משפחה בין כוכבים: פרק 5: הדובה הגדולה עושה דיאטה חלק א'

היום קרובה שלנו באה לבקר, ושמה: הדובה הגדולה*.
כולם אוהבים את הדובה הגדולה, אפילו פלוטו ( הייתם מאמינים ? ).
מה שמצחיק בה זה שהיא כל הזמן, אבל כל הזמן בדיאטה. כבר מאז שאני זוכר את הצמי.
היא בדיאטה – אך משקרת לעצמה. תמיד. היא אוכלת אפילו מבלי לדעת, בעיקר גלידה…
פעם אחרונה שהיא ביקרה, כשבאתי לאכול מגלידת סוף השבוע ( המצאה מדהימה ) לא נשאר כלום !
היא פשוט זללנית. בכל אופן, לדובה הגדולה יש חדשות עבורנו.
כולנו נאספנו יחדיו והיא החלה לדבר:
"מהיום, יום חשוב מאוד, אני מתחילה בדיאטה רצחנית !! או, המבורגר"! ואז נשמעו רק קולות של אכילה ברברית ונגיחות חזיריות…
"אהה… כן. דיאטה. אני מתחילה אותה היום". כולנו ידענו שזה לא יקרה.
החלטנו כולנו בפה אחד שהיא צריכה עוזרים צמודים שיעזרו לה לקבל החלטות, מה מותר ומה אסור, באיזו מידה ובעיקר – לא לגעת לנו בגלידה בשום פנים ואופן !!
"נפטון ופלוטו" היא אמרה בקול רם. "בחרתי בכם להיות העוזרים שלי. "אין מצב" ! אמרו שניהם בפה אחד. "אז.. חמה ושבתאי ! בואו הנה חביבותיי" היא אמרה. חמה הסכימה להצטרף, ואילו שבתאי לא.
"ארץ וצדק?" שאלה הדובה הגדולה מרוב ייאוש. "אוי ואבוי" לחשתי לצדק. צדק הנהן בראשו לעברי.
לא היה לאף אחד מאיתנו נעים להגיד לה, אחרי הכל – היא זקוקה לעזרתנו.
אז בסוף נבחרנו שלושתנו להיות העוזרים הצמודים של הדובה הגדולה…
אנחנו עומדים לבזבז זמן רב כל כך במשימה בלתי אפשרית.

אז עזבנו את שביל החלב ויצאנו הרחק אל ביתה של הדובה הגדולה.
"אתה חושב שנשרוד?" שאלתי את צדק. לא הייתה לו תשובה עבורי.
הגענו לביתה של הדובה הגדולה ועיננו נצנצו. "וואו !!!" צעקתי. עכשיו אני יודע למה הדובה הגדולה היא כל כך שמנה – הבית שלה הוא גן עדן של ממתקים ! אבל ממש גן עדן !
"מה, ארץ, לעולם לא ביקרת בבית של הדובה הגדולה?" שאל אותי צדק. נפנתי את ראשי לצדדים.
"גם אני לא". הוא אמר. "זה מוזר, הרי היא קרובה שלנו והיא תמיד מבקרת אותנו…" הוא אמר.
"אולי היא שומרת את כל הממתקים האלו לעצמה?" שאלתי אותו בלי שהיא תשמע.
"אולי יש מכשפה ששומרת על הממתקים שלה?!?!" צדק צעק באימה. מוזר שהיא לא שמעה. אני מקווה… "ואולי אנחנו צריכים להיות העוזרים ה-צ-מ-ו-ד-י-ם שלה?" אמרה חמה בטון רוגז.
ראינו את הדובה הגדולה קופצת לתוך הר של סוכריות טופי. "אתם שלי !!! " היא צעקה בזמן שהיא קופצת בהילוך איטי במיוחד. זה היה מוזר, הרי היא כל כבדה – איך היא בכלל מצליחה לקפוץ?
אני וחמה צעקנו: "לאאאאאאאאאא!!!" וקפצנו אחריה. "תפסנו אותך !"
"אני מצטער דובה, אבל אנחנו מוכרחים להגן עלייך מפני ממתקים" אמרתי.
"זה בסדר אני מבינה" היא אמרה. ופתאום היא השתוללה כמו דוב גריזלי משוגע וניסתה לרוץ לעבר הממתקים. עכשיו הבנתי למה שמש כל הזמן קורה לה דוב גריזלי.
"צדק, אולי תעזור לנו במקום לנשנש את כל סוכריות המרציפן ?!" שאלתי אותו.
הוא ענה לי כשפיו מלא סוכריות: "היי, אני עסוק בבדיקת הממתקים האלו. אולי הם מרושעים והם גורמים לה להפוך לשמנה?" הוא אמר. "נו, באמת… צדק, אם זה המצב – אז אני רוצה להחליף תפקידים". אמרתי. הדובה הגדולה התחילה להשתולל יותר ויותר, ואני וחמה כבר לא יכולנו לתפוס אותה במקום. "צדק !!" "תעזור לנו ועכשיו, אנחנו נדווח עלייך לשמש !" צעקתי.
צדק בא אלינו בייאוש כשפיו מכוסה בשאריות של סוכריות
"צדק, מילא לאכול לדובה את כל הסוכריות, אבל למה בברבריות שכזו?" שאלה אותו חמה.
כולנו יחד החזקנו אותה עד שהיא נרגעה.
"וואו, תודה לכם" היא אמרה לנו. "היי, אנחנו צריכים להתחיל לבדוק את ההתקדמות שלנו. בואו נבדוק כמה היא שוקלת". הציעה חמה. שנינו הסכמנו והעלנו אותה על המשקל.
המשקל התפרק ברגע וחלקיו עפו לכל עבר. "יש לנו הרבה עבודה" אמרתי.

המשך יבוא.