Ying Yang – פרק 1

זה היה שיעור רגיל, כל התלמידים ישבו בכיתה ובהו בלוח, המורה ליילה כתבה תרגילים על הלוח, בזמן שכולם העתיקו.
"המורה!" תלמידה אחת, בעלת שיער חום בהיר עם גווני בלונדיני וחום כהה ועיינים ירוקות, הרימה את ידה.
"כן, גוֹמי?" ענתה לה המורה.
"אני צריכה ללכת לשירותים." אמר גומי בקולה המקסים, בעל הטון הנעים.
"צאי." ענתה לה המורה, גומי קמה ממקומה ויצאה.
גומי הייתה דיי מקובלת – היא הייתה חביבת המורים, היו לה הרבה חברים, היא הייתה יפהפייה, היא הייתה טובה בלימודים – היא הייתה מושלמת.
בכיתה, היו שתיי נערות שקנאו בה – אחת מהן הייתה רָנמַה, נערה לא כל כך מקובלת בעלת שיער חום כהה קצת אחריי הכתפיים, ועיינים בצבע דבש. את השם היא קיבלה לאחר שאמרו לה שהיא דיי דומה לרנמה מ"רנמה וחצי" באופי. הקול שלה היה דיי נמוך, יש לה קצת חברים, היופי שלה היה סביר, הציונים שלה היו באמצע, וקארין (סנסיי), עוזרת המורה ותלמידה בכיתה, את הכינוי "סנסיי" הדביקה לה המורה. זה התחיל מ"סנסיי שתיים" ועבר ל"סנסיי", היא נערה לא מקובלת בעלת שיער חום כהה מאוד עד הכתפיים ועיינים באותו הצבע. הקול שלה היה חלש, חלש מדיי – למרות שהיא לא מדברת הרבה, יש לה קצת חברים, היופי שלה היה דיי סביר, הציונים שלה גבוהים אבל לא ממש גבוהים.
"סנסיי, בואי ללוח." אמרה המורה בקולה הקר והקשה, קארין קמה ממקומה וצעדה לעבר הלוח, בדרך לוי, אחת החברות של גומי, שמה לה רגל והפילה אותה.
"לוי!" מבטה של המורה נראה קשוח.
"סליחה." התנצלה לוי, המורה חזרה אל הלוח וקארין איתה.
לפתע הדלת נפתחה.
זו הייתה גומי.
על צווארה של גומי היה תליון עם ציור של יין יאנג, כולם העיפו לעברה מבט, והיא חזרה למקומה.