהחזרת המפתח" חייכה אנאל ולקחה אותו."אבל בניגוד לזה,את שלחת אליהם מכה".
"הם עמדו להרוג אותי!" קראתי.
"אחד מהחוקים היה שאסור לשלוח אליהם מכות.אני מצטערת,קיירה" היא הביטה בי מאוכזבת:"את נכשלת במבחן שלך".
קפאתי במקומי."את תבלי שעה כאן באחד התאים,ואז תוכלי לחזור אל החברים שלך".

"אני מצטערת.נכשלתי" התחלתי לבכות.כולם הביטו בי המומים.
"קיירה" ריקי ניסתה לנחם אותי.
"גם אני נכשלתי" אלווין השפיל את ראשו.
כולנו עמדנו שם,ואף אחד לא זז במשך כמעט שעה.

הול הלך במדבר.שיערו הכחול הארוך עף עם הרוח.קצת חול עף לו באוויר.
המסכה הסתירה את פניו מלבד את עינו הימנית השחורה.
השלשלאות שלו היו מוסתרות תחת בגדיו.עברו ארבע שנים מאז שעזב.
ביד אחת הוא החזיק ספר תנ"ך בעל כריכה צהובה.
בידו השנייה הוא החזיק שקית צ'יפס שכבר נגמרה.הוא הפך את השקית בתקווה שיהיו שם עוד צ'יפס.
"רק פירורים" הוא מלמל,והשליך הצידה את השקית.
הוא הביט למעלה."סוף סוף,הוא חזר" הוא לחש.
"קיוויתי להלחם מולו שוב,עבר הרבה זמן" הוא לחש.
הוא המשיך ללכת קדימה,שולף עוד שקית צ'יפס.