welcome to my life 2

"שיר,בפעם המאה קומי כבר,את לא רוצה לאחר על היום הראשון.."אמא כבר אמרה ביאוש
אחרי נסיונות כושלים להעיר אותי.
"אוקיי,אוקיי..אני קמה."אמרתי וניסיתי לפתוח את העיינים שלו.
"אוי-האימה ><"אמרתי מבועתת מאיך שנראתי.
הלכתי לישון נורא מאוחר..אני חייבת להפסיק להסתמס עד 3 בלילה -,-
"יש לנו הרבה עבודה מתוקה."אמרתי לעצמי במראה אחרי שציחצחתי שיינים ושטפתי פנים.
התיישבתי בחדר שלי מול המראה..והתחלתי להתאפר,לא משהו חזק,העיקר שהשקיות האלה יעלמו.
עוד שכבה של קונסילר,ועוד טיפה מייק-אפ,פודרה בשביל שהמראות המזעזעים האלו לא יחשפו,עיפרון
שחור,מסקרה ואני מוכנה.
לבשתי סקיני בהיר משופשף עם עוד חולצת בצפר מזעזעת..מה הטעם?לשהקיע כל כך הרבה כשהחולצה נראית
כאילו שלפת אותה מאחת המזבלות?
"איחס..שישלמו לי בשביל שאני ילך ככה."אמרתי והחלפתי לחולצה נורמלית,את החולצת בצפר דחסתי לתוך התיק בעצבים,
סידרתי קצת את השיער שלי..לא בא לי לאסוף אותו..אני רוצה להשוויץ בפס החדש שלי..צבעתי אותו הפעם בכחול
ובאותו צבע גם את הקצוות של השיער.
הבית כבר היה ריק.נעלתי מאחוריי את הדלת עם כוס קפה ביד..אני חייבת להתעורר.
כמה דקות של ייאוש עד שהאוטובוס הגיע..
באוטובוס פגשתי שתיים מהחברות שלי;רון וליה.
פטפטנו קצת והאמת שלא היה על מה לדבר,נפגשנו רק אתמול..כאילו,לא באמת התנתקנו הקיץ..אנחנו גרות נורא קרוב
אחת לשנייה.
האוטובוס עצר בבצפר וכל הילדים ירדו.
רוב הבנות יודעות כבר את הסוד שלי..אבל מה עם אלו שלא?
אוי אני לא רוצה להתחיל לחשוב על זה.
פגשתי את כל הבנות ודיברנו עד הצלצול.עוד שנה מתחילה.אני ישרוד.
נראלי.
נכנסנו לכיתה..פגשנו את המורה שלנו והיא הציגה את עצמה.קוראים לה מירב.היא הציגה את הילדים החדשים.
היו 4.
3 בנים ובת.
ראשון דיבר אביב..חמוד אבל מה?ערס רצח.ביי ביי אביב.
אחר כך בן..האא..הוא נחמד,נקווה שהוא לא יתברר כעוד דפוק.
אחר כך הבת הציגה את עצמה.נופר.רואים שהיא ביישנית.ננסה להתחבר אליה,אולי היא נחמדה.
ואז היה עמית.וואו.היה לו שיער שחור ועיינים חומות שקדיות כאלו.
הוא היה גבוהה ושחום.הוא גם ביישן.אין מצב שאני יתן לו להתחבר לערסים.הוא היה כל כך חמוד.
אחרי שהשיעור נגמר,לפני שאחת הבנות הספיקה לגשת אליו אני באתי.
השנה אני קודם. LOL
"היי,עמית..נכון?"אמרתי והוא הסתובב אליי עם חיוך ביישן.
"חחחח כן.."הוא אמר.
"אממ..טוב,אתה חדש אז אולי בא לך שאני יעשה לך סיבוב פה?"אמרתי עם חיוך.
"אני ישמח.."הוא אמר וקם מהשולחן בדיוק כשגל אחת הפרחות מהכיתה שלי באה לכיוונו.
בו יה!אין יור פייס ביצ'!