welcome to my life 1

"היי,אממ..אוקיי.
אני לא מאמינה שאני עושה את זה,טוב נו..תמיד יש פעם ראשונה.
נשימה עמוקה..וגו-
היי כולם,קוראים לי שיר..אני בת 15,בכיתה ט' ואולי זה קצת דבילי אבל..
חברה שלי אמרה שאני צריכה להתחיל לפרוק את כל המתח שמצטבר לי בבטן
אז חשבתי על בלוג מצולם..
MY LIFE IT'S JUST A MESS.
יש לי כך הרבה על מה לדבר פה,אבל כשאני יראה תגובות..אני יעלה לכם עוד סרטונים.
תהיו עדינים,כן?D:
LOL ביוצ'."
אמרתי וכיביתי את המצלמה.
הדברים שמאי גורמת לי לעשות.
'הסרטון הועלה בהצלחה' קפץ תג במחשב .
אז כן-כמו שהבנתם.קוראים לי שיר
בת 15 ואני מצלמת בלוג וידאו,אני אישית חושבת שזה ממש דבילי אבל אולי מאי צודקת.
אני באמת צריכה להתחיל לפרוק..
חחחחח יאו אני כזאת מטומטמת.בואו נתחיל מההתחלה..בערך 4 שנים אחורה.

"אני יתגעגע אליכם כל כך..בחיים לא יהיו לי חברות כמוכם..מבטיחה לבוא לבקר בכל הזדמנות."
אמרתי שוב בפעם ה-10000000 לבנות.
"ביי ביי בצפר."אמרתי בלב ורצתי לכיוון השער.זה היה היום האחרון ללמודים.בבית הזה.בשבילי.
להתחיל שנה אחרונה ביסודי במקום חדש.זר.אוווח' ><
לא רציתי לעזוב.היה לי כ"כ טוב.הייתי מקובלת.המון חברים.רציתי לקום כל בוקר לבצפר ולראות
את הכיתה שלי.אהבתי אותה.אהבתי אותם.
זהו.אני לא גרה בבית שלי בחיפה יותר.אין לישון אצל סבא וסבתא מתי שנמאס לי מהבית שזה בערך
רוב השבוע(XD)ואין לראות את החברות שלי שאני מכירה מהגן.אלה שכ"כ התעקשתי לא לעזוב.
שנה חדשה התחילה.כיתה ו'..הזמן כל כך רץ,היה קשה בהתחלה אבל באמת שהבנות שם מקסימות.
נכון,ישוב קטן הוא לא כמו העיר וגם לא הילדים בו..הכל כ"כ שונה אבל אני יסתדר..אני יודעת.
והנה,עוד הבטחה שהבטחתי התפוגגה.ברור שלא שמרתי על קשר וברור שלא נפגשנו.אני כ"כ מתגעגעת אליהם.
אז הנה עפו להם עוד 3 שנים של לימודים.לחשתי לעצמי בלב יוצאת מהשער של בצפר אחר.בדיוק שנה
אחרי שעזבתי את הבצפר בחיפה,מתחילה שוב בצפר חדש.
UGH GOD.
כיתה ז'-הולך להיות נפלאאאאאאאא.
או לפחות חשבתי ככה.מה יכול היה כבר להשתבש?אני בכיתה חדשה.ואני עם כל החברות שלי.נכון,לא מקובלת
כמו שהייתי בבית אבל למי אכפת?שיקפצו לי.
כמה שאני טעיתי.
הותירה בי צלקת השנה הזו.לא ידעתי כמה ילדים יכולים להיות רעים.הייתי נאיבית.כ"כ נאיבית.טיפשה.
לא ידעתי כמה קשה התיכון,לא ידעתי שילדים שאני לא מכירה יכולים לגרום לי לבכות.
אבל למה הם שונאים אותי?מה עשיתי חוץ מלהיות עם חברות שלי?
אוווח אני לא אתן להם לשבור אותי.אני ידבר עם חברה מחיפה.זה יעזור.אני יודעת.
והנה שוב טעיתי.נכון,זה נחמד באותו רגע אבל זו לא היא.אנשים משתנים,גם אני..אני לא אותה הילדה.אני שונה.וגם החברות
שלי.אנחנו כבר לא מתעניינות באותן נושאים.הם זרות לי.
כיתה ח'-הם לא ישברו אותי הפעם,מטעויות לומדים,הם לא ישברו אותי!
ושוב,כמו מטומטמת,הטלה התאהב באריה.
מכולם דווקא הוא.דווקא החרא הזה.אבל יש בו משהו.העיינים שלו,הם טובות.
והחיוך הזה..הוא קונה אותי,ואני עוצמת את העיינים יודעת שגם הוא אוהב אותי.
על מי אני עובדת?אם הוא היה יודע מה עובר לי בראש קרוב לוודאי שהיה צוחק עליי עד שארית חיי.
לשמור בבטן שנה שלמה,להעמיד פנים ולהתסכל עליו בגועל כמו חברות שלי אבל כשהן מפנות מבט לא להפסיק
לבהות בו ולו לשנייה בעיינים מאוהבות.
אבל למה?למה הוא חייב לעשות את זה כל כך קשה?אז הוא לא פוגע בי.אבל בחברות שלי,וזה בערך אותו הדבר.
בבקשה,תצא מבועה..אתה לא יכול להיות איתה,רק לא איתה.היא טיפשה,היא כ"כ זולה.מגיע לך יותר טוב.לי מגיע לקנא
במישי יותר טובה מהחלולה הזו.
סוף סוף חופש.עכשיו כבר כמה בנות יודעות את הסוד שלי.הסוד שעבדתי כ"כ קשה להסתיר אותו.איך הכל התנפץ?
מנסות לתמוך ואומרות שבסוף זה יקרה,אני יודעת שהם מתכוונות לזה.אבל אני יודעת שלא.טוב לי.היה לי טוב.
להיות מאוהבת בסתר.לשנוא אותו ביום ולחלום עליו בלילה.
זה יתגלה,אני יודעת..ואז אני היה הלעג של השכבה לשנה הקרובה.
ובן,הוא יצחק עליי.הוא יקרא לי מטומטמת וחיה בסרט.והכי כואב?שהוא יהיה הצודק.
אני חייבת להפסיק עם זה.