Unrequited love- פרק 5

בשעה שאבשלום למד , אביטל לא הייתה כלל באותו היום בבית הספר.
היא הייתה כל אותו השבוע חולה ולא הגיעה לבית הספר מפני שהייתה לה שפעת והיא לא רצתה להדביק את חבריה לכיתה.
אבשלום דאג לשלומה וכל הזמן חשב עליה איך לעשות לה טוב על הלב. הוא אפה לה עוגת תותים ועליה קצפת מתוקה.
הוא רצה להביא לה את העוגה לבית.
הוא עשה את דרכו לעבר ביתה של אביטל והוא רצה להפתיע אותה.
אך כמו תמיד , לא ציפה שאביטל סימסה לו וכתבה לו באיזה מילים " אני לא רוצה ממך שום עוגה או מחווה." כך היא אמרה ושברה את ליבו בפעם השנייה.
הוא עשה את דרכו חזרה כאשר הדמעות הציפו את עיניו , הוא לא הרבה לבכות כי התבייש שמא יובך בפני חבריו.
אבל כבר לא היה יכול להתאפק ודמעותיו זלגו ללא הפסק.
מה ייעשה עכשיו עם העוגה? אם לא אביטל , הוא יאכל את כולה. למה היא לא קיבלה את העוגה וזהו? הרי בסך הכול הייתה לו סיבה טובה והוא עשה מעשה טוב כי הוא רק לשמח אותה.
והנה , עכשיו העצבות החליפה את השמחה ואת כל כולו.

מה הוא אמור לעשות עכשיו? לאן הוא יגיע?
בלי אביטל , הוא מרגיש אבוד.
אם לא היא. הוא מעדיף להיות עם עצמו ולנסות להכאיב לו יהיה יותר גרוע מאשר שהוא חווה את האהבה הנכזבת הזאת.
אהבה שמכאיבה לו הרבה ומותירה אותו פצוע. לו הייתה תוקעת לו סכין בלב , הוא היה מדמם מאהבה.
הוא חתך לעצמו פרוסה עבה ובלס את כל החתיכה בבת אחת. הוא אכל זאת מרוב העצב שהוא הרגיש.
בגלל זה , הוא אכל את כל העוגה. הדבר היחיד שהוא רצה לראות עכשיו זה את המיטה שלו ושהוא יוכל לבכות עליה על אביטל ועל כל מה שקרה לו בגללה.
מאז הגיעו הביתה , הוא סירב לצאת מהחדר בגלל שהוא הרגיש מדוכא.
שום דבר שיביאו לו או יעשו בשבילו לא יגרמו לו להרגיש שמח.
הוא רק רצה לשים ראשו על הכר ולהיעלם. יותר טוב אם יהיה אם ירדם קצת. אך במהלך מנוחתו , הוא לא הפסיק לחשוב את אביטל. למרות כל הכאב שנגרם לו עקב חוסר היחס של אביטל כלפיו , הוא עדיין אהב אותה .
הוא רצה לומר לה שהוא אהב אותה כל כך ולהכריז בפניה על אהבתו אליה ולעשות הכול כדי שהיא לא תרגיש עצובה או שמישהו מחבריה לא מעריך אותה מספיק.
אך מאיפה ישאוב את האומץ הזה שאין לו אותו בתוך תוכו? מאיפה הוא ישאב כוחות?
הוא רצה ללכת להגיד לה ולספר לה שהוא אהב אותה.
איך הוא ימצא את הדרך?